ספר בודד בדמשק מביא את סיפורו של המרגל הישראלי בדמשק, כפי הנראה הגדול מכולם, שהצלחתו הייתה חריגה גם בקנה מידה של מרגלים בעולם כולו.
הספר מביא את סיפורו של יהודי יליד מצרים, ואת השתלבותו בחברה המצרית עד לעלייתו ארצה במסגרת העלייה האחרונה של יהודי מצריים בשנות החמישים.
אלי כהן, שלא נועד להיות מרגל, הצליח באמצעות כשרונו, האינטליגנציה הגבוהה שניחן בה וכושרו הטבעי ללבוש צורות ולפשוט אותן ובכך להיות נכס למדינת ישראל. תחילתו של הסיפור בדחייתו מלהתקבל למודיעין (בטרם היה מוסד) בגלל חוות דעת פסיכולוגית שהוא נוטה להסתכן. חוות דעת זו חזרה מספר פעמים אבל בסופו של דבר הוא גויס ולאחר יצירת אליבי מושלם של גולה סורי בארגנטינה חזר ל"מולדתו" סוריה כאיש עסקים.
כשרונו להתחבר לבני אדם הביא אותו לפיתוח קשרים עמוקים עם צמרת השלטון והצבא של סוריה ובכך להיות שותף סוד למידע דיסקרטי ביותר של צמרת המפלגה והצבא. אלי ידע לנווט עצמו בתוך סוריה שסועת המחלוקות ולהישאר מקורב לשלטון גם כאשר זה התחלף מספר פעמים.
מחיר שירותו בסוריה היה כבד ברמה האישית, מתיחויות עם אשתו הצעירה שלא הייתה שותפת סוד לתפקידו הכבידו על שליחותו ועליה. אני מניח שהיום הדברים מתנהלים אחרת אבל אז בימיו הראשונים של המוסד ההבנה שבת הזוג של מרגל יכולה להישאר מחוץ לעניינים ולהמתין חודשים ארוכים לבדה עם ילדיה הקטנים לבד נחשבה כאפשרית והקשתה בצורה קשה על חייהם.
הספר כתוב מצוין, קולח ונותן תמונה מלאה ורחבה על האירועים שקרו באזור בזמנו תוך סגירת מעגלים גם למי שמכיר את האירועים אבל כאירועים בודדים ולא כתמונה שלמה.
הסוף הטרגי ידוע, אלי כהן נתפס אם בגלל שהרבה בשידורי מורס לארץ בניגוד להנחיות שקיבל ובכך סיכן את עצמו ואם בגלל המעורבות הרוסית בצבא הסורי שאפשרה לסוריה ליהנות מהטכנולוגיה המתקדמת שהייתה בידי הרוסים.
סופו של הספר בתיאור הוצאתו להורג של אלי כהן בכיכר המרכזית בדמשק. התיאור קשה ואפילו מזעזע גם אחרי עשרות שנים.
זה היה אלי כהן וזה היה פועלו ומדינת ישראל חבה לו הרבה יותר ממה שהוא קיבל ובטח משפחתו. לדעתי בעקבות השנים הרבות שעברו ודור חדש שלא חי כאן באותה תקופה יש להנציח את זכרו בכל דרך אפשרית. אלי כהן היה מרגל בשרות המדינה ותרומתו הייתה חריגה למדינה. יהי זכרו ברוך.
