צה"ל נוצר כבר שנים את זיכרו של האיש שדאג יותר מכל לעצב את דמותו. הדברים אמורים בפרדריק גרוניך, קצין-מודיעין יהודי-אמריקני, שנמנה בשעתו עם המתנדבים שמעבר לים, שחשו בשנת 1948 לעזרתה של מדינת ישראל במלחמת העצמאות שלה..
ההיסטוריון והעיתונאי
גד נחשון, מניו-יורק, התחקה אחר עוללותיו המופלאות של מי שנחשב לאיש המסתורין של צה"ל בשנותיו הראשונות. את הקריירה הצבאית שלו החל גרוניך במלחמת העולם השנייה, כאשר הצטרף, כקצין-מודיעין, למטה כוחות הברית באירופה, שבראשו עמד גנרל דוייט אייזנהאואר, לימים נשיאה של ארה"ב.
בשנת 1947 גויס גרוניך על-ידי
טדי קולק, שעמד אז בראש משלחת ההגנה של ישראל בארה"ב, כדי לתרום את חלקו במלחמת השחרור בארץ, וכדי לסייע למדינה שבדרך בידע המודיעיני הרב שצבר. היה זה לאחר מסע אינטנסיבי שערך בארצות ערב, בכיסוי של עיתונאי, שבמהלכו אסף מצבור של מידע מדוקדק על צבאותיהן.
אוטוריטה צבאית את המידע הרב שצבר, דאג גרוניך להעביר לראש הממשלה ושר הביטחון,
דוד בן-גוריון, שמיהר למנות אותו כיועצו הצבאי הבכיר, ושבו ראה את המקור המהימן ביותר לסודות צבאיים. תוך כדי כך פעל גרוניך במעטה כבד של חשאיות, כשהוא מסתובב חופשי-חופשי בחזיתות-צה"ל ובבסיסיו, ללא מדים וללא תגים ודרגות, תחת הכינוי "פרד האריס".
אף שלא גויס מעולם לצה"ל באורח רשמי, וגם ולא נשבע לו שבועת-אמונים, הפך בכל זאת גרוניך לאוטוריטה צבאית, כשבן-גוריון סומך באורח מלא על עצותיו המקצועיות. "אין איש בארץ העולה עליו בעניינים אלה" - נהג ב.ג. לרומם את דמות יועצו.
גד נחשון מציין כי, בין היתר, נהג גרוניך לספק לבי.ג'י. הערכות על מפקדי הצבא הבכירים, ולא היסס למתוח ביקורת נוקבת על צידו המקצועי של צה"ל, ובמיוחד על האלתור הנוהג בו, מה שגרם לא אחת, לדבריו, לקורבנות-שווא. בה בעת הוא גם קבל על הבזבוז הרב הנהוג במחנות מסוימים בצבא, ותבע הסקת מסקנות ראויות.
הערצת לסקוב בעיקר יצא שמו של גרוניך לפניו בשל ההערכות שסיפק לבן-גוריון על מפקדי צה"ל הבכירים, כשהוא חוזר ומתעקש שרובם כלל אינם מתאימים לתפקידיהם, או שאינם כשירים די-צורכם, כמו
יגאל ידין ומשה דיין, לדבריו. הקצין היחידי שאותו העריך באורח מושלם היה, אליבא דגרוניך, חיים לסקוב, לימים רמטכ"ל.
פעילותו של גרוניך בצה"ל הגיעה לקיצה עם מינויו של יגאל ידין לרטמכ"ל, באשר השניים לא ראו עין בעין את העניינים - בלשון-המעטה. גרוניך חזר לארה" ב, והואיל לחזור ארצה רק לאחר שחיים לסקוב מונה, כלבבו, לרמטכ"ל. עד יום-מותו התגורר גרוניך ברמת אביב ג' שבתל אביב, והובא לקבר-ישראל בחלקה הצבאית שבקריית-שאול, לצידו של לסקוב, כפי שזה האחרון גם ביקש.