בעקבות התחקיר על לשכת-נתניהו מצאה את עצמה
אילנה דיין כשהיא נתונה בין פטיש וסדן: לא זו בלבד שראש הממשלה מאשים אותה בהעדר כל יושרה מקצועית - האשמה שהיא חסרת כל בסיס - הוא גם מטיח כלפיה אישום, הנחשב בהחלט לחמור לא פחות:, על היותה שמאלנית-קיצונית, אף ללא שייכות לעניין.
למותר, כמובן, לציין שהתחקיר של "עובדה" לא היה זה, אף לא זה. שידורו לא נועד להביע את דיעותיה האישיות של אילנה דיין, עיתונאית מן השורה הראשונה במדינה, אלא להציג את טיעוניהם ומטעניהם הכבדים של מי שנמנו בשעתם עם אנשי לשכתו של ראש הממשלה, שנשכבו לא אחת על הגדר למענו. אם יש ל
בנימין נתניהו השגות על מה שאמרו בתחקיר - מן הדין שיפנה אותן אליהם, כקובלים, ולא אל אילנה דייו, שהייתה בסך-הכל השליחה, שהביאה דברים בשם אומריהם.
מחיר כבד אין זאת כי אם התנגדותו הנמרצת לעיתונות ליברלית, הנלחמת למען חופש-סיקור, בצד שנאתו האובססיבית לשמאל - הן אלה שמעבירות את בנימין נתניהו על דעתו, והנותנות לו, עם זאת, "לגיטימציה" להעברת רפורמה בשוק התקשורת. זה גם נותן, כמובן, בידיו את ההכשר לעשות בתאגיד השידור הציבורי וברשות השידור כבתוך שלו.
כך או אחרת, אין שום ספק שהתשדיר של "עובדה" לא רק היה מקצועי ובדוק - הוא גם איפשר לצד המותקף להביא את דבריו, על-אף סירובו. ויתר על כן: בסופו של דבר הוא אף כיבד את תגובת נתניהו לתחקיר, ועמד בכך במה שנדרש. גם אם לא היה בתשדיר עצמו כל חידוש - הוא, בכל זאת, חשף לראשונה, במרוכז, את ה"ויה דולורוזה" שנאלצו אנשיו של נתניהו לעבור בלשכתו.
ולבסוף: למען הגילוי הנאות, זה בדיוק המקום והזמן להודות שלאילנה דיין אין שום טינה כלפי נתניהו עצמו, ובעבר אף טרחה לא אחת להבהיר זאת במפורש. כל ההשגות שהושמעו ב"עובדה" מתייחסות כלפי ניהולה הכושל של לשכתו של ראש הממשלה, וכלפי מעורבותה המיותרת בה של רעייתו
בשורה התחתונה נגזר על אילנה דיין להצטרף לרשימה נכבדה של אנשי תקשורת המעזים לעשות את עבודתם נאמנה, אך שמשלמים על כך מחיר כבד, על-ידי הפיכתם ל"עוברי המדינה".
