הרטבת לילה היא הבעיה הכרונית השנייה בשכיחותה בקרב ילדים, נפוצה בקרב 20%-15% מהילדים, תלוי בגיל. ברוב המקרים מדובר בהרטבת לילה ראשונית, כלומר, בילדים שלא הפסיקו להרטיב מעולם. בנים נוטים לסבול מהבעיה בשכיחות גבוהה יותר כ-50% יותר מאשר בנות וקצב הריפוי העצמוני, ללא כל טיפול הוא 15% לשנה.
רופאי הילדים לא פעם שומעים מהורים מותשים על בעיית ההרטבה והחששות הנלווים לתופעה, אך במקרים רבים החשש לא בהכרח מוצדק וישנו פתרון. המחשבה כי הרטבת לילה ראשונית נובעת מבעיות רגשיות איננה מקובלת כיום. בעיות רגשיות יגרמו בעיקר להרטבה שניונית ובין הגורמים להתמודדות רגשית שכזו נמנים הולדת אח/ות, גירושין במשפחה, מעבר דירה, מעבר או שינויים במוסד חינוכי, בעיות חברתיות, פוסט-טראומה ועוד.
כהורים, אנו נוטים להאשים את עצמנו ולספח את ההרטבה לממד הפסיכולוגי, אבל במרבית המקרים ניתן לפתור את הבעיה באימון התנהגותי או לחלופין באמצעות תרופה. הסיבות לבעיית ההרטבה שאינן יושבות על הערך הנפשי, יכולות לנבוע מכלל סיבות נוספות:
- סיבה תורשתית: ישנו מרכיב תורשתי מאוד חזק בהרטבת לילה ראשונית. אם אחד ההורים סבל מהרטבת לילה בילדותו, קיים סיכוי של 45% שצאצאיו יסבלו מבעיה זו. הסיכוי עולה ל-75% אם שני ההורים סבלו מהרטבת לילה, ובתאומים זהים השכיחות היא של 70%;
- ליקוי בהפרשת ההורמון נוגד השתנה (ADH): ילדים ומבוגרים בריאים מפרישים את ההורמון בכמות מוגברת יותר בשעות הלילה, ובכך הגוף מייצר פחות שתן במהלך שעות הלילה. 2/3 מהילדים, הסובלים מהרטבת לילה ראשונית, לא מפרישים את ההורמון בכמות תקינה במהלך הלילה ולכן הם מייצרים ומפרישים יותר שתן בשנתם. כאשר מגיעה כמות גדולה יותר של שתן לשלפוחית והילד אינו מתעורר כדי להטילו, התוצאה היא הרטבה במיטה;
- תפקוד השלפוחית: שליש מהילדים הנותרים, סובלים משלפוחית "רגיזה". השלפוחית מתכווצת בנפחים קטנים בהשוואה לילדים בריאים מאותה קבוצת גיל, ונפגמת היכולת שלה לאגור שתן לאורך הלילה. התוצאה, כאמור, הרטבה בלילה, אך לפעמים גם ביום;
- עצירות: עצירות ממושכת גורמת לאגירת צואה בחלק התחתון של המעי ובכך נוצר לחץ על שלפוחית השתן שגורם לדליפה ולהרטבה;
- שינה ויקיצה: שינה עמוקה יכולה להחמיר בעיות הרטבה, אך אינה גורם ישיר בילד בריא.
דרכי הטיפול: ההמלצה הראשונית היא להכיר בהרטבה כבעיה. ילדים עד גיל חמש שעדיין מרטיבים בלילה, לא מוכרים בהכרח כבעלי בעיה, למרות שיש להיות עם היד על הדופק ולעקוב אחר שעות ההתפנות של הילד במהלך היום.
הערכה, בירור וטיפול ילדים מעל גיל חמש שטרם סיימו את ההרטבה (מעולם לא סיימו להרטיב), רצוי שיגיעו לאבחון ויקבעו מפגש עם רופא ילדים שעוסק בתחום הרטבות הלילה. הרופא יאבחן את הבעיה, ישאל את השאלות כדי להגיע לסיפור המקרה הפרטי של הפציינט ובעבודה משותפת עם הילד יבנה תהליך העבודה לטיפול בבעיה.
כשלב ראשון, חשוב מאוד לשלול בעיות רפואיות, לכן בביקור הראשון יש לבדוק את הילד ביסודיות לשלילת מומים באיברי המין, מומים במערכת העצבים, בעיות נוירולוגיות וכן בדיקת שתן. לאחר-מכן, ניתן יהיה לסווג את הבעיה ולהתאים לה את הטיפול הנכון על-מנת להעלות את סיכויי ההצלחה.
חשוב לציין, כי הפתרון יותר קל מכפי שאנחנו מדמיינים. פרק הזמן הטיפולי המינימלי הינו כשלושה עד שישה חודשים, אך יכול להגיע לפרקי זמן ארוכים של שנה ויותר, זאת כאמור בהתאמה פרטנית לאור הממצאים. על-מנת להעלות את סיכויי ההצלחה, ראוי שהטיפול יתבצע תוך כדי מעקב רצוף וצמוד של הרופא המטפל.
הטיפול כולל רכישת הרגלים נכונים, טיפול התנהגותי ואימון שרירי רצפת האגן וטיפול התנהגותי על-ידי פעמונית. במקרה הצורך יינתן טיפול לעצירות, במידה וקיימת ומתן טיפול תרופתי כגון מינירין לילדים הסובלים מהפרעה בהורמון נוגד השתנה, תרופה אנטי מוסקריני לילדים עם שלפוחית "רגיזה" או טיפול משולב הכולל תרופות אנטי כולינרגיות ודסמופרסין למקרים קשים יותר.
לסיכום, אם ילדכם לוקה בבעיית ההרטבה, אפשר לטפל ורצוי כמה שיותר מוקדם. פנו לרופא ילדים שעוסק בבעיית הרטבת לילה ויום, קיבעו פגישת אבחון. צרו לעצמכם עולם יבש וילד מחויך.
