א.תולדות העיר עזקה עזקה הייתה עיר בשפלת יהודה ולה היסטוריה ארוכה של חורבן ובנייה מחדש. עזקה נזכרת במקרא מספר פעמים. האיזכור הראשון הוא בספר יהושע בקשר למלחמה בין ישראל למלכי האמורים (ספר יהושע י, 10). באזור עזקה התקיים הקרב בין דוד לגולית (שמואל א' י"ז,1 ). היא בוצרה בימי המלך רחבעם (דבה"י ב',י"א, 9). עזקה שוכנת על צומת חשובה מהשפלה להרי יהודה ולכן הייתה העיר הראשונה שתקף סנחריב מלך אשור במסעו בשנת 701 לפנה"ס. הוא כבש והרס את העיר. כיבושה של עזקה תואר בכתובת אשורית. היא תוארה כעיר מבוצרת בעלת חומות ומגדלים וכקן נשרים. סנחריב שם מצור על העיר ובנה סוללות עפר כדי להציב את אילי המצור. בסופו של דבר פרצו חיילי אשור לעיר, כבשוה, לקחו שלל רב ושרפו והחריבו אותה. העיר נבנתה מחדש במאה ה-7 לפנה"ס והותקפה שוב ונכבשה בעת מסעו של מלך בבל בשנת 586 לפנה"ס. עזקה הייתה אחת הערים האחרונות שהותקפו ערב חורבן הבית הראשון. בחפירות תל לכיש התגלתה כתובת שנשלחה כנראה על-ידי אחד המפקדים מהמצודות באזור. הכתובת מסתיימת במלים: "וידע כי אל משואות לכיש נחנו שומרים ככל האותות אשר נתן אדוני, כי לא נראה את עזקה".
העיר עמדה בחורבנה עד לשיבת ציון בימי כורש מלך פרס. ב-538 לפנה"ס החלה שיבת ציון בעקבות הכרזת כורש וגולים שחזרו לארץ התיישבו בעזקה. עזקה המשיכה להיות יישוב יהודי לאורך התקופה ההלניסטית וחרבה בימי מרד בר כוכבא.
ב. החפירות הארכיאולוגיות השטח של תל עזקה (זכריה) הוא כ-45 דונם. בחפירות שנערכו באתר נתגלו שרידי ישוב בעיקר מתקופת הברונזה המאוחרת וברזל 2 ומערות מסתור מתקופת מרד בר כוכבא. התל נחפר לראשונה על-ידי ארכיאולוגים בריטיים מטעם ה"קרן הבריטית לחקירות ארץ ישראל" ב-1898. החפירות נמשכו שלוש עונות והארכיאולוגים חשפו את מצודת רחבעם, חותמות למלך, ממצאים מהתקופה ההלניסטית ואת מגדלי החומה מתקופת הכיבוש הרומי. באתר נערך סקר במסגרת הסקר הארכיאולוגי הארצי של רשות העתיקות ונתגלו כ-18,000 חרסים מתקופת הברונזה המאוחרת ומתקופת הברזל השנייה, כלומר מהתקופה שקדמה ליסוד ממלכת דוד וממלכת יהודה. לאחר מכן, ב-2010 החלה עונת חפירות נוספת בשיתוף בין אוניברסיטת תל אביב בראשותו של עודד ליפשיץ ואוניברסיטת היידלברג בראשותו של מנפרד הומינג. החפירות אישרו את ממצאי הסקר לגבי תקופת הברונזה המאוחרת ותקופת הברזל 2.
ממצאי החפירות של אוניברסיטת תל אביב והיידלברג השכבה הקדומה ביותר היא מתקופת הברונזה הקדומה (2700 - 2200 לפנה"ס ), התיכונה (1750 - 1550 לפנה"ס ) והמאוחרת (1550מ-1150 לפנה"ס ). נתגלה חלק ממערכת הביצורים שכללה חומה וחלקלקה. במקום זה נחשפו שרידי המגדל הדרומי-מערבי. מהחפירות התברר שהמגדל היה חלק מהביצורים מתקופת הברונזה התיכונה, חלק מהמערך ההיקפי של התל. כמו-כן, נחשפו שרידי החומה שנבנתה מנדבכי אבן, שצופו בנדבכים של לבנים ושרידי החלקלקה (מישור משופע). כמו הביצורים האדירים של הברונזה התיכונה בתל עזקה נתגלו ביצורים כאלה גם במקומות אחרים בארץ ישראל.
הממצא הארכיאולוגי מאשר שבתקופת הברונזה התיכונה הייתה בעזקה עיר מבוצרת ועיר אף גדלה בתקופת הברונזה המאוחרת.
בשכבה של תקופת הברונזה המאוחרת נתגלה מבנה. המבנה נהרס באופן פתאומי והחוקרים משערים שהסיבה הייתה אולי רעידת אדמה. במבנה התגלו כלים רבים מאמצע המאה ה-12 לפנה"ס. מהממצאים עולה שזה היה מבנה חשוב, אם כי טיבו המדויק עדין לא ברור.
בשכבה השייכת לתקופת הברזל 2 נחשפו שרידים מחורבן העיר ע"י סנחריב מלך אשור. מחורבן העיר על-ידי סנחריב נמצאו שרידי נול ועשרות משקולות ששימשו את האורגים. המשקולות השתמרו במצב מעולה ונמצאו עליהם סיבי החוטים. בחפירות התגלו שרידי מגדל גדול מתקופת הברזל שממנו ניתן היה לראות כל מי שהתקרב לעיר ממערב. ייתכן שזהו המגדל שתיאר סנחריב מלך אשור בכתובת המספרת על כיבוש עזקה.
בשכבה מעל עזקה של סנחריב נתגלו שרידי עיר מהתקופה הפרסית (539-334 לפנה"ס). סביר להניח שזהו היישוב שהתחדש בימי שיבת ציון. על-פי החפירות היה זה יישוב גדול.
מהתקופה ההלניסטית נחשפה בעיר עזקה מצודה חשמונאית. כמו-כן, נתגלו שרידים מהתקופה הרומית ומערות מסתור מימי מרד בר כוכבא. שני מקורות היסטוריים מתארים מערות מסתור בארץ ישראל: ההיסטוריון היהודי-רומי, יוסף בן מתתיהו, תיאר מערות מסתור בימי המרד הגדול (70-66 לסה"נ) והרומאי דיו קסיוס תיאר את מערות המסתור בימי מרד בר כוכבא (132-135 לסה"נ). מערות המסתור נמצאו בשפלת יהודה ובגליל. אחת המערות נחשפה בתל עזקה. המערות נחצבו מתחת ליישוב ושמשו לאחסון בימי שלום ולמסתור בימי מלחמה.
