"הילרי שאלה אם אני כשיר לקבל שיחת טלפון בשלוש בבוקר. היום אין לי בעיה כזאת: אני ממילא ער, כי אני צריך ללכת לשירותים" - צחק הנשיא
ברק אובמה על הזדקנותו המהירה, בארוחת הערב השנתית עם סגל העיתונאים בבית הלבן.
אובמה התייחס לאמירה המפורסמת ביותר של
הילרי קלינטון בקמפיין הכושל שלה מולו בפריימריז הדמוקרטיים בשנת 2009, אמירה שהפכה כמעט למטבע לשון. כיום קלינטון ותומכיה שוב משתמשים בה, והפעם - נגד
דונלד טראמפ. אלא שלפי לוי טרוי, לשעבר יועץ בבית הלבן וכיום היסטוריון של הנשיאים, נדירים מאוד המקרים בהם יש צורך להעיר את הנשיא כדי שיקבל החלטה מיידית באמצע הלילה.
במאמר מרתק שפרסם באתר Politico, מספר טרוי הן על המקרים בהם הנשיאים קיבלו קריאת השכמה שכזאת, והן על המקרים בהם החליטו יועציהם להימנע מכך.
הנרי קיסינג'ר חייב שאין צורך להעיר את ריצ'רד ניקסון כאשר אפולו 13 נקלעה למצוקה ב-1970. קיסינג'ר הסביר בפשטות: לא היה שום דבר שניקסון יכול היה לעשות. אבל הוא העיר אותו בכל זאת, מסיבות של יחסי ציבור: "לא יכולנו להגיד לציבור שלא הודענו לנשיא".
דניאל בטרפילד, שר ההגנה של
אברהם לינקולן, העיר אותו שש פעמים בלילה אחד, 22 ביולי 1861, בזמן קרב ריץ' מאונטן בעת מלחמת האזרחים. בפעם השישית הגיב לינקולן: "קולונל, אתה ישן אי-פעם?" ובטרפילד השיב: "אדוני הנשיא, עמדתי לשאול אותך את אותה שאלה". לינקולן העיר שמאז החלה המלחמה הוא כמעט אינו ישן, אך כאשר אמר לו בטרפילד שהצפון ניצח - הוסיף: "קולונל, אם תביא לי מדי לילה מברקים כאלה, אני אצא החוצה לא רק בחולצה האדומה שלי, אלא בלי חולצה בכלל".
קלווין קולידג' ביקר בחוותו של אביו, כאשר הלה העיר אותו ב-1923 והודיע לו שהנשיא וורן הרדינג מת והוא יורשו. האב, עורך דין במקצועו, השביע את בנו בשעה 2:47 לפנות בוקר - ושניהם חזרו לישון.
במוצאי יום הבחירות ב-1948, בשעה ארבע בבוקר, העיר ג'ים רואלי, סוכן השירות החשאי, את הנשיא הרי טרומן כדי שישמע שבניגוד לכל התחזיות - הוא מנצח את תום דיואי. טרומן כבר לא חזר לישון. הוא הלך למטה הבחירות שלו, הגיע לשם בשש בבוקר, וכעבור כמה שעות קיבל מדיואי את השיחה בה הודה בתבוסתו.
הנשיא רונלד רייגן נודע בחיבתו לשינה, וכבר בתחילת כהונתו נטען שהוא ישן כאשר חיל-האוויר האמריקני הפיל שני מטוסי מיג לוביים. האמת היא, כותב טרוי, שהיועץ לביטחון לאומי, אד מיז, החליט להעיר את רייגן בארבע בבוקר - שעה לאחר שהמידע הראשוני הגיע - ולאחר שהוא וצוותו קיבצו את כל המידע הדרוש.
באוקטובר 1983 יצא רייגן ליומיים של משחק גולף, אבל דווקא אז לא זכה לישון כראוי. בלילה הראשון העירו אותו אנשיו כדי להודיע לו על הפיכה פרו-קומוניסטית באי גרנדה והוא הורה לפלוש אליו. בלילה הבא, בשעה 2:20, הייתה בפיהם ידיעה מחרידה בהרבה: מחבלים פוצצו את מתחם המרינס בביירות ורצחו 241 אמריקנים. רייגן כינס מיד ישיבה בת ארבע שעות וחזר לוושינגטון.
את יורשו של רייגן,
ג'ורג' בוש האב, העירו פעמיים בשל אירועים במזרח התיכון: כאשר
סדאם חוסיין כבש את כוויית באוגוסט 1990 וכאשר שיגר טילים לעבר ישראל בינואר 1991. בסוף 1991 העיר היועץ לביטחון לאומי, ברנט סקוקרופט, את בוש כדי לדווח לו על התפטרותו של נשיא בריה"מ, מיכאל גורבצ'וב. כאשר העיר בוש שאנשי הממשל האמריקני הופתעו מכך, השיב סקוקרופט: "כן, כמו גורבצ'וב!".
עוד מי שהופתע לשמע החדשות היה ברק אובמה. הסגל שלו העיר אותו בשנת כהונתו הראשונה כדי לספר לו שזכה בפרס נובל לשלום. "קרוב לוודאי שזו הייתה הפתעה בשבילו כמו לכל יתר העולם", כותב טרוי.
