השופטים חייבים לשאת באחריות

העלייה המתמדת בציונים נובעת ככל הנראה מכך שחלק ניכר מן השופטים הנסקרים הם מן הצעירים במערכת. הרושם הכללי מהם הוא טוב מאוד, דבר שכמובן יש לזקוף לזכותה של הוועדה לבחירת שופטים. הוועדה כנראה שיפרה בצורה משמעותית את הליכי המיון, ולצד זאת – ההשתלמויות המועברות לשופטים-שבדרך ולשופטים המכהנים תורמות גם הן את חלקן. לצד זאת, יש לשים לב לפער הקבוע – גם אם הוא אינו גדול – בין היעילות לבין המזג השיפוטי. הסיבה לפער ברורה: יעילות אפשר ללמד ולסייע לה באמצעים מינהליים וטכנולוגיים, בעוד מזג שיפוטי הוא בעיקרו עניין של אופי, שלא תמיד ניתן לעמוד עליו לפני שהשופט מתיישב על כסאו. אבל גם פה יש מה לעשות. חשוב מאוד לעקוב אחרי המתרחש באולם, להעיר על הטעון תיקון ואף לשקול את המשך כהונתם של שופטים שמזגם אינו הנדרש. חשוב מאוד להדגיש, שמזג שיפוטי לא תמיד צריך לבוא לידי ביטוי בנחמדות ובהיענות למשאלות הצדדים. ממש לא. מזג שיפוטי פירושו גם למנוע סחבת, לדעת להיות תקיף עם מי שאינו מתייצב, להעיר בחומרה למי שמאחר, לקטוע חקירות וסיכומים המתארכים מעבר לדרוש. חלק מן השופטים שקיבלו השנה ציון נמוך על מזג שיפוטי, היו רכים מדי – וזה לא נכון בדיוק כמו להיות קשים מדי.

נקודה זו מובילה אותנו לנקודה מרכזית עוד יותר: אחריותם של השופטים למתרחש באולמותיהם. עמדנו כאן בשנים הקודמות על הבעיה המרכזית של מערכת בתי המשפט, בדמות הצפת מקצוע עריכת הדין. זו נותרה הבעיה מספר אחת גם בשנת תשע"ו: המון עורכי דין גרועים שמייצרים הליכים מיותרים. בגדול, הטיפול בבעיה זו אינו מצוי בידיהם של השופטים, ודאי לא של כל שופט בשטח, אך אין זה אומר שהם פטורים מלעשות כמיטב יכולתם אל מול הביטויים הספציפיים שלה. אז מה הם יכולים לעשות? לא מעט:

• יש להקפיד על התחלת הדיונים בזמן. כאשר עורכי הדין יודעים שהשופט מתחיל בדיוק בזמן, גם הם מגיעים בזמן.

• יש להעיר לפרוטוקול לעורכי דין שמאחרים. אם האיחורים הם ניכרים ו/או חוזרים על עצמם – יש להורות למזכירות להעביר את הפרוטוקול להנהלת בתי המשפט, שעליה להגיש תלונות ללשכת עורכי הדין.

• כבודו של השופט הוא כבודה של המערכת, ואין הוא רשאי למחול עליו. לכן, כאשר עורך דין מתנהג בצורה בלתי ראויה – יש להטיל עליו הוצאות אישיות. התנהגות בלתי ראויה יכולה להיות גם אי-ציות להנחיות דיוניות או היעדרות בלתי מוצדקת, ולא רק לשון בוטה כלפי הצד השני, בעלי הדין או העדים.

• אין להסס לנפנף במהירות תביעות סרק, תביעות סחטניות, הגנות בדים ושאר מרעין בישין. בדיוק בשביל זה נועד הליך קדם-המשפט. יש מספיק דרכים להעביר את המסר מבלי שהדבר יעלה עילת פסילה. כבר ראיתי שופטים שעושים זאת במהירות ובתקיפות, ומעטים עורכי הדין שהם מספיק טיפשים/בורים/שחצנים כדי לעמוד על שלהם אחרי אמירות נחרצות ואחרי איתות בנוגע להטלת הוצאות.

כמו בכל שנה, גם בשנת תשע"ו הציפו חלק מן הביקורים בעיות רוחב לצד אירועים נקודתיים יוצאי דופן. אצל שופטת העבודה הירושלמית יפה שטיין נטלה הקלדנית על עצמה, בהפסקה בדיון, את משימת התיווך בין הצדדים; בעקבות פניית News1 מסרה הנהלת בתי המשפט, כי שטיין העירה לקלדנית להימנע מכך. אצל שופטת השלום החיפאית יעל אבירם התנהלו הדיונים באווירה של מועדון חברים, שאינה מתאימה להליכים משפטיים בכלל ולהליכים פליליים בפרט.

שופט השלום הנצרתי נעמן אדריס נאלץ לדחות את הדיון בכל שמונת התיקים הפליליים שהיו על שולחנו בזמן בו שהה המדור באולמו – שוב ביטוי לתופעה הבלתי-מסתיימת (כמו גם הבלתי-מובנת) של נאשמים שאינם מתייצבים לדיונים בענייניהם (לצד סניגורים שהגיעו לא מוכנים ולדוחות שלא הגיעו משירות המבחן). אין לנו אלא לחזור מילה במילה על הדברים שנכתבו כאן בשנה שעברה: לעיתים דומה, שימי פלילים בבתי המשפט דומים לזימונים למילואים: מזמינים 20% יותר, כי יודעים שחלק ניכר לא יבואו. לא ניתן להשלים עם תופעה זו, שאינה רק גורמת לבזבוז זמן ומשאבים, אלא גם מהווה יריקה בפניו של בית המשפט. הטיפול כיום בנאשמים אלו הוא בכפפות של משי: בתי המשפט מוציאים להם צווי הבאה, שאם בכלל המשטרה מבצעת אותם – מסתכמים בכמה שעות מעצר ובשחרור בערבות של אלפי שקלים בודדים. את המצב הזה יש לשנות מן היסוד. מוצע כאן להקים יחידת משטרה ייעודית לאיתור נאשמים, אשר תמומן מכספי אגרה שתיגבה מאותם נאשמים נעלמים כחלק מתנאי שחרורם. כמו-כן, יש להטיל ערבויות משמעותיות להבטחת התייצבות הנאשמים, ולחלט אותן ללא היסוס ברגע בו יש אישור מסירה אך הנאשם אינו מתייצב. כאשר מדובר במתחמק-סדרתי, יש לעוצרו עד לדיון הבא, ואף לחייב אותו בתשלום הוצאות לאוצר המדינה. בתי המשפט מספיק עמוסים, גם בלי ששופטים יצטרכו לבזבז עוד ועוד זמן על מי שלא מואילים בטובם להתייצב בפניהם. תופעה בלתי נסבלת אחרת הייתה באולמה של שופטת התעבורה הירושלמית שרית זוכוביצקי-אורי (שמונתה לאחרונה לשופטת שלום): המשטרה שלחה תובע אחד שאמור היה להופיע בשני אולמות במקביל. התוצאה הידועה מראש הייתה, שהוא קפץ מדיון לדיון, כאשר בשני האולמות נאלצים להמתין לו, והחמור מכל: המסר הברור לציבור הוא של חפיפניקיות וחוסר אכפתיות. ואם כך מתנהגת התביעה – מדוע שהנאשמים ינהגו אחרת? כאן ניתן לסיים בנקודה עליה עמדנו בראשית הדברים: בכאלו מקרים, חובתו של בית המשפט להביא את הדברים מיידית לידיעת האחראים במשטרה ובפרקליטות. האחראי הראשון והאחרון למתרחש באולם הוא השופט, ומלאכת השיפוט כוללת גם את החובה להבטיח את התנהלותה התקינה.