דונה גרציה נשיא נולדה ב-1510 בליסבון, פורטוגל, למשפחת אנוסים שברחה מספרד. ב-1528 היא נישאה לפרנצסקו מנדס (בנבנישתי), בנו של בנקאי ממשפחת אנוסים.
ב-1496 נחתם הסכם נשואים בין בית המלוכה הספרדי והפורטוגזי בו סוכם שמלך פורטוגל ישא את בתם של פרננדו(הוא פרדיננד) ואיזבלה מלכי ספרד לאישה. הסכם הנשואים כלל התחייבות של מלך פורטוגל לגרש את היהודים ממלכתו.
המלך מנואל (1495 - 1521) הוציא, אומנם, צו גירוש שעמד להיכנס לתוקפו בסוף אוקטובר 1497, שחייב את היהודים לעזוב או להתנצר, אבל, הוא לא היה מעוניין בגירושם של היהודים משיקולים כלכליים ואחרים. לכן, הוא העמיד לרשות היוצאים נמל אחד בלבד ומנע, למעשה, את עזיבתם. כאשר תם המועד ליציאת היהודים הם נוצרו כולם בכפייה במבצע חד-פעמי בכיכר העיר בליסבון.
למרות הצעד הזה התחייב המלך שבמשך 20 השנים הבאות לא יתבעו הנוצרים החדשים לדין על כפירה. ב-1521 הוארכה ההתחייבות ל-20 שנים נוספות. הנוצרים החדשים שנשארו בפורטוגל, המשיכו לחיות ברובעים היהודיים ורובם אף המשיכו לקיים יהדותם בסתר.
המצב השתנה עם עלייתו של חואן ה-3 לשלטון (1521 - 1557). חואן היה מונע ע"י שנאה לנוצרים החדשים, שהמשיכו לקיים יהדותם בסתר, אך גם לטש עין על רכושם, והחליט להקים אינקוויזיציה בפורטוגל. הוא נתמך ביוזמתו זו ע"י קתרינה הספרדית, והכנסייה בארצו. כמו-כן, עם עלייתו לשלטון חודש האיסור על נוצרים חדשים להגר.
המלך התעלם מההתחייבות שנתן אביו לנוצרים החדשים לא לתבוע אותם על כפירה עד 1537 ופנה לאפיפיור קלמנט ה-7 (1523 - 1534) בבקשה לאשר הקמת אינקוויזיציה בארצו. האפיפיור דחה את הבקשה מתוך חשד שהמניע של המלך אינו דתי אלא תאוות בצע, משום שמאסר ע"י האינקוויזיציה הביא מיד להחרמת רכוש המשפחה.
בינתיים נודע לנוצרים החדשים על ההכנות להקמת האינקוויזיציה. הם לא השלימו עם המצב והחלו במאבק ממושך נגד הקמת האינקוויזיציה. כתוצאה מפנייתם של האנוסים לאפיפיור החל מאבק בינם לבין מלך פורטוגל לגבי הקמת האינקוויזיציה בפורטוגל. המאבק נמשך מספר שנים בהם גורמים בוותיקן קיבלו מהנוצרים החדשים שוחד ביד רחבה. התורם העיקרי שאיפשר את מתן השוחד היה הבנקאי דיאגו מנדס - נשיא, שהיה אחד מהנוצרים החדשים העשירים ביותר בפורטוגל, אחיו של פרנצסקו בעלה של דונה גרציה, והבעלים של בנק משפחתי בליסבון, שהיו לו סניפים בערים נוספות באירופה. בסופו של דבר אישר הוותיקן הקמת אינקוויזיציה בפורטוגל.
ב-1536 הלך לעולמו בעלה של דונה גרציה. היא הצליחה לצאת מפורטוגל לאחר מות בעלה, ועברה לאנטוורפן עם בתה וגיסה דיאגו. באנטוורפן הפך ביתה למטה המרכזי ממנו פעלה להברחת אנוסים מהאינקוויזיציה. באמצעות סוכני הבנק המשפחתי היא עזרה לאנוסים להבריח את רכושם לאירופה.
דונה גרציה נאלצה להימלט מאנטוורפן ב-1544 לאחר שנאסרה בעקבות הלשנה על היותה יהודיה בסתר. היא הצליחה להימלט בעקבות לחץ שהופעל ע"י לקוחות הבנק מקרב מלכי אירופה והשולטן הטורקי.
דונה גרציה השתקעה באיטליה, בעיר ונציה, אבל נאלצה לברוח בעקבות הלשנה שהיא יהודיה בסתר. היא עברה לעיר פרארה, וחזרה בגלוי ליהדות. בפרארה היא המשיכה בפעילותה. אבל, גם שם נשקפה לה סכנה והיא עברה לטורקיה עם בתה.
ב-1556 הועלו על המוקד בעיר האיטלקית אנקונה 25 אנוסים שחזרו ליהדות. סניף הבנק באנטוורפן הטיל חרם על אנקונה כנקמה על מאסרם והעלתם למוקד באוטו- דה- פה. היא גם יזמה התארגנות יהודים מהלבנט לניתוק קשרי המסחר עם אנקונה. החרם הוכתר בהצלחה, כאשר האפיפיור פאולוס ה-4 (1555 - 1559), בעליה של אנקונה, ביטל את החרם שפגע קשות בכלכלתה של העיר.
דונה גרציה השתמשה בהונה הרב של המשפחה כדי לעזור לאנוסים להימלט מחצי האי האיברי, וארגנה, עם חתנה, דון יוסף נשיא מחתרת שהבריחה אנוסים. היא גם עסקה בפדיון שבויים מידי שודדי ים בים התיכון שהתנפלו על אוניות ושבו את נוסעיהם היהודים. כמו-כן היא בנתה בתי כנסת ובתי חולים.
הפרויקט בטבריה ב-1558 (או ב-1560) חכרה דונה גרציה מהשולטן הטורקי את העיר טבריה תמורת 1,000 דוקאטים לשנה. טבריה הייתה באותם ימים עיירה עלובה שבה התגוררו מספר משפחות ערביות ויהודיות. אבל, הפלישות של הבדווים וההתנגשויות בינם לבין הפלאחים ערערו את מצב הביטחון ויהודי טבריה נאלצו לעזוב זמנית את העיר ולהסתתר בכפרי הסביבה. ב-1656 הרסו הדרוזים את טבריה.
רבנים פנו למשפחת מנדס - נשיא לעזרה ובעקבות פנייה זו פנתה דונה גרציה לשולטן בבקשה לתת לה את טבריה כעיר מקלט ליהודים. השולטן מסר את הזיכיון על טבריה וסביבתה לדונה גרציה ולחתנה דון יוסף נשיא. דונה גרציה וחתנה החלו בשיקומה של טבריה על-מנת להפכה למרכז יהודי עצמאי. יוסף אבן ארדיטי, נציגם של דונה גרציה ודון יוסף נשיא, שיפץ את חומות העיר, והביא מתיישבים יהודים מקרב מגורשי ספרד לגור בה. תייר שביקר בעיר ב-1561 מצא יישוב יהודי, בית כנסת ותלמידי חכמים. רבי יחיא אלצ´אהרי מתימן ביקר בטבריה ב-1567 ומצא בה ישיבה גדולה. על-פי סיפרו של יצחק בן צבי, "ארץ ישראל ויישובה" בית הכנסת נבנה על יסודותיו של בית הכנסת העתיק בו התפלל רבי שמעון בר יוחאי. בטבריה הוקמה גם ישיבה שראשיה היו חכמים ספרדים. אבן ארדיטי נטע עצי תות בסביבות העיר על-מנת לפתח את תעשיית המשי וכבשים מסוג המרינו הובאו מספרד כדי לפתח תעשיית בגדים.
על-פי רשימות תשלומי המיסים של השלטון העות'מאני מ-1572/3 מתברר שהיה גידול במספר התושבים בטבריה והכוונה הייתה עלייה במספר היהודים. אם נסתמך על עדותו של רבי יחיא ותייר נוסף, מדובר ביהודים, אם כי לא מדובר בקהילה גדולה.
אבל, התנכלויות מצד בא-כוח האפיפיור בקושטא, ומצד הערבים והטורקים בטבריה ומותה של דונה גרציה בקושטא ב-1569 הביאו להפסקת זמנית של הפרויקט.
ב-1579 השולטן מסר את הזיכיון על העיר לאנוס לשעבר, אלוורו מנדס מפורטוגל, ששמו העברי היה שלמה בן יעיש. בן יעיש היה בעל תפקיד דיפלומטי בקושטא והוא שלח את בנו יעקב לטבריה. יעקב המשיך במפעלי בנייה ופיתוח הכלכלה וגם עסק בתורה ובקבלה.
הקהילה היהודית הספרדית בטבריה, אליה הצטרפו יהודים מצפת, המשיכה להתקיים, כפי שהעיד ב-1624 רבי ישעיה הלוי הורוויץ, אבל מספר חבריה היה מצומצם. ב-1660 פרעו הערבים ביהודי טבריה והם נאלצו לעזוב, זמנית. אבל, נראה, שיהודים חזרו לטבריה.
שמעון מנדס, צאצא של המשפחה, החי בישראל, סיפר שהמשפחה התפצלה ל-3 ענפים: מערב אירופה (בלגיה, הולנד, צרפת), איטליה וטורקיה. אבל, יש גם צאצאים נוספים החיים בישראל.
בפורטוגל נותרו חלקים ממשפחת מנדס כפי שהתברר ב-2008, כאשר ממשלת פורטוגל החליטה לכבד את זכרו אריסטידס סוסה מנדס, מציל היהודים בתקופת השואה.
מקורות - סחייק, צבי,"בעקבות דונה גרציה" אתר "הבית של דונה גרציה".
- שור, נתן, תולדות היהודים בגליל בתקופה העות´מנית.
