בהנחה שמניותיו של פישמן אכן יועברו לידי רובין ככונס נכסים מטעם
בנק הפועלים, נכנס לתמונה גורם חדש והיא מסתבכת עוד יותר. מצד אחד, בנק הפועלים – על מאות המיליארדים של נכסיו – יכול לקחת נשימה ארוכה בטרם ימכור את המניות. מצד שני, הבנק ספג הפסדי עתק בהלוואותיו לפישמן (חוב של 1.8 מיליארד שקל, שבמקרה הטוב רק שליש עד מחצית מהם יוחזרו), והוא ירצה לצמצם את ההפסדים. חוץ מזה, העסק של פינטו הוא לנהל בנק, ולא עיתון או אתר אינטרנט.
לכך צריך להוסיף את העובדה, של
מוזס יש זכות סירוב ראשונה על מניותיו של פישמן. לכן, הוא יוכל להוסיף שקל על כל הצעה שיקבל בנק הפועלים, ולקנות בעצמו את המניות. ולמה שיעשה זאת? – משום שמוזס ירצה למכור לאחר מכן את המניות במחיר טוב יותר לשותף שהוא יבחר, ושגם יסכים להזרים כסף לידיעות (בהלוואת בעלים או בהקצאת מניות נוספות).
תאמרו: למה שמישהו יקנה את המניות ממוזס במחיר גבוה יותר, במקום לקנות אותן מרובין במחיר נמוך יותר? – משום שמוזס יכול למעשה לטרפד כל הצעה שיקבל הבנק. לא רק בשל זכות הסירוב, אלא גם ובעיקר משום שכל מציע יודע, ששיתוף פעולה עם מוזס הוא תנאי שאין בלתו לכך שתהיה לו אפשרות כלשהי להרוויח או להשפיע. מוזס יכול לומר לכל מציע: אתה רוצה לעבוד אתי? בבקשה, אבל בתנאים שלי ובמחיר שלי.
אם זה לא היה מספיק מסובך, הנה עוד גורם ועוד אפשרות שיש להתחשב בהם. הגורם הנוסף הוא הרגולציה. הממונה על ההגבלים, מיכל הלפרין, לא תאשר לשום גורם תקשורתי משמעותי לרכוש את מניותיו של פישמן בידיעות, והסיבה ברורה: ריכוזיות. האפשרות הנוספת היא שיצוץ משקיע מחו"ל, הקשור בדרך זו או אחרת ל
שלדון אדלסון ו/או ל
בנימין נתניהו, ויתן הצעה שמוזס לא יוכל להשוות – ואז ייצא למאבק נגדו מתוך הבית.
שיהיה ברור: גם אם פישמן יגיע עם בנק הפועלים להבנה שתמנע את תפיסת מניותיו בידיעות, אין לו ברירה אלא למכור אותן – והמרכיבים שצוינו כאן תקפים גם לגביו. לכן, אנחנו צפויים להתרחשויות מרתקות.
