הבימאי מיטקו בוזקוב שמכיר היטב את תלמידיו מלפני שנים, ידע היטב איך לנווט אותם בהתאם לתרגומו המבריק של דניאל לפין, ולהפיק מיכולותיהם חסרות הגבול את המירב. על-רקע תפאורה יצירתית במקוריותה המשלימה את הסיפור הבלשי שעיצבה דפנה פרץ, עם המוזיקה הנכונה שעיצב נתן סולומון המלווה אותה, בתאורה כה חכמה שעיצב אורי מורג והיטיב לבצע סנדרו זילדמן, נותנים צמד הקומיקאים המופלאים יוסי טולדו ויוסי צברי שואו בלתי פוסק. שואו ששזורים בו קטעי מופעי רוויו-קברטי, אקרובטיקה, עם פניני לשון שיתכן שמקורם בסטנד-אפ של שני השחקנים המופלאים הללו. כך גם צילומי הוידאו ארט שעיצב יוסי טולדו מתוך הסרט המקורי, מעניקים להצגה נופך עשיר עוד יותר. הסיפור מתחיל עם הופעת גיבור ההצגה השחקן אורי שילה כריצ'רד הנאוויי, גבר מרשים באצילותו, ג'נטלמן אנגלי מצודד, שמחליט ללכת לתיאטרון. שם הוא מוצא את עצמו נסחף לפרשת ריגול בגלל אישה מסתורית יפה שעטה עליו (סיוון קרצ'נר הכה רבגונית בגילום כמה וכמה דמויות נוספות וכה שונות באופיין). ההסתבכות שלו עימה גורמת לו להיות מואשם ברצח, על לא עוול בכפו. משם העניינים מתדרדרים והוא נסחף להרפתקאות ומצבים בלתי צפויים. תוך כדי - שני הפרפורמרים מהמופע בתיאטרון, מחליפים זהויות במהירות אטומית, והם גם שוטרים מתחזים, ועוד מיני טיפוסים משונים שהסיפור מרובד בהם. יכולותיהם של כל השחקנים להחליף זהות, תלבושת ותפקיד במשך הצגה בטיק טק - ממש מדהימה ומעצימה עוד יותר את גלי הצחוק שכופים לנגב את העיניים מרוב צחוק. מה עומד מאחורי כל ההסתבכויות? מי רצח ולשם מה, ומדוע זה חלק ממערכת ריגול כה מורכבת וסודית - את כל זה מגלים הצופים בהמשך. לא לפני שהם זוכים להופעת שחקנים ברמה הגבוהה ביותר, ולהתענג על המחזה שהפך מסרט בלשי נודע מ-1935 לקומדיה פצצית, שמצליחה לענג אותנו דווקא בימים לא קלים אלה, בהם זוממים לשרוף את כל המדינה עלינו, אך לא צולחים. כי עם ישראל - כאשר יענוהו - כן ירבה וכן יצלח, כמו שנאמר. הצלם הסקוטי דאגאלס גורדון (יליד 1966) יצר סרט מהקרנת סרטו של היצ'קוק "פסיכו" במהירות איטית מאד, כך שהקרנת היצירה נמשכת למעלה מ24 שעות. עצם הצפיה בסרט שהוקרן בתערוכתו במוזאון מומא בניו-יורק גם ולו רק בקטע אחד מתוך הקטעים הכה דרמטיים כשהם מתוחים מבחינת הזמן, מעניקה לזה משמעות שונה. מרתק עד כמה היצ'קוק מהווה השראה וטריגר לאמנים בני דורינו, כמו גם להצגת תיאטרון הספריה. אורי שילה שמופיע גם בסרט החדש שזכה לתהילה "לעבור את הקיר", בלט בעבר בכל ההצגות בהן הופיע בשנת לימודיו האחרונה בבית צבי: "ילדים חורגים לאלוהים", "כובע מלא גשם", "החטא ועונשו" ועוד. כשחקן דרמטי מהמעלה הראשונה ובעל חזות כה מרשימה, הוא ממלא את דמותו של ריצ'רד האנווי בצורה שאין טובה הימנה. כך גם סיוון קרצ'נר, כ-אנאבלה, פמלה ומרגרט - שיקשה לכם לזהותה ברחוב ללא כל התלבושות שעיצבה דפנה פרץ והפאות השונות. היא זכורה מהצגות קודמות בהן הרשימה כמו "הבט אחורה בזעם" בתיאטרון "תא", בסידרה "ג'וני ואבירי הגליל" ועוד שפע של הצגות. יוסי צברי שהפליא (בין כל יתר הדמויות שעשה) בדמות גב' מקגארגיל - מקסים ומצחיק כאחת. ובל נשכח את קטעי הסטפס שהוא מציג וכובש עימם את הצופים.

יוסי טולדו, הוותיק מבין כל הקאסט, שברקורד שלו תפקידים ראשיים בהבימה (ב"קוקוריקו") ועוד רבים בקאמרי, בית לסין, באר שבע, הספריה, אורנה פורת ועוד ועוד בסרטים ובטלוויזיה - הקסם והמקצוענות שלו אותם הוא משרה על כל הקאסט המשובח, משתלבים יפה בהצגה הכה מענגת, ומזניקים אותה לשיא עד שלא חדלנו לצחוק בה מכל משפט או מחווה.

בידור טהור ברמה רפרטוארית. שאפו לתיאטרון הספריה.