מהרגע שילדינו מגיחים לעולם, אנחנו כהורים שם כדי ללמד אותם ולהדריך אותם בעצם להיות עצמאיים. כחלק מכך מגיע שלב הגמילה. גמילה מטיטולים מצטיירת בעיני הרבה הורים כמסע מפרך ומתיש, תהליך ארוך ומייגע במהלכו הבית הופך לשדה קרב. ישנם כל-כך הרבה סיפורי "אימה", כמו סיפורי הפחדה שעוברים בין ההורים בגן, כל אחד משתף בחוויותיו השליליות או אפילו דברים ששמע מאחרים, מה שמייצר חשש גדול עוד בטרם בכלל נכנסים לתהליך.
אפשר גם אחרת. אם נתייחס לתהליך הגמילה מחיתולים כאל תהליך טבעי ונשאיר את החששות, התסכול, מאבקי הכוח ובדיקת הגבולות המחודשת בצד - בעצם נניח לרגע לאגו שלנו ולא נתעסק בשאלה איך אנחנו היינו רוצים שזה יקרה ונהיה בהקשבה מלאה ליצור הפלא הקטן שעומד לנגד עניינו. המשמעות היא שנביט בילד ובתיווך ובסמכות הורית נוביל תהליך גמילה משחרר, פשוט, מהיר ויעיל.
השאלה היא איך? התשובה המיידית היא לשמור על כללים בסיסיים ככללי מסגרת בתוכם יהיה לנו הרבה יותר קל להתנהל.
ראשית, נייצר גבולות. לרובנו מוכר הדימוי של עליה במעלית לבניין אמייפר סטייט, יציאה מהמעלית ואז אנו מגלים שאין גדרות, אין חומה, אין שום הגנה. הכל פתוח. חשבו לעצמכם - האם הייתם יוצאים מהמעלית? עד כמה הייתם מתקרבים כדי לראות את הנוף? לעומת זאת, אם יש גדר, הגנה ברורה, הייתם יכולים לצאת ולנוע בחופשיות. כשאנחנו מחליטים להתחיל תהליך גמילה, חשוב להציב את הגבולות הברורים שלכם, כהורים, בינכם ומול הילד.
שנית, בשיחה בין ההורים, עליכם לשאול את עצמכם האם הילד בשל לגמילה? השלב החשוב היותר הינו ההבנה האם הילד הגיע לבשלות מוטורית והתפתחותית שצריכה להתקיים כדי לאפשר יעילות להצלחת התהליך - כלומר האם יכול לקום ולשבת לבד, ללכת להתלבש/להתפשט- עם עזרה, מביע רצון להוריד טיטול, מבין הוראות, מזהה חפצים, וכדומה. במקביל, ישנה בשלות שפתית של הילד להסביר את עצמו (יודע להגיד מילים בסיסיות). אם אלו מתקיימים וישנה מוכנות ואורך זמן של ההורים, ניתן להתחיל. כהכנה לגמילה ניתן לשלב בחיי היום-יום של הילד שגרת היגיינה נכונה. כאשר מתקיים סדר יום קבוע וברור, פעולות ניקיון גוף ייצרו את תחושת השייכות לגופו והילד יהפוך לנאמן עבור ההיגיינה של עצמו. לאחר שהשגרה תוטמע, ניתן יהיה להעביר הילוך קדימה לעבר הורדת הטיטול.
לבסוף, אם החלטתם שאכן הילד בשל לכך, ובהחלט יש מקום להתייעץ עם איש מקצוע שידע לשאול את השאלות ולזהות את המוכנות מבחינה אוביקטיבית. חשוב לתזמן את הדברים בצורה נכונה. עדיף למצוא מומנט שאין בו שינויים משמעותיים נוספים בחיי הילד, רצוי בחופש שגם לנו כהורים תהיה הסבלנות המתאימה להפוך תסכול להישג. ברגע שהתחלנו את התהליך, לא מחזירים חיתול. הורדת החיתול היא לצמיתות (אלא אם כן יש מקרה חריג ואז רצוי להתייעץ עם רופא ילדים מוסמך). גמילות חלקיות והורים שמחזירים את החיתול מייצרים חוסר עקביות שמערערת את ביטחונו של הילד, מייצרת תסכול ותקיעות בתהליך הגמילה ולעיתים אפילו מצב של רגרסיה והתכנסות. התהליך צריך להיות ברור לילד, חשוב לקיים איתו שיחה ולהעביר לו את המסר בצורה נעימה עם האחריות של להיות בוגר.
אפשר להקביל את התהליך למצב נוסף של בגרות שאף מקושר לפרס עבור הילד - "כיוון שאתה כבר ילד גדול, תוכל להישאר עוד רבע שעה ער איתנו במהלך השבוע" - להפוך את המאורע לאקט של בגרות ולאפשר לילד להבין שאתם סומכים עליו.
לסיכום, תנשמו עמוק, זכרו שכולנו עברנו את זה, אל תהפכו את השיח המרכזי בבית סביב הגמילה. להפך, הפכו אותו לחלק מהיום יום הטבעי שלכם. כמו-כן, הילדים שלנו מרגישים אותנו. לכן, עליכם לשחרר את הפחד והחששות וכדי למנוע תסכול, קחו את התהליך בכיף, כמו שנכנסתם לחדר לידה, עם כל הכאב היה שם חיוך ואושר על נס הבריאה, כך גם תהליך הגמילה הוא היפרדות מהישן וכניסה לחדש. עם הפחד הראשוני תבינו - אתם לא לבד, ומהר מאוד אתם לא תזכרו בכלל את ההתעסקות עם הטיטולים, יוותר כעוד מזכרת לאלבום. וגם כאן, לצד העובדה שמדובר בתהליך טבעי, ניתן להתייעץ עם איש מקצוע ולקבל הדרכה ראשונית מרופא מוסמך ברפואת ילדים בהצלחה.