מסדר המפקד(ת)!
פעם, כשהייתי קצין בצה״ל, הייתי ננזף דרך קבע על-ידי אמי: ״החולצה לא מגוהצת דיה, המכנסיים מקומטים למדי!״.
עבורי, כשהכביסה הייתה יוצאת ממכונת הכביסה וזוכה למנת שמש ים-תיכונית עת התייבשה על חבלי הכביסה (אז לא הייתה מכונת יבוש, והחשמל עלה ביוקר רב), המדים היו נקיים למשעי, ראויים לשימוש.
מי באמת שם לב לצוארון (שאינו מעומלן) אם ל״קמטים״-לכאורה? המדים אכן נראו בסדר. לא מדי ייצוג, כי אם מדים ליום-יום.
מסדר המפקד הייתי עובר כל פעם שאמי הייתה רואה אותי, ומיד הייתי נאלץ להוציא את קרש הגיהוץ והמגהץ, שכן ״כך לא יוצאים מהבית!״.
מסדר מפקד? טרור, פשוטו כמשמעו! (או בימים עברו - ״משמעת״)
אני לא חושב שהייתי שלומפר, והמדים לא היו מוכתמים. אך עבור אמי היינו גם ככה ״חיילי שוקולד״, והופעה שאינה מכבדת את לובש המדים הייתה אסורה בתכלית האיסור, כמו גם מזלזלת לחלוטין בצבא.
יציאות לחו״ל עברו כמה עשורים, והחזן הראשי של צה״ל מגיע מדי שנה לסיבוב הופעות עם חייליו. הם כולם על מדים, אך אבוי ל״שלומפריות״ של אותה הופעה. קולם מסתלסל אל-על, אך מבטינו מתמקדים במדים, ומיד אנחנו חושבים: הכיצד ייתכן שחיילי צה״ל יצאו להופיע בחו״ל ללא מדים ייצוגיים? זו בושה וחרפה. אנחנו מסתכלים ולבנו נחרד - האם אנחנו צבא מארץ מפגרת, לא מפותחת? האם כך אנו נראים?
לפני כמה שנים, כשמצבה של מדינת ישראל בזירה הבינלאומית היה בכי רע, יצא אל״ם במילואים לסבבי הרצאות בקמפוסים בארה״ב. לא תמיד, אך לרוב, הוא הופיע על מדי ב׳. למה? דווקא. שיראו וייראו. רוצים להפגין, להשתולל, להשבית את ההרצאה - אדרבה ואדרבה, זה בדיוק מה שצפוי שיקרה. והמדים, אלו אותם מדים אתם הוא נכנס לעזה או יוצא לפעילות מבצעית. הם הרגיעו והזכירו נשכחות - עם העזתים התמודדנו, נתמודד גם עם אלו.
אותם סבבים בזירה הבינלאומית הפרוצה לחלוטין לא נעשו מטעם הצבא, וכל החומר שהוצג היה בלתי מסווג, למרות שנדמה היה שהחומר מסווג ברמת סודיות גבוהה. גורמים בצבא ידעו אולי על הנסיעות האלו, אך הם לא מימנו וגם לא עזרו. מאידך-גיסא, הם גם לא מנעו.
רבות כתבתי על אותו אל״ם, כמו גם על סמל שיצא גם הוא לסבבים בחו״ל. הסמל באותו זמן שמר על ״סודיות״ והילה אפופת מסתורין כחלק מהמצגת. מאז השתנו הדברים, והיום ארגונו מביא קצינים בכירים מצה״ל לאותם סבבי הרצאות, כשהקצינים מופיעים ״על מדים״, קרי בידיעה ובאישור הגורמים המוסמכים בצבא.
בכל הארועים שמניתי עד כה, הופעות בידור והעלאת המוראל שנועדו לשובב את הנפש והרצאות על צה״ל כצבא המוסרי ביותר בעולם, ישנו אלמנט של איסוף כספים - פה לבית כנסת, פה לארגון שלא למטרות רווח, פה לכיסוי הוצאות ושם לתמיכה ביוזמה. כספים וצה״ל, הופעה רשמית ״על מדים״ או רק שימוש בתפקיד ובדרגה - צה״ל ככלי עזר, וגם זירה זו פרוצה וכל איש עושה הטוב בעיניו.
ישנם גם ארגונים הנעזרים בחיילים. Stand With Us מארגן ביקור חיילים בקמפוסים בארצות הברית, ומנגד ארגון כמו ״שוברים שתיקה״ שולח את אנשיו לקטרג ולהעליל על מדינת ישראל מכורתם. מנגד קם לאחרונה ארגון ״האמת שלי״, והנה עוד ועוד ועוד חיילים בעבר ובהווה יוצאים לחו״ל לייצג את ישראל (או לתקוף אותה), לתפארת מדינת ישראל (או לדראון עולם).
דוגמנים ודוגמניות הארגון הרשמי לגיוס כספים לצה״ל נוהג גם הוא להטיס חיילים לארועי הגאלה ברחבי העולם. ראו לדוגמה ערב שנערך לאחרונה בבורלי הילס, קליפורניה, בו נאספו כארבעים מיליון דולר לטובת חיילי צה״ל ולרווחתם.
בכל העיתונים המקומיים וכן גם בחדשות שעברו דרך העולם היהודי כולו (״ראו כמה תורמים לצה״ל בחוף המערבי בערב אחד!״) הגדילו לעשות והראו חיילים במדים. הנה, בגודל עמוד שלם, קצין במדי חיל-הים, בחור צעיר מזוקן, מצטלם עם רוברט דה נירו או עם
חיים סבן - המילארדר שתמך בהילרי קלינטון לנשיאות.
כל אחד רוצה להתחבק, להתחכך ולהצטלם עם קצין תמיר או חיילת יפהפייה, ונראה שאין מחסור לא באלו ולא באלו, סוכנות דוגמנים ודוגמניות עילית. הלב תופח, הדופק מואץ, החיוך מתרחב מצד לצד, העינים בוהקות ואנחנו ברקיע השביעי (או השמיני או התשיעי גם יחד!). לפחות הם כולם על מדים ייצוגיים, כאמור, לתפארת מדינת ישראל!
יש גם חיילים מיחידות לוחמות, מובחרות, שהם שושואיסטים ומעלליהם נפלאים. שובל של פלא מלווה אותם, ורק הזכרת שם היחידה גורמת לאנשים לרצות להגיע, להכיר, ללחוץ יד, להגיד ״תודה!״.
הנה, באירוע שהתקיים לפני מספר ימים, התכנסה כל השמנה וסולתה המקומית לקבל את פניהם של שני לוחמים כאלו, שהגיעו כשהם על מדים והזהירו את כל הנוכחים (בקשה שאינה משתמעת לשתי פנים) שלא לצלם אותם. אולי מן הראוי היה להשאיר את המדים בארץ, כה מסוכן לזהות את אותם חיילים!
מעניין, שכן מהלך השירות הם לעיתים על מדים, אך לרוב לא על מדים. לֹעיתים תכופות הם גם לא בגבולות המדינה, אי-שם באוויר, ביבשה או בים. אך כשהם באים לאסוף כסף, הם מתגנדרים, מתייפים ומגיעים על מדים! נכון שחל איסור על איסוף כספים שלא דרך הארגון הרשמי, ונכון שהרמטכ״ל הנוכחי נחוש בדעתו לאכוף את הפקודות הקיימות, אך מי יעמוד מול הקסם ממיס הלבבות של לוחמים כה אמיצים במדים כה יפים?
היופי של צה״ל עומדים להם קצין בלבן או לוחמת בירוק, קצינה בכחול או חייל בירוק עם כומתה אדומה או אפורה לדוגמה, ולבנו ממריא אל על, כציפור שיר. כה גאים אנו בצבא העם ובחייליו - הורינו, אחינו ואחיותינו, ילדינו, נשותינו ובעלינו - והמדים מזכירים לנו שעצם קיומנו כאן הוא בלתי אפשרי, שהעובדה שאנחנו מעטים מול רבים ובכל זאת לא עלה עדין בידי אויבינו לזרוק אותנו לים גם היא פלא מיוחד.
נזכרים אנו בשנות השירות שלנו, בחברים שהכרנו ונפלו, בנכי צה״ל המתמודדים יום-יום ושעה-שעה עד עצם הזמן הזה. מסתכלים אנו בגאווה גלויה ומצדיעים, האצבעות מתוחות, הדוקות זו לזו. אומרים אנו תודה, תודה מכל הלב והנשמה.
שואפים אנו שיגיע היום וכל אותם המדים יהיו מיותרים, אכולי עש אי-שם בארון או בבוידם, ואנו נוכל לצאת לרחובות בצהלה ורינה ולשיר מלוא הכוח את הפזמון של שיר המחר (כתבה והלחינה
נעמי שמר):
- כל זה אינו משל ולא חלום זה נכון כאור בצהריים כל זה יבוא מחר אם לא היום ואם לא מחר אז מחרתיים
בינתיים נהיה אופנתי לצאת מהארץ עם מדי צה״ל, כל אחד למטרתו הוא.
כמובן שזה מסוכן, ואולי גם אסור, ואפילו אם מותר, מי מקפיד בימינו אנו על הופעה נאה, מייצגת?
נשאר חולמים על יום המחר, בו אולי כבר יגיע סוף-סוף השלום הנכזב, וחיילי צה״ל כולם יוכלו לפשוט מדיהם - הלבן של חיל-הים, הכחול של חיל האויר והירוק של חיילות היבשה.
אולי. אולי זה יהיה כבר מחר.
בינתיים, נאלצים אנו להסתפק במשאלה, בחלום של היום:
- מחר כשהצבא יפשוט מדיו ליבנו יעבור לדום אחר כל איש יבנה בשתי ידיו את מה שהוא חלם היום
