מועמדי המפלגה הרפובליקנית לקונגרס הרימו ידיים במאבק על הבית הלבן, וכאשר נלחמים על שמירת הרוב שלהם בסנט ובבית הנבחרים - קובע ניתוח של האתר Politico. לדבריו, האסטרטגיה כעת היא שיש לאזן את הבית הלבן של הילרי קלינטון בקונגרס שיישאר בעל רוב רפובליקני. גישת "האיזונים והבלמים" ניצבת ביסודה של השיטה הפוליטית האמריקנית, שעוצבה בשלהי המאה ה-18 במטרה למנוע רודנות כמו זו של מלך אנגליה. כל אחת משלוש הרשויות זקוקה לאישור של הרשויות האחרות, אך יכולה גם להפעיל את סמכותה עליהן. התוצאה, לדעת רבים, היא כמעט-שיתוק של הממשל - במיוחד אם הקונגרס והבית הלבן נשלטים בידי מפלגות שונות. עם זאת, לבוחר האמריקני יש נטייה, אולי תת-מודעת, לפצל בצורה זו את מוקדי הכוח כדי לשמור על אותו איזון מקודש. לרפובליקנים יש כיום רוב של ארבעה קולות בסנט (54-46), ששליש מחבריו עומדים לבחירה ב-8 בנובמבר. בבית הנבחרים, שכל 435 חבריו עומדים לבחירה בעוד שבועיים, יש להם רוב של 61 צירים (247-186 ושלושה מושבים פנויים). במפלגה חוששים, כי המפולת הצפויה של טראמפ תשפיע גם על תוצאות הבחירות לקונגרס ותביא לאובדן הרוב השברירי בסנט ואולי גם בבית הנבחרים. במשך חודשים דנו בכירי המפלגה הרפובליקנית באפשרות להתמקד במאבק על הקונגרס - גם משום שטראמפ מעולם לא היה הבחירה המועדפת עליהם, בלשון המעטה. אבל כעת התוכנית קורמת עור וגידים, והמסר מועבר בצורות שונות ברחבי ארה"ב. למשל: סטיוארט מילס, מועמד רפובליקני לבית הנבחרים במינסוטה, טוען כעת שיריבו הדמוקרטי, הציר המכהן ריק נולן, "ניצב לצידה של הילרי קלינטון, לא לצידן של המשפחות ממינסוטה". בצפון ניו-יורק טוענת המפלגה הרפובליקנית, כי קים מיירס הדמוקרט יעניק לקלינטון "מסלול ירוק" לקידום יוזמותיה, בעוד קלאודיה טני הרפובליקנית תעמוד בעוז נגד קלינטון. ג'ון מקיין, שהיה המועמד לנשיאות ב-2008 וניצב כיום בפני המאבק הקשה ביותר ב-29 שנותיו כסנטור מטעם אריזונה, נוקט בגישה דומה. "אם הילרי קלינטון תיבחר לנשיאה, אריזונה תזדקק לסנטור שיפעל כבלם, לא כחותמת גומי", טען מיד לאחר שניצח בבחירות המוקדמות במפלגתו. במקומות אחרים הגישה עקיפה יותר. פרסומת במדינת מיזורי מצביעה על המועמד הדמוקרטי לסנט, ג'ייסון קנדר, כמי שמבחינות רבות דומה לקלינטון - תוך שילוב פניהם של השניים. "הילרי אחת בוושינגטון זה מספיק גרוע", מסכמת הפרסומת. מדובר בגישה שלא נעשה בה שימוש מזה 20 שנה, מציין Politico, מאז שהרפובליקנים אימצו אותה מול קלינטון אחר - הנשיא ביל קלינטון. המועמד שהתמודד מולו היה בוב דול, שהיה בלתי אטרקטיבי בעליל, ומועמדים רבים לקונגרס הצביעו על עצמם כמי שיבטיחו את האיזון מול הבית הלבן שיישאר בידי הדמוקרטים. זה הצליח: קלינטון הביס את דול, אבל הרפובליקנים שמרו על הרוב בשני הבתים. זה כמעט עלה לקלינטון במשרתו במשפט ההדחה בפרשת מוניקה לוינסקי. הרפובליקנים סבורים - במידה רבה של צדק - שנצחונה המסתמן של קלינטון נובע בעיקר מהמועמדות הבעייתית של טראמפ, ולא מתמיכה אמיתית בה ובדרכה. מכאן נובעת המסקנה שהבוחרים לא נלהבים לתת לה גם את השליטה בקונגרס, ולכן ניתן להילחם לפחות על כך. לדברי מייק שילדס, מראשי הקמפיין הרפובליקני, המסר לפיו יש לאזן את קלינטון זוכה לאוזן קשבת גם באיזורים בהם המועמדת הדמוקרטית מובילה בבטחה. כמה מבכירי האסטרטגים של המפלגה, ממשיך Politico, סבורים שהיא מצויה במאבק הישרדות - וכדי להצליח בו, אין ברירה אלא להתנתק מן המועמד שלה לנשיאות. הסנטור הוותיק לינדזי גרהאם אומר זאת כמעט בפירוש: "אין זמן מתאים יותר מאשר כעת לאיזונים ובלמים. יש לך מועמדת דמוקרטית שתפקודה לקוי, ואשר אנשים עומדים לתמוך בה לא משום שהם רוצים אלא משום שהם צריכים". טום דייוויס, מראשי האסטרטגים של המפלגה, בוטה עוד יותר: "יש לך מועמד מוביל חסר כל משמעת, שלא מסוגל לשמור על המסר ושלא עושה כלום כדי להביא את הבוחרים לקלפי". התוצאה היא, שהמועמדים לקונגרס לא מקבלים עזרה כלשהי מטראמפ, ולכן הם עשויים להתנתק ממנו בצורה גלויה. כמה מבכירי המחוקקים הרפובליקנים המכהנים כבר עשו זאת לאחר פרסום הקלטת הידועה לשמצה של טראמפ, שמצידו הגיב במתקפה חזיתית עליהם - מה שבוודאי לא גרם להם ולחבריהם לרצות להיות מזוהים איתו. הגישה הזאת של הרפובליקנים כמובן אינה נעלמת מעיניהם של הדמוקרטים, שהגיבו השבוע במסר משלהם - מהתותח הכבד ביותר: הנשיא ברק אובמה. "חשוב מאוד שנדחוף בחזרה ונביס את הטיעון הזה, לפיו איכשהו מפלגת האופוזיציה פשוט צריכה לבלום את נשיא ארה"ב שנבחר כראוי ולמנוע ממנו לפעול", אמר בנאום בקליפורניה.