בטיגון שמן חל תהליך של חימצון ותגובות כימיות מסוימות ונוצרים חומרים, שהם תוצרי לוואי של חמצון השמן, שעלולים לפגוע בבריאות. בחומצת שומן בלתי רוויה הקשר הכפול יוצר פגיעות גדולה יותר לחמצון ובעל סיכוי גבוה יותר לחמצון בטיגון מאשר השומן הרווי. לכן, ייתכן שלשומן הרווי יש במידה מסוימת יתרון על-פני השומן הבלתי רווי בטיגון.
יחד עם זה, ישנם גורמים נוספים המשפיעים על מידת חמצון השמן כגון: משך הטיגון, וטמפרטורת הטיגון שצריך לקחת בחשבון. ישנן תגובות נוספות המתרחשות בעת טיגון השמן, כגון יצירת תוצר בשם אקרילאמיד (מולקולה הנוצרת מהמפגש בין פחמנים עם חומצות אמינו מסוימות), עדיין לא ידוע מספיק על כמות האקרילאמידים שנוצרת בעת הטיגון בשמן קוקוס ועל השפעתם.
ישנה השערה, כי שמן קוקוס עשוי להעלות את הצריכה האנגרטית ובכך לסייע לשריפת שומן. פרטים אלו עלו בעקבות מחקר קטן יחסית, אשר כלל 40 נשים מברזיל בעלות השמנת יתר בטנית ובו השוו בין צריכת שמן קוקוס לשמן סויה ובדקו מדדי בריאות שונים כגון BMI, היקף מותניים ומשקל.
המחקר מצא, כי קיים שיפור סטטיסטי בלבד אך לא הראה מובהקות קלינית בשימוש בשמן הקוקוס למטרת ירידה במשקל. כמו-כן, הירידה במשקל ובמדדים לא הייתה משמעותית, לכן אין להסיק מכך שהוא יכול לסייע בשריפת שומן ובירידה במשקל.
אולי בכל זאת יש בו משהו? יש המייחסים לשמן הקוקוס יכולות ריפוי, כמו למשל שהרכבו הייחודי יכול לסייע במניעת אלצהיימר. הסברה הזאת קיימת בשל תיאור מקרה יחידי שהראה השפעה, אך עד-כה לא נעשו מחקרים קליניים שהוכיחו טענה זאת.
יכולת ריפוי של שמן הקוקוס נבדקה גם בחולים הסובלים מאטופיק דרמטיטיס (מחלת עור המכונה גם אסטמה של העור). מחקר קליני אקראי כפול סמיות (שיטה לעריכת ניסויים מדעיים מחמירה, שמטרתה להפחית במידת האפשר את ההטיות הסובייקטיביות המודעות והבלתי מודעות) שנערך בקרב 117 מטופלים הסובלים מאטופיק דרמטיטיס הראה השפעה חיובית מובהקת של מריחת שמן הקוקוס והפחתת תסמיני המחלה.
לסיכום, ישנן ראיות בדבר יעילותו של שמן הקוקוס על מדדי בריאות שונים, אך ראיות אלו אינן מספיקות ורובן אינן הוכחו עדיין באופן מובהק, בכדי שנצא בהצרות כאלו או אחרות בדבר הטבה בריאותית מוכחות השימוש בשמן הקוקוס.