האם יכול להיות שאנשים הנמצאים במצב של צמח כבר כמה שנים, ומאושפזים במוסד, יתחילו להבין את מה שקורה סביבם? למרות שרופא עושה בהם במשך שנים מחקר על היתכנות תודעה אצל כאלה שנדמים למת-חי? אך המחקר מעלה חרס. למרבה הפלא, יום אחד, מגיעה אחות חדשה למחלקה, ובעזרת טיפול המבוסס על תורת הוודו, תוך ריקוד חושני שלה ודיבור אל ה"צמחים", מסתבר שחל שינוי אצלם בתודעה. הם קולטים ומגיבים. אומנם לא כלפי חוץ, אך קהל הצופים עובר הודות לעיבודו של אלעד שרעבי שאף ביים, לתחום התת מודע, למה שמתרחש בתוך תודעתם של הצמחים, אך למעשה לא נראה ולא נשמע במציאות. למעשה, המחזה מבוסס על סיפור אמיתי שהתרחש אצל חולה בשם פיסטוריוס שהיה במצב צמח, ומתוך טיפול של פיסיותרפיסטית שמתעקשת לא לחדול מהטיפול, החל להבין ולקלוט ואף להגיב, ובהמשך אף התחתן וכתב ספר. פלא שלא יאומן. כך מעביר אותנו הבימאי מהריאליה, מהפסאדה החיצונית אל הפנימית, לעל-טבעי, והחילופין במישורי ההתרחשויות הם שמעניקים את הקסם והתיבלון למחזה הכה מקורי ומיוחד הזה. מצמחים שאינם יכולים לזוז או אפילו למצמץ - הם נעים, עם המכשירים על הבמה כשהם במישור הפנטסטי, התת מודעי, מדברים ומביעים את כל תחושותיהם הנסתרות. את עיצוב הבמה עם המכשירים ואת התלבושות עיצבו נתנאלה אווסלנדר ודותן אלעד. הקסם של ההתרחשויות, החשיפה (ברגעי היותם נעים ומדברים) של מה באמת דעת שני המטופלים על הרופא ועל האחות המטפלת - מעניינים מאד. כי בחיים - כל בני האדם מחצינים מעט מאוד מרגשותיהם האמיתיים, וכל השאר - כולו הצגה. יואל ברמן הוא הרופא שמסרב תחילה לשיטת הטיפול החדשנית של האחות החדשה (נועה צפריר היפהפיה, שמרעידה את לב החולים (והצופים) וגורמת לשינוי ביכולת התודעה שלהם למתרחש). היא הגיעה מאמריקה הלטינית בנסיון למצוא את אהובה זה ממנו נפרדה מכבר. ורק לאחר חיפושים בכל בתי החולים בארץ - הגיעה למקום בו מצאה את אהובה, שלרוע המזל קרתה לו תאונת דרכים לאחר שנפרדו, ומאז היה לצמח. יכולת הדיבור של נועה צפריר בספרדית ממש מדהימה - במיבטא ובשטף הדיבור. לעומתה, הגבר שהיה בן זוגה וכעת הוא צמח, מדבר אף הוא ספרדית בקטעים מסוימים, אך במיבטא צברי, במכוון. את היופי האצור בתנועות המחול הספרדי שלה הטבול בתנוחות של יוגה, עיצבה דפנה הורנצ'יק. את האחות הקבועה במחלקה מגלמת רותם שוורץ, שמהווה מושא תשוקותיו של הרופא - משהו טריוויאלי בעולמנו בכל מקומות העבודה. הוא ממזמז אותה בכל הזדמנות, אך היא לא נעתרת לרופא התמיר והנאה. אולם לא רק לרופא יש תשוקות. מסתבר, ששני הגברים-הצמחים המחוברים למכשירים שונים והזנה, בתוך-תוכם הם מלאי תשוקות ורגשות כמו היו במצב תיפקודי נורמלי. איתי בלייברג ואושר בית הלחמי, כובשים את לב הצופים, במשחק שלהם ובזכות הרפליקות שהמחזאי בכך העניק את הענין הרב במחזה, שעל פניו כביכול "מה הוא כבר יכול לחדש?" אז כן, המחזה מחדש הרבה, מהנה כקומדית מצבים (אשקרה מצבים בלתי רגילים) ולוקח את הצופים למחוזות שלא היו בהם אף פעם. מחזה מאוד מתוחכם אך בה בעת גם מבדר, במשחק משובח של כל השחקנים שסיימו (במקרה) באותו מחזור לפני 4 שנים את לימודיהם ב"בית צבי". יואל ברמן למשל, שיחק בתפקיד ז'אבר בהפקת בית צבי של "עלובי החיים". למה שאזכיר זאת? כי הייתה זו ההפקה הטובה ביותר מכל אלו שעלו, (כולל זו הקולנועית זוכת האוסקרים), ואשר כל משתתפיה היו עילאיים. ההצגה "צמחים מטפסים" רצה כבר למעלה משנה, הופיעה ב"הבימה" ובפסטיבלים, והוזמנה להשתתף בפסטיבל בינלאומי להצגות פרינג' שייערך בחודש אוגוסט בשבדיה. נאחל לצעירים מוכשרים אלה הצלחה, ושיזכו להגיע לשבדיה ולפאר את שם התיאטרון הישראלי בגויים. חוויה שונה מהרגיל, מרעננת, מצחיקה ועם נשמה.