פתחנו בהצגת "בן המלך והעני". הסופר מרק טוויין כתב את הסיפור על בנו של המלך הנרי ה8, אדוארד, שהיה יורש העצר. צביה הוברמן (בימאית הבית של תיאטרון גשן) עיבדה וביימה את הסיפור למחזה עם סוף טוב, והרבה מוסר השכל לילדים, תוך העמדת סצינות המרתקות ומרגשות את הילדים. למעשה, במציאות, אדוארד נפטר בהיותו בן חמש עשרה בלבד, זמן קצר לאחר שהומלך עם מות אביו. אחותו אליזבת, הייתה למלכת אנגליה שמלכה ביד חזקה וזרוע נטויה והפכה לסמל לבני ארצה. על-רקע תפאורה מלבבת בשפעת צבעיה, עם אלמנטים עיצוביים מלכותיים, שאותם עיצבה טליה אוטולנגי, ועם התלבושות האותנטיות של אנשי המלכות ולעומתם - דלת העם - מתפתחת ידידות בין בן המלך, אדוארד, והנער העני הדומה לו להפליא - טום. מדהים עד כמה השחקן חנן שוורצברג כטום, העני ו-אדם הירש כנסיך דומים בתפקידיהם; שניהם בלונדינים עם עיניים כחולות, תואמי גובה וצורה ומקסימים. לכן היה להם כה קל לבצע את חילופי התפקידים בסיפור, ולאפשר בכך לנסיך - לגלות כיצד חיים פשוטי העם, בעוד טום - לומד על מורכבות תפקידו של הנסיך, והמטלות והגינונים המחייבים אותו. חילופי זהויות מרבים להופיע, בין היתר, בקומדיה דל ארטה ובקומדיות של שייכספיר. בעזרתם ניתן ללמוד כיצד הבגד הוא גורם חשוב ביצירת התדמית של אדם. למעשה, כשמשתחווים לבן מלוכה - משתחווים לבגד, למעמד. ולהפך. זהו לקח המצוי כאן רק ברמיזה, לא כמו במחזהו של גלדרודה " אסקוריאל". אחרי הכל, זהו סיפור לילדים, והלקח העיקרי בו הוא קבלת האחר, והידידות הכנה והאמתית שנוצרת בין ילדים. ידידות שעשויה להביא לשינוי חברתי ותיקון עיוותים חברתיים. שאר השחקנים המצוינים הם אליאור אליהו אמסלם, אורי שילה השחקן הדרמטי המרשים מאוד כאביר, הילה הויזמן היפה ובעלת הקול המקסים כנסיכה אליזבת, אסף דגני כ"הרטפורד" ואלון לוי. את המילים לשירים שהילדים כה אוהבים שישובצו בהצגות עבורם, כתב יאיר פרומר, ועל המוזיקה היפה אחראי יוסי סידי. הצגה מקסימה שהילדים בני כל הגילאים התלהבו ממנו (כולל הילדים מכיתה ח'). כי כידוע, נסיכים ונסיכות הם שיא הדרמה התיאטרלית עבורם, והתגלמות הקסם - גם בסרטים. ההצגה השנייה "אני ירושלמי" מבוססת על סיפורו של הזמר והשחקן יהורם גאון. את דמותו כילד ונער מגלם שפי מרציאנו המדהים כ"יורם". מרציאנו זכור מתפקידו בהצגת "הנאהבים והנעימים" בסיום הסטודיו של יורם לוינשטיין. יהורם גאון גדל בשכונת בית הכרם, אך הקשר החזק שלו לסבו, שגר בעיר העתיקה והשפיע עליו בבחירת דרכו האמנותית, מביא להצגה את ניחוח הזכרונות מכל מה שהתרחש בירושלים בשנות הארבעים, בעת השלטון הבריטי. הצופים הצעירים סופגים מההצגה ידע על ההתארגנות של הישוב היהודי, במיוחד הצעירים, להתנגדות לשלטון הבריטי, שהיה בעל נטייה ברורה לטובת הערבים. כל מי שנתפס ובכליו כלי נשק, או אפילו כדור או רימון (מקרב היהודים כמובן), היה נשפט למוות ונתלה. המתח בעת פרוץ מלחמת העצמאות, העימותים של הנערים עם הוריהם הדואגים להם, מומחשים יפה בעזרת שלל הטיפוסים שבהצגה, אותם מגלמים ברוב חן ובעסיסיות אביב כרמי כסבתו של יורם; אורית עזריב כאמו; וערן פרץ בתור אביו של יורם, דניאל ורטהיים כ-"ג'ינג'י, וגיא הירש כ"בנימין",- כולם מקצועניים להפליא, בגלמם טיפוסים שונים ומגוונים, כך שהתמונה העולה בפני הילדים עשירה ומגוונת. בנוסף, השפה העברית הנפלאה זוכה לקבל כאן בהצגה את מקומה הראוי. פשוט תענוג לשמוע את השפה הכה משובחת ולירית כאחת, לעומת שפת הרחוב המושמעת לרוב בסרטים או בהצגות מסחריות. בימאי ההצגה הוא ירון כפכפי הנודע, שהחל את דרכו כבימאי להקת "השכנים של צ'יץ'", ומתמחה בהצגות המשלבות מוזיקה ריקוד ומשחק גם יחד. מה גם, שעל כל זאת, שיריו של יהורם גאון הכה מוכרים צובטים את הלב. ושיאם - כשברקע, בהקרנה, נראה גאון עצמו שר את השיר המסיים בשילוב עם עם שפי מרציאנו שעל הבמה. את עיצוב התפאורה והאביזרים עשו בתיה וומיכאל סגל-פיק. את התלבושות עיצבה רונה בקרמן, ועל התנועה אחראית לימור רוז. הצגה זו מיועדת לגילאי ד' עד י'. לסיכום: הצגות ילדים ונוער מושקעות עם מיטב השחקנים והיוצרים, כי גם לילדים מגיע.