אשר ידלין, שנפטר בסוף השבוע (יום ו', 3.6.16) היה, כל עוד כיהן בתפקידים בכירים, מדליף טוב ואמין. פגשתי אותו מפעם לפעם, בתפקידיו כמזכיר חברת העובדים, ואחר כך יו"ר מרכז קופת חולים כללית. ידלין העדיף שהפגישות, על כוס קפה, ייערכו מחוץ לבנייני הוועד הפועל או קופת חולים. המקום האהוב עליו היה קפה אנגל, ברחוב ארלוזורוב פינת סולד, בצפון תל אביב. הוא נהג לקיים שם פגישות לא-רשמיות. (הקפה פעיל גם היום, בשם אחר.)
ידלין היה נאמן למקומות העבודה שלו. הוא סיפר על כמה עסקות נדל"ן, שעניינו אותי ככתב לענייני נדל"ן. המידע שמסר נבדק, ונמצא תמיד נכון. הוא מעולם לא מסר מידע שהיה יכול להזיק לחברת העובדים או לקופת חולים.
מהשיחות היה ברור, שלידלין היו גם שאיפות פוליטיות. כחבר בכיר במפלגת העבודה היה ברור, שאיננו רואה בתפקידו סוף פסוק. היה לו עניין, משום מה. שוחחנו על דא ועל הא בנושאים פוליטיים, בצורה לא מחייבת.
העסקה החשודה הייתה דווקא כשרה ב-8 בספטמבר אישרה הממשלה את בחירתו של ידלין לנגיד בנק ישראל, במקום משה זנבר. מה שאיש לא ידע היה, שמזה שלושה חודשים מונחת במשטרת תל אביב תלונה של העיתונאי יגאל לביב ("
העולם הזה") על חשד לעסקה לא כשרה במגרש בשדרות דוד המלך-צייטלין בתל אביב. כשפורסם שידלין נבחר לנגיד, התעוררו קציני המשטרה והחלו לחקור ולקבל מידע. לביב נקרא למסור עדות חוזרת. צחוק הגורל הוא, שהעסקה בדוד המלך התבררה ככשרה. מי שיעבור במקום יראה בנייני מגורים שבנתה חברת האחים רובינשטיין, שרכשה את המגרש מקופת חולים.
אולם החקירה על העסקה הכשרה הולידה, כפי שקורה במקרים רבים, מידע על עסקות נוספות דמויות מפתח בפרשה היו המתווכים חוה ארליכמן ויעקב פאר, שתיווכו בעסקות נדל"ן בעבור קופת חולים. ידלין נחקר בסודיות על-ידי בכירים במשטרה, והכחיש הכול.
ביום שני, צום גדליה, 27 בספטמבר, התפוצצה הפרשה בכותרות ראשיות בעיתונים. מאז הוצפה המשטרה במידע רב, שחלקו, כפי שקורה במקרים כאלו, חסר בסיס.
סירב לענות על שאלות מאותו יום ואילך, בצדק מבחינתו, ניתק ידלין מגע כמעט עם כל התקשורת כולל
הארץ,
עיתון שבו כיסיתי את הפרשה. יום יום, מדי שבועיים, התקשרתי אליו, הן ישירות, הן למזכירתו תמר שדה והן ליחצ"ן שלו חיים פלד, בבקשת תגובה על מידע שהגיע אלי. לא נעניתי. לכתב נוסף בהארץ היה ניסיון דומה.
ספק אם ידלין ידע, כי אחד המקורות לידיעות שפרסמתי בהארץ באותה עת הייתה אחותו, סוכנת הביטוח שרה הרי, שהייתה קשורה עמו בנושאים שונים. הרי מסרה מידע רב בפרשיות הנוגעות לה.
ב-14 באוקטובר, אחרי הסתעפויות של החקירה, שלח היועץ המשפטי לממשלה,
אהרן ברק, מכתב לשר המשפטים
חיים צדוק המנוח ולשר המשטרה שלמה הלל, 90, ייבדל לחיים, ובו פירט את החשדות נגד ידלין במרכזן: קבלת 48,000 לירות כדמי תיווך, בארבע עסקות של קניית ומכירת נדל"ן, שעשתה קופת חולים. ידלין צירף מכתב תגובה, שבו הכחיש את כל ההאשמות.
הממשלה הייתה בלחץ, כי ברק כתב שאינו יודע כמה זמן תימשך החקירה, והנגיד החדש היה צריך להיכנס לתפקידו ב-1 בנובמבר. ביטלו את מינויו של ידלין, ובחרו לנגיד, במינוי של הרגע האחרון, את
ארנון גפני המנוח, אז מנכ"ל האוצר. ידלין נעצר ב-18 באוקטובר, ולמחרת הושעה מקופת חולים, וד"ר חיים דורון נבחר במקומו.
העתקתי בכתב ידי את העדות המכרעת היום המכריע מבחינתו של ידלין היה 17 בנובמבר. ביום זה נחקר במשטרה עו"ד חיים גושן. הוא סיפר, כי ידלין נתן לו לטפל בחמש עסקות נדל"ן של קופת חולים, בתנאי שיעביר לו - לידלין - 15% משכר הטרחה שקיבל. גושן פירט את העסקות ואת הסכומים שהעביר לידלין. בארכיוני הפרטי מצויה, מילה במילה, העדות, בכתב ידי, עם הערה "ציטוט מילולי מתיק החקירה". במקור, שהעמיד לרשותי את פרוטוקול החקירה, התנה את הפרסום בכך שלא אצלם, אלא אעתיק בכתב יד.
העובד שנתן לי מסמך גנוב להלן פרשה שלא פורסמה עד היום: זמן קצר לאחר תום המשפט הופיע במערכת הארץ בחור, ובידו מסמך מודפס בן 29 עמודים, מפברואר 1977, על נייר מכתבים של עו"ד יצחק נבו. המסמך פירט עסקות שעשתה קופת חולים בבתי מלון בשארם-א-שייך, אז בידי ישראל, ועל חלקו של ידלין בפרשה. הבחור מסר לי את המסמך, והסתלק בריצה.
עיינתי במסמך וגיליתי מיד, שלא מדובר בהעתק אלא במסמך מקורי, שנגנב ממשרדי קופת חולים. לאחר התייעצות עם מזכיר המערכת התקשרתי ליו"ר מרכז מנכ"ל קופת חולים דאז חיים דורון, כיום בן 88, וביקשתי פגישה מיידית. נסעתי למשרדו, ומסרתי לו את המסמך. דורון הנדהם הגיב: "זה עתה גילינו שהמסמך נעלם. אנחנו חושדים שבחור שעבד כאן בתור שליח גנב אותו, ועמדנו להתקשר למשטרה. חסכת לנו את כאב הראש. תודה לך ולמערכת הארץ".
