איך היו נראים סמלי המדינה ערב קום המדינה לו התרבות המזרחית הייתה מקבלת ביטוי חזותי? שני דבורה סטודנטית לעיצוב תקשורת חזותית במכון הטכנולוגי חולון יצרה תערוכה "עיצובים גנוזים, של סמלי המדינה המבוססים על תרבות, גרפיקה וטיפוגרפיה של יהדות המזרח. הדגל מבוסס על לוחות הברית ונראות של התערוכה מהווה סיכום ביניים של מסע חיפוש אחר תרבות עיצוב ישראלית- מזרחית. המיזם חושף את מה שהיה נתון במעמקים שנים רבות, תוך שהוא מנסה להיכנס לתוך תודעתם ולתוך אמנותם של יוצרים ילידי אסיה ואפריקה. אמנים אלה, שחיו בסביבה אומנותית ותרבותית שונה, מציגים עיצוב אחר של סמלי המדינה, רשויותיה ומוסדותיה. במסגרת הקווים המנחים לעיצוב, האמנים ביקשו ליצור שילוב בין עולם התוכן היהודי והאסתטיקה הערבית שבתוכם חיו, לבין התקווה לגאולה ולחיים החדשים במדינת ישראל. העיצוב נשען על הידע במלאכת יד, בכתיבה תמה, בצורפות וברקמה, אותו הביאו עימם בהגיעם לארץ. המיזם מציג את היופי שבסלסול, את העושר ואת המורכבות הקיימים בסגנון המזרחי. בתוך כך, מוצגים עיצובים מיוחדים של האות העברית, שנוצרו בקרב הקהילות היהודיות המזרחיות ובפרט אלו של תימן ומרוקו. עיצוב שהיה ונגנז עם ייסוד המדינה. דגל המדינה בעל-רקע כחול. עליו מתנוססות עשר אותיות זהב שהן האותיות הפותחות כל אחת מעשרת הדברות. צבע הדגל נבחר ועוצב בהשפעת מסורת של עבודות רקמה על בדי קטיפה, העוטפים את ספרי התורה. הדגל מנציח את עיקר הערכים היהודיים בפרט והאוניברסליים בכלל של עם ישראל. האות א' הפותחת את עשרת הדברות סוגננה לפי כתב ידו של הקליגרף יחיא בן חלפון, מעדן שבתימן, משנת 1,222. השטרות מתארים את אופיין ומסורותיהן של העדות השונות בחברה הישראלית על שלל גווניהן. העיצוב נותן ביטוי למנהגים שהתפתחו בארצות המוצא. מבחינה גרפית, כלל השטרות עוצבו בהשראת קמיעות יהודיים, שצוירו על קערות חרס וקמיעות ממקורות קבליים. השטר המוצג מוקדש לעדה התימנית, עליו מופיעות אותיות אלף-בית בצורה מעגלית, לפי סדר השינון והלימוד של ילד אצל המארי. בצידו השני של שטר זה, מופיעים עצי תמר. ובצורה זו ישנו חיבור בין ייצוג תרבותי לסמל מקומי ישראלי. האותיות על השטר הן סגנון של כתב יד חצי רהוט מצנעא שבתימן משנת 1,320. הדרכון של מדינת ישראל עוצב בהשראת מסמכי הכתובה של יהודי מרוקו. הכתובות היוו ביטוי לאחת מהסמכויות העצמאיות של העם היהודי בגולה, ושימשו כמסמך רשמי בארצות ערב. יהודי מרוקו נהגו לתלות אותן בפתח הבית. הכתובות עוטרו במלאכת מחשבת בידי ציירים ודפסים. מלאכה זו עברה במסורת מאב לבן. במסמכי הכתובה נכללו סמלים יהודים, איורי קשתות ועיטורים השאובים מעולם הצומח. האותיות על הדרכון עוצבו סגנון של כתב יד חצי רהוט מטולידו משנת 1,477. שני דבורה, סטודנטית לעיצוב תקשורת חזותית ב-HIT מכון טכנולוגי חולון, מספרת: "כבר בשנה א' הבנתי שכדי לפתח אמירה משלי, עלי קודם כל לחזור לשורשים ולהתעמק בלימוד של עבודותיהם של בני דור המייסדים בעולם העיצוב הישראלי. כאשר קראתי על ראשית העיצוב המקומי ועל מחקרים בטיפוגרפיה עברית, הבחנתי בכך שאין ביטוי מספק לעיצוב המזרחי במדיה החזותית הישראלית. שמתי לב לכך, שמקומם של כתבי יד יפהפיים ופורצי דרך נשתמרו רק בספרי מחקר ושהידע שהצטבר לאורך דורות הולך ונעלם. העיצוב המזרחי נזנח לטובת הרוח החדשה של העיצוב המודרניסטי. "עליי לציין שאני בת דור שלישי לעלייה מארצות מהמזרח. הסבים שלי עלו מעירק ומאירן, והיעדר הביטוי של התרבות המזרחית צרם לי. הבחנתי בפער התרבותי שנוצר ביני לבין סבתותי מתוך מבט של סטודנטית לעיצוב, ותהיתי מה היה קורה אם היינו ניזונות מאותו עולם תרבותי ואסתטי כל בוקר. כמובן שיש עניין של טרנדים וזרמים עיצוביים ששלטו, כמו היום. אבל אילו נותר סימן כלשהו מאותה תרבות עתיקה אז ניחא. זאת ועוד, צריך לזכור שמדובר במשהו הרבה יותר גדול מעיצוב, שגם המעצב משתתף בו, כסוכן של אג'נדה פוליטית".