קרב גדול מתנהל מתחת לפני השטח בין שניים מהמו"לים הדומיננטיים בישראל: מן הצד האחד -
ארנון מוזס, העומד בראש קבוצת
ידיעות אחרונות; ומן הצד השני -
אלי עזור, העומד בראש קבוצת ה
ג'רוזלם פוסט. מוזס, שמודאג מצמיחתו המהירה של עזור ומהיחלשות קבוצת ידיעות אחרונות, מנסה לפגוע בעסקי עזור. גם בדרך של פרסום השמצות.
עזור (באוגוסט ימלאו לו 60), שהתחיל דרכו ככתב ספורט בקבוצת ידיעות אחרונות, הפך לאחד מטייקוני התקשורת והעיתונות בישראל. בשקט-בשקט הוא הקים אימפריה עסקית רווחית. עסקיו כוללים את ה
עיתון ג'רוזלם פוסט, רשת מקומונים, עיתון יומי מעריב, עסקי נדל"ן, חברה לשלטי חוצות, ואת חברת צ'רלטון (המשווקת למנויים ערוצי ספורט) - שהיא-היא, בעת הזו, התרנגולת המטילה ביצי זהב. בדיוק בה, כפי שנפרט בהמשך, מנסה מוזס לפגוע.
עזור עשה הון רב בעסקיו. הונו האישי נאמד כיום בכ-300-250 מיליון דולר. יותר מ
עמוס שוקן (קבוצת הארץ) ויותר מחלקו היחסי של ארנון מוזס בקבוצת ידיעות אחרונות. הון בסדר-גודל זה מאפשר להיכנס לפרויקטים חדשים בהיקף של מאות מיליונים. ולהיות מועמד טבעי המגלה עניין ברכישת עסקי תקשורת נוספים, ובהם, למשל, עיתון גלובס.
הידידים הפכו ליריבים מוזס ועזור היו פעם ידידים טובים. קרובים מאוד. עזור נהג "ליישר קו" עם עיתוניו של מוזס. בעניינים שונים, לרבות פוליטיים. גם נגד
בנימין נתניהו, כמובן, וגם נגד המערכת המשפטית (בעיקר בתקופת
אהוד אולמרט כראש ה
ממשלה). "נוני" סמך על "אלי" כמוציא-וכמביא בעניינים רגישים. כולל רקימת יחסים אישיים עם חברי כנסת שאותם היה צריך לקנות. פשוטו כמשמעו, וגם בניהול יחסים עם אילי הון וקבוצות עסקיות.
נוני ואלי תיחזקו קשר כמעט יומיומי. לטובת שניהם. טלפונים, פגישות. שותפי סוד בדרגה הגבוהה ביותר - כולל בעניינים אפלים. לאלי הייתה נגישות יוצאת דופן לקבוצת ידיעות אחרונות. לבקשתו אף נהג נוני לעיתים להורות על ריכוך ו/או עיכוב/הסרה של ידיעות מעיתוני ומאתרי הקבוצה. קשרים אלה סייעו לשניהם להעמיק חדירתם לעולם העסקי. להיות נחמדים עם פקידים ועם אנשי עסקים שהחזיקו בעמדות מפתח. וגם להשיג מודעות במחירים מפולפלים. התמורה הייתה ועודה: ספסרות במילה הכתובה.
החתונה הגדולה בין שניהם, התפוגגה. עכשיו הם ניצים - בעיקר בגלל צמיחתו המהירה של עזור. רק מעטים יודעים על-כך. קו השבר אירע חודשים ספורים לאחר שעזור רכש את המותג מעריב (אפריל 2014). ציפיותיו של מוזס שהרכישה נעשית כדי לסלק את המותג מעריב משוק העיתונות, נכזבו. להפך: עזור גייס כותבים טובים למעריב, והוא מציע חבילה יפה למנויים בסוף השבוע. במקביל הוא העמיק חדירתו בשוק הפרסום, ואף החל לנגוס, אומנם באופן מצומצם יחסית, בתקציבי הפרסום של יום שישי - שהוא הגליון הרווחי ביותר עבור העיתונים. מוזס החל, בתגובה, לצנן יחסיו עם עזור. היחסים הורעו וכיום אין שיתוף פעולה עסקי, גם לא נגד היריב המשותף, המיליארדר
שלדון אדלסון.
חמור מכך, לדידו של מוזס: עזור התקרב מאוד לנתניהו בפרשת
אפרים ברכה (ראו:
המשת"פ של נתניהו - אלי עזור), והדבר ניכר בכיסוי העיתונאי שלו זוכה נתניהו ברשת העיתונים שבשליטתו: פחות ביקורת, פחות מתקפות, יותר הבנה והכרה בשלטונו הבלתי מעורער כראש הממשלה. היחסים החדשים עם נתניהו מתגבשים כאשר ברקע תלויות ועומדות שורה של בקשות מצד חברת צ'רלטון: לקבל היתרים ו/או הקלות ו/או סידורים חדשים לשידור ערוצי הספורט המצויים בבעלות (זיכיון) של קבוצת עזור. ומי כמו שר התקשורת בנימין נתניהו שיכול לעזור.
ההרעה ביחסים הפכה באחרונה ליריבות של ממש. לדידו של נוני, דמו של "אלי" הותר. את זאת מבינים היטב העיתונאים בקבוצה. לכן אין אולי פלא, כי גורמים מסוימים בקבוצת התקשורת של מוזס "סימנו" את עזור והחלו במסע השמצות נגדו. המטרה המידית:
- א) לגרום לדחיית הבקשות שהגישה חברת צ'רלטון למשרד התקשורת, ובדרך זו להסב לה נזקים בהיקף של עשרות מיליוני ש"ח בשנה; ב) לגרום לכך שצופים יבטלו את המנוי שרכשו לערוצי הספורט של קבוצת עזור המשודרים ב-HOT וב-yes (ספורט 1, ספורט 2, ספורט 1 HD).
הנה כי כן: כשהמטרה מקדשת את האמצעים, אין גבולות, ואין מניעות או בחילה מפרסום כזבים. הכזבים שפורסמו כבר גרמו נזק עצום והגבילו את יכולתו של עזור לקבל תמורה גדולה יותר מציבור הצרכנים. הפרסומים הסיתו במקביל צופים ובעלי עסקים, קראו להם להטיל חרם, ודחקו בהם להגיש תביעות נגד קבוצת עזור.
תביעה, בלי להזכיר: ארנון מוזס אתר הספורט המוביל ONE (מקבוצת ידיעות אחרונות) הוא שהוביל באחרונה את המערכה נגד עזור, בשורה של פרסומים מגמתיים - כדי לפגוע, כאמור, באותה תרנגולת שמטילה ביצי זהב. לעזור לא נותרה ברירה: בתביעה שהגיש, המוצגת כלפי חוץ כנקודתית לכאורה, הוא מבקש מבית המשפט לחייב את חברת סיטינט (בעלת השליטה הישירה ב-ONE), שהינה חלק מקבוצת ידיעות אחרונות שבשליטת מוזס, בסכום של שמונה מיליון שקלים בגין עוולות מסחריות, לשון הרע,
הפרת חובה חקוקה ועשיית עושר ולא במשפט. התביעה ממוקדת ומייחסת ל-ONE פרסומים כוזבים מתוך מניעים מסחריים ותחרותיים. עם זאת, עזור נזהר בינתיים שלא לשרוף את הגשרים. לא, הוא לא מציין בתביעתו את שמו של ארנון מוזס. לא, גם לא את שמה של קבוצת ידיעות אחרונות. המשך יבוא, קרוב לוודאי.
