באמריקה עושים כל דבר בגדול, וכך גם בנוגע להבטחות של המועמדים לנשיאות.
הילרי קלינטון ו
דונלד טראמפ מבטיחים גדולות ונצורות, כאשר מונה הכסף קופץ עם כל הבטחה: 10 מיליארד דולר, 50 מיליארד דולר, אפילו 500 מיליארד דולר. אלא שניתוח של אתר Politico מראה, כי לתוכניות הללו - של שני המועמדים - כמעט ואין סיכוי להתממש. הקונגרס, הלוביסטים ואפילו מדינות זרות - כל אלו ניצבים בין גן העדן המובטח בקמפיינים לבין המציאות המאוד-ארצית שמחכה לאזרחי ארה"ב גם אחרי 20.1.17.
טראמפ: מקסיקו תשלם בעד החומה הבטחת הבחירות הבולטת ביותר של טראמפ, עליה חזר שוב ושוב, היא שלא רק שיבנה חומה בגבול בין ארה"ב למקסיקו - לחסימת ההגירה הבלתי-חוקית מדרום - אלא שהוא גם יכריח את מקסיקו לשלם תמורתה. המחיר לפי טראמפ: 10-5 מיליארד דולר. המחיר להערכת פרשנים: 166 מיליארד דולר.
כיצד יכריח טראמפ את מקסיקו לשאת בתשלום? הוא מנופף במקלות: מהגרים חוקיים לא יוכלו לשלוח הביתה מיליארדי דולרים בשנה, יוטלו מכסים על הייבוא ממקסיקו, דמי הוויזה יועלו ואולי הוויזות כלל לא יוענקו. אלא שהצעדים הללו רק יגבירו את ההתנגדות של מקסיקו לדרישותיה של ארה"ב.
קלינטון: קולג'ים בחינם כל משפחה המשתכרת פחות מ-125,000 דולר בשנה תוכל לשלוח את ילדיה ללמוד בחינם בקולג'ים ציבוריים - מבטיחה קלינטון. המחיר: עשרות מיליארדי דולרים בשנה. מקור המימון: העלאת מס החברות.
אלא שיש כאן שתי בעיות. הגדולה: הקונגרס צפוי להישלט, לפחות חלקית בידי הרפובליקנים, והם בחיים לא יאשרו העלאה במס החברות. הפחות גדולה: התנגדות נחרצת של האוניברסיטאות והקולג'ים הפרטיים (כולל אוניברסיטאות העילית) שיחששו מאובדן תלמידים.
ברק אובמה ניסה במשך שנים להעביר בקונגרס הכרה בשכר לימוד של 4,000 דולר לשנה לצורכי מס, והצליח להשיג הכרה ב-2,500 דולר בלבד. אז הסיכוי של קלינטון להוציא סכומים גדולים עשרות מונים, שואפים לאפס.
קלינטון וטראמפ: להציל את ארץ הפחם שני המועמדים מבטיחים לאושש את "ארץ הפחם" - איזורי המכרות הגדולים במדינות וויימוניג, מערב וירג'יניה, קנטאקי, פנסילבניה, אילינוי ועוד, אשר סובלים מהירידה הניכרת בתפוקה ובצריכה. בשנה שעברה הגיעה התפוקה ל-806 מיליון טון - ירידה של 17% מאז תחילת המיליניום. התוצאה הברורה: סגירת מכרות, אבטלה ומצוקה.
קלינטון מבטיחה ליצור משרות חדשות בתחומים כגון אנרגיה מתחדשת, אבל זה יקח שנים אם לא עשורים, ויצריך הקצאת 30 מיליארד דולר בידי הקונגרס. ואילו טראמפ אומר שיחדש את השימוש בפחם ויבטל את מדיניותו הסביבתית של אובמה - אך הוא מתעלם מכך שתחנות כוח פחמיות רבות נסגרות וייצור החשמל עבר להתבסס על גז ורוח; אפילו טראמפ לא יוכל להחזיר את ההיסטוריה 30 שנה אחורה.
טראמפ וקלינטון: הורדת מחירי התרופות כיום נקבעים מחירי התרופות בארה"ב במו"מ בין היצרנים לבין חברות הביטוח הפרטיות, בעוד התוכנית הממשלתית "מדיקאייד" - המשרתת בעיקר את הנזקקים והזקנים - מנועה על-פי חוק מלהתערב בתהליך. אם להאמין למועמדים לנשיאות, הרי שלא משנה מי יישב בבית הלבן בשנה הבאה - הוא ישנה את המצב הזה.
כאן ייתקל הנשיא/ה הבא/ה באחד הכוחות החזקים ביותר בפוליטיקה האמריקנית: יצרני התרופות. הללו תורמים סכומים גדולים לחברי הקונגרס, אשר מן הסתם לא ימהרו לשנות את החוק כדי לאפשר לממשלה, על כל כוח השוק העצום שלה, להתערב בקביעת מחירי התרופות ולהביא להורדתם.
קלינטון וטראמפ: לפתוח הסכמי סחר הסכם הסחר NAFTA בין ארה"ב, קנדה ומקסיקו היה אחד ההישגים המשמעותיים של ממשל
ביל קלינטון, אבל גם אשתו מכריזה שתנהל מו"מ מחודש עליו, בעוד טראמפ - בעדינות אופיינית - מצהיר שפשוט יפרוש ממנו. פורמלית, ארה"ב יכולה לעשות זאת בהודעה מראש של חצי שנה, אבל זה רחוק מלהיות פשוט במישור המעשי.
קודם כל, קנדה היא שותפת הסחר הגדולה ביותר של ארה"ב, ולא בקלות מסתכסכים עם מדינה כזאת. שנית, היצואנים האמריקנים מאוד לא יאהבו שינויים או מחלוקות שיקשו עליהם למכור את מרכולתם מעבר לגבולות מדינתם. שלישית, החלופה האפשרית הזמינה ביותר ל-NAFTA היא השותפות הטראנס-פסיפית בין 12 מדינות, שבמרכזן ארה"ב ויפן - אך גם טראמפ וגם קלינטון מתנגדים לשותפות מוצעת זו.
טראמפ וקלינטון: מאות מיליארדים לתשתיות גם טראמפ וגם קלינטון רוצים להשקיע סכומי עתק בכבישים מהירים, מסילות ברזל, גשרים ונמלי תעופה; מצבם של חלק מאלו בכי רע ורחוק מלהתאים למדינה כמו ארה"ב. קלינטון מדברת על 275 מיליארד דולר בתוך חמש שנים; טראמפ נקב בסכום כמעט כפול - 500 מיליארד דולר. אבל כמו תמיד, שניהם די מתעלמים מהשאלה הפשוטה: איך תממנו את זה?
קלינטון, ואולי זה יישמע לכם מוכר, מדברת על העלאת מס החברות - וכבר אמרנו שהסיכוי שלה להעביר את זה בקונגרס הוא בין קלוש לאפסי. חוץ מזה, יש תור ארוך של ממתינים לכסף מאותה העלאה, כולל התוכנית של קלינטון לממן את לימודי החינם בקולג'. ואילו טראמפ מדבר בצורה מעורפלת על גיוס חוב, כגון אג"ח - עוד יוזמה שהקונגרס, כל קונגרס, ממש לא ימהר לאשר. בשנת 2009 הונפקו אג"ח ב-181 מיליארד דולר למימון עבודות תשתית, כחלק מהתמודדות עם המשבר הפיננסי, ובשנה שלאחר מכן סירב הקונגרס להאריך את היוזמה.
