לפני כ-6 שנים על הקבר של אבא שלי, עורך הדין יהודה מצא ז"ל, נשבעתי שאצא למאבק יחיד, כדי לאפשר במדינה המתת חסד. אבא שלי, שהיה המומחה בארץ לרשלנות רפואית ונזיקין, גסס לנגד עיני וידי היו קשורות. בגלל החוק הדרקוני "החולה הנוטה למות", בגלל אוזלת היד המשפטית, בגלל דילמות מוסריות ואתיות במערכת הרפואית. כדי לתת תוקף למילותי, הקמתי עצומה שהפכה לערך בגוגל-חמלה בסוף החיים. הצבתי רף חתימות-10,000, שאיתו אוכל לחזור לכנסת ולהגיד, יש מאסה קריטית בעד.
ארבע וחצי שנים לקח לי, כדי להשיג השבוע את היעד. העיתוי, יום אחרי היום הולדת שלי, שבוע אחרי היום הולדת של אבי ז"ל. כשאני רואה עצמות בנוסח "להחזיר את הגנן לגן", או "מכירת אוכל ושתיה מתוקה בבית הספר", שמקבלות 5000 קולות בשבוע אחד, אני שואלת איפה אתם?. האם אתם חושבים שתחיו חיי נצח?. ונגיד שתגיעו ל-120 שנה באיזו אכות?.
אני לעומתכם, בטוחה שיש תאריך תפוגה. לכן במשך ימים ולילות, עבדתי מהשולחן שלי כדי לקדם את החמלה שבסוף החיים. גיליתי השבוע, שלמרות ההשג שפעלתי עבורו במרץ, הדרך עוד רחוקה. חברת הכנסת
זהבה גלאון מהסיעה הנמרצת, כתבה לי במייל ברכות מנומקות: "לצערי לא הצלחנו לקדם את הצעת החוק "מוות במרשם רופא" במושב החורף של הכנסת.
עפר שלח הגיש את הצעת החוק שלו ואני הגשתי את שלי וההצעה נפלה בגלל שליצמן, שר הבריאות סרב לתמוך בה. עכשיו לא ניתן להעלות את ההצעה הזו למליאה במשך כחצי שנה".
חצי שנה, תקופת צינון עד שאולי יימצא צדיק אחד במליאה. ואז, בעזרת השם, ביום שבו הנבחר יגיש את ההצעה, כל החרדים ייעדרו. ויתר השמאלנים/ימניים/ יפי נפש, לא יהיו חרדתיים ולא ישימו פתק "נמנע", או "נגד". אשרי המאמין שינסה שוב ושוב. בגלל שיש עוד ציבור גדול, שלא שמע על
העצומה שלי, הצבתי רף חדש-12.000 חתימות. ברגעים אלו העצומה השיגה 10,389 קולות של אנשים, שלא רוצים לסוע להתאבד בשוויץ. שלא רוצים לאבד צלם אנוש.
שרוצים שהחוק "מוות במרשם רופא", יתקבל, כדי לאפשר לא רק לסופניים (חולי סרטן) להגאל במהרה, אלא גם לחולים חשוכי מרפא (אלצהיימר, פרקינסון, ALS). אחרי ששני רופאים בדקו ושוכנעו מעל לכל ספק, שאין תוחלת ותכלית לחייהם. מה דעתכם?. אם אתם בעד הוסיפו קולכם לעצומה שלי, שלא רוצה להיות יתומה.
