תערוכות היחיד שלה חשפו ארבע תקופות וארבעה כיווני יצירה, ושבתה את לבי תערוכת היחיד שלה - ששמה אמר הכול - "הזמן שהיה". יש כאן סוג של סימן, של קריאת כיוון: לא הזמן הוא החולף, אנחנו החולפים.
מי שמביט בציורי הילדות של שפרה חרלף מרגיש שהוא קורא סיפור, אין זה ציור בלבד, זו צלילה לעולם של אסוציאציות וזיכרונות ילדות. התמימות והטוהר הנשקפים מכל פיסה של עולמה האמנותי: יש בכך דרך של הקניית ערכים, דרך של ביטוי בלתי אמצעי. היא מציגה את המציאות דרך עיניים של ילדה שחזרה לעולם האבוד.
הדמויות בציוריה מתקשרות זו עם זו, בית החולים, גן הילדים, ושדרת העצים, וגם הספסל. הכל חוזר לחיים כמו בסרט אילם. השילוב בין סיפור לציור הופך להיות סוג של דו- שיח בין מדיות שונות. אפשר לומר - שאצל שפרה חרלף - השפה בכלל היא נושא הציורים, וזה סוג של רפלקציה: היא מתבוננת בדרך התקשורת עם עולמה ועם הצופים בציוריה.
הן בספרות והן באמנות בכלל, בציור ובשאר ענפי האמנות, אנו האמנים יוצרים ביטויים חזותיים או מילוליים, ביטויים המשקפים תקוות, השקפות, ערכים. יצירה היא דרך לחשוף רגשות, לבטא קשת רחבה של מבעי ערכים אנושיים.על הקשר בין ספרות לציור כתב והגדיר היטב - ליאונרדו דה וינצ'י בספרו 'ספר הציור':" אם תקרא לציור שירה אילמת, יוכל הצייר לכנות את השירה ציור עיוור. ראה נא מי הוא בעל המום הקשה ביותר, העיוור או האילם"?
ככל שצוללים לעולם התמונות המדהים של שפרה חרלף, אנו חשים, שאנו מדפדפים בספר, קוראים סיפורי חיים- שכן שתי המדיות, הן הספרות והן הציור- באות לבטא חיים, ממשות, במוחש ובמופשט. אנו מביטים בציוריה של שפרה ורואים מילים ואותיות מעבר לקווים, סיפור חיים שלם. תרצו יש כאן סיפור חיים של עַם, סיפורה של הציונות, התמימות שהיתה, החלומות שהיו - ואיפה אנו היום. היא רואה את הכול בציוריה.
יש בציוריה הדרמטיים של שפרה הרבה מוחשיות וחושניות - אך התמונה תמיד מקרינה משהו ערטילאי ומופשט מעבר לכל - ערכים, תחושות של גן עדן אבוד, מסע בעקבות הנפש. וזה שובה את הלב.
בשנים האחרונות אנו עדים לציורים שמנסים לשלב ריאליסטי ופנטסטי. אתה רואה פיסת מציאות ובעצם מגלה שם מוזיקה פנימית של חלום, מקצב מדהים של צבעים גועשים ודינאמיים.
כפי שאנו מצפים משיר להתכתב עם שירים שקדמו לו ודורות שקדמו לו, אנו מצפים זאת מציורים. שפרה חרלף מתכתבת עם דורות, עם ציורים, עם סיפורים, עם זכרונות וקודם כל עם עולמה הפנימי - והיא עושה זאת בתום ובטוהר. וזה העיקר!
שפרה חרלף באה אלינו בציוריה מן העולם שחלף. ואנו רואים במגוון ציוריה, רוח פנימית שלוחשת לנו: בכל פינה בעולם יש נשמה צבעונית מעבר לרובד החיצוני, והנה גם היער שנראה חשוך ואפל, גונז בתוכו שפע של צבעים. הציורים שלפניכם אומרים הכול.
