בספרו
פסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית מציג ארווין יאלום את המושג "בדידות" בהקשר אקזיסטנציאליסטי - קיומי. הוא מתייחס למושג כנגזר מתוך המושג בידוד. לטענתו המושג עולה לעיתים קרובות בטיפול והשימוש שנעשה בו הוא נפוץ עד שיש להגדירו במונחים קיומיים. יאלום נכנס לרזולוציה מפורטת של המושג ומפריד בין סוגי בדידות. לטענות קיימים שלושה מאפייני בדידות: בין אישית, תוך אישית ובדידות קיומית. כפי שהזכרתי, טענתו היא כי בדידות נגזרת ממושג יותר גבוה – בידוד.
בידוד בין-אישי כתחושה של בדידות – הוא בידודו של האדם מאנשים אחרים. בידוד גאוגרפי, חוסר במיומנויות חברתיות, קונפליקטים רגשיים ביחס לאינטימיות, או סגנון אישיותי (אישיות סכיזואידית, נרקסיסטית, נצלנית או שיפוטית) על חשבון קשרים חברתיים תקינים. גם לגורמים התרבותיים משקל רב בבידוד הבין-אישי. דעיכתן של מסגרות מעודדות אינטימיות כמו המשפחה המורחבת, שכונת מגורים יציבה, הכנסייה, הסוחרים המקומיים, רופא המשפחה, גרמה, לפחות בארצות הברית, לניכור בין אישי.”
5 בידוד תוך-אישי הוא תהליך שבו האדם מתנתק מחלקים בתוך עצמו. פרויד עושה שימוש במונח "בידוד" כדי לתאר מנגנון הגנה, שבולט במיוחד בנוירוזות כפייתיות, שבהן חוויה לא נעימה מופרדת מהרגש וקשריה האסוציאטיביים מופסקים, כך שהיא למעשה מבודדת מתהליך החשיבה הרגיל
6.
ראייה מורכבת יותר על מהות המושגים ועל הבדלים בין בידוד ובדידות מציג הפילוסוף-תיאולוג פול טיליץ' (Paul Tillich). לטענתו, הבידוד (Loneliness) הוא מצב שבו אדם מרגיש לבד במציאות חייו, הדיאלוג הפנימי נסב אודות מצבו האוביקטיבי לכאורה, מצב נתון לכאורה המעורר תחושה של כאב ונטישה, אני לבדי בעולם. לעומת הבדידות ((Solitude כחוויה פנימית מאתגרת שבה האדם מגייס את כוחותיו, רואה בעצמו אחראי לחייו ונלחם בבדידותו.
במאמרו Loneliness and Solitude" " גורס טיליץ' כי במצב של בידוד מתבטא הכאב של האדם בהיותו לבדו בעוד שהבדידות מבטאה את הגבורה של היות האדם לבדו: "Loneliness expresses the pain of being alone and Solitude expresses the glory of being alone"
7 8 הפסיכולוג האמריקני בן לאזאר מיג'וסקוביק ( Ben Lazare Mijuskovic) מעלה טענה מעניינת אודות מהותה של הבדידות והיכולת ליצור קשר אנושי על-אף העובדה שאנו, בני האדם כלואים בתודעתנו, תודעה שאין לאיש גישה אליה מלבדנו. במקרה הטוב, אנו עשויים להכיר חלקים מתודעתנו בלבד אך אין לנו גישה אל התודעה של הזולת.
בספרו Loneliness in Philosophy Psychology, and Literature גורס מיג'וסקוביק כי ניתן להניח קיומו של ציר רגשי אשר בקוטב האחד מצויה הבדידות ובקוטב השני מצויה האינטימיות.
9 האינטימיות היא ההפך מבדידות. הגשר המחבר בין אינטימיות ובדידות היא האמפטיה. אם ניקח את הדברים למרחב הדיאלוג האנושי בכללו, הרי שהמאמץ וההתמקדות ביצירת דיאלוג אמפאטי עם הזולת עשויה להיות אמצעי ליצירת דיאלוג אינטימי. ההתמקדות והשקעת משאבי השיחה ביצירת אמפטיה עשויה להוביל למצב של הקלת הבדידות. אם אכן מתקיימת אמפטיה הרי שהאדם הבודד חש כי מתקיים סוג של קשר בו הבדידות ניתנת להבנה או להזדהות עם האחר.
בהקשר זה אני מציין כי לדעת מיג'וסקוביק אפשר גם לנסות להכיר את עולמו הפנימי של האדם שחש בדידות באמצעות התחושות שהוא משליך על יצירות אמנות, פיסול, ציור, מוזיקה וכל פעילות יצירתית אחרת.
10 טענה דומה בעניין האפשרות להכיר את עולמו של האדם באמצעות יצירותיו מעלה גם אלפרד ביון בראיון שקיים סמוך למותו. אלא שביון הוסיף גם את המתמטיקה כתחום שמלמד גם הוא משהו על עולמו של האדם.
11 אם ניקח צעד אחד נוסף את האמפטיה ככלי בסיסי בקרב בני אדם המעוניינים לקיים דיאלוג משמעותי נוכל להסתייע בהרצאה שנשא קרל רוג'רס ב-1974 בסוגיית האמפטיה.
לדעת רוג'רס, האמפטיה איננה מצב תודעתי זמני (State of Mind) המתקיים בנקודות זמן מסוימות בשיחה אלא תהליך מתמשך. תהליך מתמשך של הקשבה ממוקדת לרגשות הזולת ולמילים והמונחים בהם הוא מתאר את רגשותיו. על-פי רוג'רס, המבקש לייצר אמפטיה בשיחה יקשיב היטב לדברי זולתו בעיקר במקומות בהם מופיע רגש ואז, במקרה שיש צורך, ינסה לשיים את הרגש ולמצוא את ההגדרה הקולעת המתארת את טיב הרגש. היכולת לשיים באופן הדדי במדויק עד כמה שאפשר את הרגשות של בני השיח היא היוצרת ומוכיחה את ההקשבה, יוצרת את תחושת האמפטיה ומקלה על נשיאת הבדידות.
12 בראיון שהתקיים עם הפסיכולוג והפסיכואנליטיקאי אריך פרום בשנת 1978, דיבר פרום על שני סגנונות הוויה - Having and Being. לדבריו, אנשים אשר זהותם תלויה ברכושם, במעמדם, בהשלכתם או במוניטין שלהם, נדונים לחשיפה רבה יותר לחרדה מאנשים שזהותם נקבעת מרגשותיהם ותחושותיהם. ההסבר שהציג פרום לרעיון זה היה שכאשר הזהות מוזנת מגורמים חיצוניים (רכוש, מעמד וכו') הרי שקיימת סכנה תמידית שכאשר הרכוש יעלם גם הזהות תעלם. זהות כזו כינה פרום זהות המבוססת על Having.
13 לעומת זאת, זהות המבוססת על Being, על אופיו הפנימי של אדם ועל רגשותיו ותחושותיו היא יציבה יותר משום איננה נתונה לסכנת היעלמות. רעיון זה משרת גם אותנו בבואנו לדבר על אמפטיה כאמצעי להקלת הבדידות. אנו מבינים שנוכל ליצור אמפטיה ביתר קלות עם אדם שזהותו איננה נקבעת מגורמים חיצוניים אלא על פנימיותו. הפנימיות היא השער שדרכו אנו מנסים להיכנס באופן אמפאטי על-מנת להקל על הבדידות.
ג'ון קאפיאצ'ו (John Cacioppo) נוירולוג ופסיכולוג בכיר מציע תיאוריה מעניינת לגבי מעמד הבדידות בחיינו.
14 ההבנה שאנחנו בני אדם החווים בדידות עשויה להוביל אותנו לתובנות חיוביות. אנו מבינים שהבדידות היא חלק ממהותנו כבני אדם. היא יוצרת בסיס לתקשורת שלנו עם בני אדם אחרים. הבדידות היא צורך כמו כל צורך, הצורך במזון, בביטחון, הצורך במיצוי הכישורים שלנו, הצורך לביטוי עצמי.
הבדידות היא חלק מאתנו גם מההיבט האבולוציוני. היא זו שבונה בקרבנו את הצורך החברתי להתחבר לאנשים אחרים. היא דוחפת איתנו ליצירת קשרים וחברויות עם אחרים.
אנו מוגנים יותר כאשר אנו מרגישים חלק מהחברה האנושית. זו הסיבה שאנו חרדים כאשר אנו בודדים, אנו מרגישים כי אין אנו מוגנים. זו גם הסיבה שהשינה של אנשים בודדים אינה אפקטיבית מבחינת ההיבט הפיסיולוגי של הגוף. שינה של אדם בודד אינה פורקת לחצים נפשיים כראוי כאשר האדם הבודד ישן מתוך ידיעה שאיננו מוגן בעת שנתו משום שהוא לבדו.
הבדידות יוצרת למידה של יחסים הדדיים משום שאין אנו יכולים לכפות את עצמנו על אחרים ועלינו לפתח מיומנויות חברתיות שיובילו למצב שאחרים ירצו בחברתנו.
הבדידות יוצרת מסנן וקריטריון המלמד אותנו עם מי אנו יכולים להתחבר בחברה משום שאנו מתחברים לאנשים שמתאימים לנו, האנשים שמתאימים לנו הם האנשים שאיתם קיים תהליך של הזנה נפשית הדדית
15.