בעשורים האחרונים האחרון, גברה עד מאוד חולשתה הכלכלית של העיתונות המקומית בארץ ובכלל זה של רבים מהעיתונים המקומיים בארץ מה שקרוי מקומונים. וזאת בן השאר, על-רקע הופעת והתרחבות המדיה החברתית לסוגיה וסיבות נוספות . חלק מהמקומונים נסגרו ואחרים שורדים ומתקיימים מבחינה כלכלית בקושי רב. יש כמובן מקומונים מצליחים כלכלית וריווחים מאד, אבל אלה, ככל הנראה במיעוט. חולשת העיתונים המקומיים שכידוע חלק ניכר מהכנסותיהם מקורו ממודעות פרסום או חומר פרסומי אחר מהרשות המקומית או מוסדותיה או גופים המקורבים אליה, גרמה לכך שקיומם והישרדותם של רבים מהעיתונים המקומיים תלויה לא פעם בתקציב הפרסום שהם מקבלים מהרשות המקומית. תלות כלכלית זו של העיתונים המקומיים ברשות המקומית ומוסדות הקשורים לעירייה כמו, החברה הכלכלית העירונית, המתנ"סים, הספריות וכדומה, גורמת לכך שחלק גדול מהמקומונים נמנעים מלבקר את ראש העיר או העירייה ובטח לא ליזום תחקירים נגדם ביודעם כי ביקורת כזו עלולה להביא לצמצום משמעותי ואף להפסקת בתקציבי פרסום לעיתון מהעירייה ומוסדותיה דבר שעלול לגרום פגיעה כלכלית אנושה לעיתון ואף לסגירתו. לא רק שעיתונים מקומיים נמנעים מלבקר ולערוך תחקירים נגד ראש העיר ומוסדות העירייה רבים מהם משמשים עלון יחצ"ני ונוהגים לפאר ולהאדיר את ראש העיר, אגפי מחלקות ומוסדות העירייה גם אם ברור למערכת העיתון כי אלה מתנהלים בצורה כושלת ותוך שחיתות, וכל זאת על-מנת לזכות בתקציבי פרסום לעיתונם . צריך לציין ולהדגיש כי בישובים רבים ובמיוחד החלשים שבהם, אחד מכיר את השיני. ראש רשות מקומית "הוא אלוהים" ועל פיו יישק דבר. חרם שלו ושל מקורביו על עיתון מקומי כזה או אחר עלול להביא לכך שקבלנים, אנשי עסקים ותושבים המקורבים לצלחתו יחרימו אף הם את העיתון ולא יזרימו אליו מודעות פרסום.

עיתונים מקומיים קנויים ע"י הרשויות

לא יהיה זה מוגזם לומר כי חלק ניכר ממקומונים בארץ קנויים על-ידי הרשויות המקומיות שמספקות להם פרנסה לפי כמות השבחים על הרשות הנכתבים בהם. במסגרת כינוס אילת לעיתונות ה- 10 (13-16.11.16) התקיים מושב דיון מיוחד בשם "המקום הכי נמוך" - שדן בנושאים אלה ובקשר בין החלשות העיתונות המקומית לשחיתות במערכת המוניציפלית. בדיון בהנחיית אלמוג בוקר, כתב חדשות 10 השתתפו: גיא ליברמן, ידיעות אחרונות, ירון ששון, רדיו דרום, עו"ד תומר נאור, מהתנועה לאיכות השלטון, תמיר סטיינמן, כתב חדשות 2, איש התקשורת מהצפון שלומי אפריאט, ורדה צוברי, מרדיו "קול הים האדום", מתן צורי, מידיעות אחרונות. כמה מהדוברים ציינו כי אכן חלק ניכר מהמקומונים בשל חולשתם הכלכלית והיותם תלויים כלכלית בתקציב הפרסום המוזרם אליהם מהרשות המקומית קנויים למעשה ע"י הרשויות המקומיות. וחוששים לבקר את תפקוד ראש הרשות ואת מוסדות הרשות. בכך מועלים עיתונים אלה בתפקידם ובאחריותם הציבורית לשמש כלב שמירה על תיפקוד הרשות המקומית ואנשיה-ולדווח את כל האמת על הנעשה בין כתלי הרשות. תושבים רבים המבקשים להתלונן ליקויים והתנהלות ברשות המקומית מעדיפים לפנות לעיתונות הארצית על פני העיתונים המקומיים ביודעם כי אלה לא פעם קנויים על-ידי הרשות המקומית וחוששים לבקר אותה. העיתונות הארצית לא תמיד מתלהבת לסקר נושאים מקומיים בטח לא של ישובים קטנים, מאחר שאין בהם "רייטינג". אחד ממשתתפי הדיון אומר: לתושב המבקש כיום להלין כנגד תפקוד ראש רשות מקומית או רשות מקומית אין כמעט כיום כתובת של כלי תקשורת שילחם להעלאת בעייתו. אלא עם מדובר בסיפור מיוחד שיש בצדו "רייטינג".

"עיתונאים" כעובדי עירייה

בדיון סיפר תומר נאור מהתנועה לאיכות השלטון כי בבדיקה שערכו התברר כי "עיתונאים" שעבדו בעיתון מקומי עבדו במקביל כעובדים במחלקות של רשות מקומית. כל נושא האתיקה במרבית העיתונים המקומיים פרוץ לגמרי. כתבות פרסום בתשלום שנשלחות מטעם דוברות העירייה מופיעות כלשונם לא פעם כחומר מערכתי אוביקטיבי כביכול ללא סימון וציון כי מדובר במודעת פרסום מטעם. בעבר היה נהוג לסמן בעיתונים המקומיים באות (מ) בסוגריים מודעות וכתבות פרסום. היום גם זה הולך ונעלם. מודעות פרסום סמויות "מושחלות" במדורים השונים של המקומונים כולל גם במדורי הרכילות וגורמים להטעיית ציבור הקוראים לחשוב שמדובר בחומר אוביקטיבי אמין. בדיון צוין כי בארץ פועלים מאות עיתונים מקומיים חלקם קיקיונים. יש ישובים ודווקא בישובים חלשים שבהם מופיעים 7 עיתונים ויותר. המנחה אלמוג בוקר ביקש ממשתפי הדיון שמצויים בנושא העיתונות המקומית לספר על איזה סדר גודל מדובר כשמדברים על תקציב פרסום של רשות מקומית לעיתון מקומי. אחד ממשתתפי הדיון אמר כי תקציב פרסום של רשות מקומית לעיתון מקומי יכול להגיע לכמה מאות אלפי שקלים. אחד העיתונאים שנכח בקהל סיפר כי לעיתים דווקא עיתון מקומי לא נחשב קטן ובעל תפוצה קטנה זוכה לתקציב פרסום גדול מהעירייה "בגלל נחמדותו" ופרסום כתבות חיוביות על ראש הרשות המקומית והרשות. בדיון הועלתה תופעה לפיה בעיתונות המקומית קיימת גם תופעה שלילית נוספת, לפיה קבלנים אנשי עסקים או יריבים פוליטיים של ראש העיר מוציאים בכספם עיתון ומפיצים אותו בעיר או בישוב ומנגחים ומשמיצים בשיטתיות ובחוסר פרופורציה ולא תמיד בצדק את ראש הרשות המקומית ואת תפקוד הרשות. וכל זאת להשיג הטבות שווי כסף כמו אישורי בניה, קיצור תהליכי רישוי, חתימת חוזים עסקיים עם העריה ועוד כהנה וכהנה. יש כאן מעין סוג של סחיטה של ראשי הרשויות המקומיות. כמה סחיטות מסוג זה הגיעו אם אני לא טועה לחקירת משטרה. קיימת הדרדרות רבה ברמת האתיקה וברמה בכלל של העיתונות המקומית בארץ חלק מהם הפכו לעלוני יחצנות נטו. ראוי שהנושא יועלה לסדר היום בכנסת יוגבלו ויופחתו משמעותית תקציבי הפרסום של הרשויות המקומיות לעיתונים המקומיים. בלאו הכי חלק ממודעות הפרסום לא רלוונטיות ומיותרות לרוב התושבים .העיתונות המקומית צריכה קודם כל להיות כלב השמירה של הרשויות המקומיות במקום זה הפכה להיות במקרים רבים יחצ"נית שלהם למה שהציבור יממן בכספי מיסי הארנונה שהוא משלם את מודעות וכתבות הפרסום בעיתונות מקומית מסוג זה.