במסגרת התערוכות המתחלפות במוזאון לאנתרופולוגיה "קה ברונלי" מוצגת התערוכה "קו הצבע, האמנים האפרו-אמריקנים והסגרגציה". איזה תפקיד מלאה האמנות בחיפוש אחר שוויון וזהות בסגרגציה באמריקה? התערוכה מעלה על נס את פעילותם של אמנים והוגי דעה אשר במשך מאה וחמישים שנה תרמו לטשטוש "קו הצבע" באפליה הגזעית. למרות שמלחמת האזרחים ב-1865 הביאה לסיום העבדות בארה"ב, הגזענות המשיכה להתקיים בחברה האמריקנית. "התערוכה מפנה מבטה לתקופה חשוכה זו בתולדות ארה"ב דרך ההיסטוריה התרבותית של האמנים השחורים, שהיו המטרה העיקרית באפליה זו", נכתב בעלון התערוכה. מהנושאים הגזעניים של הוודביל האמריקני במאה ה-19 עד "הרנסנס של הרלם" בתחילת המאה ה -20, מהחלוצים של האקטיביזם השחור עד האישום של בילי הולידי ('פרי זר'), כמעט 150 שנה של יצירה אמנותית, ציור, פיסול, צילום, קולנוע, מוזיקה, ספרות, כל אלה מעידים על העושר היצירתי של מחאת השחורים.
בין המוצגים הרבים ציורים המראים את השפלתו של האדם השחור ע"י הלבן, האמנים השחורים הזוכים להכרה אמנותית עבור "זכותם" לענג את האדם הלבן, זמרים ומוסיקאים כמו נט קינג קול,
מייקל ג'קסון, אלה פיצ'ג'רלד, וכמובן, האתלטים השחורים, שחקני הבייסבול, המתאגרפים. בין הדוקומנטים יש המראים את גיוס השחורים למלחמה (בשר תותחים), כשווים בין שווים, אבל מתחת אותה כרזה מופיעה ידיעה על דיכוי התפרעות שחורים בשיקגו. מרטין לותר קינג ומנהיגים אחרים מככבים כאן לצד אכזבה מהחברה האמריקנית (אלגוריית הדגל הנבול).
מה ראו פרנסי המוזאון לצאת בקו כל כך שלילי נגד החברה האמריקנית "ותקופה חשוכה" בהיסטוריה שלה, במוזאון שתכליתו להציג תרבות ואנתרופולוגיה? אין מנוס מפרשנות הרואה כאן כוונה פוליטית די בולטת.