השופטת: חני לומפ, בית משפט השלום בירושלים המועד: יום שני, 12.9.16, שעה 11:30 הנושא: תיקים פליליים כידוע, לשופטי ישראל כמעט ואין שיקול דעת כאשר מוצג בפניהם הסדר טיעון. פסיקה חוזרת ונשנית של בית המשפט העליון מחייבת לכבד הסדרים אלו, למעט מקרים נדירים במיוחד. חוץ מזה, ברור שבלי ההסדרים הללו - המערכת תיתקע ותקרוס. השופטת חני לומפ (שמונתה בחודש שעבר לבית המשפט המחוזי) מראה, עם זאת, שבשוליים אפשר להתערב - בתנאי שלא משנים יותר מדי.
לומפ מתבקשת לאשר הסדר עם נאשם בעבירות סמים, אותן ביצע לאחר שנדון לעבודות שירות בתיק קודם אך בטרם התחיל לבצע אותן. תחילה היא שמה לב לצורך למחוק סעיף לנוכח תיקון כתב האישום, ומחזירה אותו לתובעת כדי שתבצע את המחיקה. לאחר מכן, לומפ רואה שיש בעיה במבנה העונש וביחס בינו לבין העונשים הקודמים שהוטלו על הנאשם - אותן עבודות שירות ומאסר על תנאי:
"עכשיו חפפת את העונש לגמרי; למה? למה?". התובעת משיבה, אבל לומפ לא משתכנעת: "אוי, נו!". התובעת: "איזה פרצוף יש לי?". לומפ: "הפרצוף הוא שעכשיו לוקח אחריות". אחרי עוד כמה חילופי דברים, לומפ כאילו מוותרת: "טוב, לא יודעת, צורם, אבל בסדר". משום מה, יש לה כעת הערה לתובעת במה שנראה כתיק אחר לגמרי: "ראיתם איזה קושי ראייתי יש לכם בתיק של מחרוביץ?". השתיים מחליפות כמה מילים בנושא זה - מה שהן, ובמיוחד לומפ, לא אמורות לעשות - ולומפ חוזרת לתיק הקודם ומבקשת לשמוע טיעונים לעונש.
התובעת טוענת כלאחר יד לקיומם של קשיים ראייתיים - הנוסחא הקבועה בהנמקות להסדרי טיעון - ואחר כך מפרטת קצת יותר, אך לא אומרת מהם אותם קשיים. לומפ לא מקשה עליה, אלא מבקשת להוציא תינוק שבאמת מפריע באולם הקטנטן שלה. היא מחפשת את העונש על-תנאי בתיק הקודם, ומתרכזת בנאשם כאשר הוא מנצל את זכות המילה האחרונה.
כעת נכנסת לומפ לעובי הקורה של העונש - לא בשורה התחתונה שלו (שהרי יש הסדר) אלא בחלוקה של מרכיביו. "איך נראה הסדר כזה - שמישהו בזמן עבודות שירות עושה עבירות כאלה, והכל חופף?", היא מקשה על התובעת. לומפ פותחת את חוק העונשין כדי לבדוק מה הוא אומר על המקרה הנדיר שבפניה, ויפה היא עושה שאינה מתיימרת להסתמך על הזיכרון כאשר מדובר בחרותו של אדם.
"זה יהיה 15 [חודשי מאסר], זה מה שחשוב. השאלה איך מגיעים למספר, גם זה חשוב", מסבירה לומפ. היא מכתיבה את גזר הדין באיטיות, קצת בהיסוס, ומתעלמת מהדיבורים באולם. בסופו של דבר האיש נשלח ל-12 חודשי מאסר בפועל, ועוד שלושה חודשים מתוך המאסר על תנאי בתיק הקודם שיופעלו במצטבר, ועוד חודשיים בחופף. האיש גם נקנס בסכום גבוה של 47,000 שקל, ולומפ בודקת מהי הדרך הטובה ביותר לשחרר את הכספים שנתפסו אצלו לצורך מימון הקנס.
להפוך את הנאשם למתורגמן בתיק הבא יש צורך במתורגמנית לרוסית, אבל היא איננה. "מה נעשה? נדחה את הדיון?", היא שואלת את הצדדים. "צריך לדבר עם האחראי להתרגום, כי אני הקדמתי את הדיון, השאלה אם הודיעו לו". לומפ משוחחת על הבעיה עם הקלדנית שלה, ובינתיים חלל האולם - הקטנטן, כזכור - מתמלא בדיבורים של הסניגור, התובעת ואנשי יחידת נחשון.
אוזנה החדה של לומפ קולטת את השיחה בין התובעת לסניגור בנוגע למתחמי העונש בתיק שלהם, והיא מתערבת: "תלוי באיכות הסוכן, אם זה שוטר או לא. [מחייכת] נכון, המתחמים לא משתנים, אבל את הגמישות של ההסדרים יכולים לשנות, לפי הקושי הראייתי". היא יוצאת לרגע ללשכה וחוזרת: "אנחנו בודקים את העניין של המתורגמן".
אחרי רגע למישהו יש רעיון, שעולה במלוא הרצינות: להשתמש בנאשם אחר הנמצא באולם, ושאותו כבר מכירים לומפ והצדדים. אבל לומפ יורדת מהר מהאפשרות הזאת ומציעה בקול: "טוב, לא צריך מתורגמן, אני אדבר איתו ונראה מה הוא מבין מכתב האישום". הסניגור בכל זאת מבקש לדחות את הדיון. לומפ: "למתי אתם רוצים לדחות? כמה תיקים יש לו?". הסניגור: "לנובמבר". לומפ: "וככה הוא יישאר עצור, עם כל החגים? אני אקבע לאמצע נובמבר, אבל אתם לא מתכוונים לנהל את התיק". הסניגור נמלך בדעתו ומבקש לקבוע לחודש אוקטובר. לומפ: "אין לי בעיה, אבל לא יהיה לך עם מי לדבר [בתביעה], כי זה הכל חגים". לבסוף הוא קובעת ל-31.10.16 ומזכירה שיש לנאשם גם תיק אחד המנוהל בפרקליטות ושגם אותו צריך לסיים.
זוכרים את הנאשם שכמעט הפך למתורגמן? עכשיו הגיע תורו. הוא מעדכן את לומפ לגבי ייצוגו, והיא משלימה את דבריו: "אני מבקש דחייה כדי להחליף את הייצוג. זה הכל תלוי בסניגוריה [הציבורית]", היא מסבירה לו, "זה לא תלוי בי". לומפ שואלת ומשיבה: "באיזה סטטוס הוא? הוא במעצר בית במכון מאיר. בראש השנה תוכל להיות שם? הסניגור החדש יצטרך להתארגן, אין מצב שזה יהיה לפני ראש השנה". לומפ שומרת המצוות מסתכלת ביומן ופונה לנאשם שגם הוא שומר מצוות: "אתה רוצה בצום גדליה או שזה קשה לך בצום?". הוא מסכים והדיון נדחה למועד זה.
נזכרת שבעצם הייתה באמצע תיק גם את התיק הבא לא מצליחה לומפ למנות. המפקחת במעצר הבית של הנאשם מודיעה שאין לו סניגור, ולומפ מגיבה: "אז את רוצה שאני אמנה? אין בעיה. חבל שלא אמרתם קודם, אחרת היה לכם היום עורך דין. חבל מאוד, הוא בתנאים מגבילים. אני אצטרך לדחות וגם זה יהיה אחרי ראש השנה".
סניגור כלשהו מכניס את הראש לאולם, לומפ קולטת אותו ומפסיקה את הטיפול בנאשם שלפניה: "כל הכבוד, סוף-סוף מישהו שרואה דיונים מקבילים ארבעה חודשים מראש ולא שלושה ימים קודם ומתארגן. נתראה הרבה מחר". לומפ מספרת לו שהגיע תסקיר של שירות המבחן לגבי אחד מלקוחותיו, הוא שואל האם התסקיר חיובי, והיא משיבה שטרם קראה אותו. הסניגור נכנס לאולם והם מדברים על עוד תיק. זוהי אווירה משפחתית מדי, שאינה הולמת.
אחרי ההפסקה הזאת, חוזרת לומפ לתיק בו עסקה לפני ההפרעה. היא מקצרת את התהליך ומכניסה בשם התובעת: "עמדתנו מצדיקה מינוי סניגור" - דהיינו, שהתביעה עשויה לבקש מאסר בפועל. התובעת מתעוררת: "מצדיקה?". לומפ צוחקת: "לא, מה את אומרת?". התובעת: "לא שמעתי". השתיים עוברות לשיחה הנוגעת רק להן: "יש פה עשר פרשיות של מחוז ש"י [במשטרה]", מספרת לומפ, "מחר יש לי עוד. כבר ראיתי את כל הווריאציות". התובעת: "עשיתי שתיים והספיק לי". לומפ: "לי יש 40". לומפ מדברת עם התובעת על הלו"ז שלה, ואז נזכרת שבעצם הייתה באמצע תיק.
המפקחת מבקשת להוסיף מפקחים, ולומפ משיבה: "זה תגישו בקשה לשופט המעצרים". היא דוחה את הדיון ל-6.10.16 ומפנה את תשומת ליבה של הסניגוריה הציבורית לכך שהנאשם מצוי במעצר בית, כך שיהיה צריך להגיע אליו או לדאוג לו ל"חלון".
ערימת התיקים הזאת נגמרה. באולם נותר סניגור ולומפ תוהה האם יש לו עוד תיק אצלה. "לא, אני רק כותב מייל ומפנה את האולם", הוא משיב. לומפ שוב צוחקת: "אם נעים לך, אתה יכול להישאר פה".
השורה התחתונה: כמו בהרבה ימים פליליים, רק במעט תיקים מושגת התקדמות - ולא באשמתה של לומפ. היא קופצנית מדי, עוברת מנושא לנושא, ומנהלת באולם שיחות מיותרות עם עורכי הדין. את הדיונים עצמם מנהלת לומפ ביעילות ותוך תשומת לב לפרטים. יעילות: 9 מזג שיפוטי: 7 