השופטת: לובנה שלעאטה-חלאילה, בית משפט השלום בקריות המועד: יום שלישי, 1.11.16, שעה 09:00 הנושא: קדם משפט בתיקים אזרחיים השופטת לובנה שלעאטה-חלאילה יושבת באולמה עוד לפני המועד שנקבע לתחילת יום הדיונים, וכמו תמיד - כאשר השופט נותן דוגמה אישית, גם הצדדים יודעים שעליהם לדייק. עד מהרה יתברר, שהיא גם מתכוננת בצורה מצוינת לדיונים - הכלי החשוב ביותר לקדם אותם ביעילות.
"זו אותה בת שהיה דין ודברים איתה?", נכנסת שלעאטה-חלאילה מיד לעומקו של התיק, כאילו רק לפני דקה דיברו עליו. "אני יכולה להבין את מה שנטען בכתב ההגנה, שאולי היה צריך לזמן אותו כעד או לצרף אותו כבעל דין בתביעה הקטנה, אבל זה לא נעשה. מבחינה משפטית אין מניעה להגיש את התביעה הזאת. יהיה קשה לנהל תיק על סכום שנטען שלא משלמים אותו או שישלמו אותו בעוד שני עשורים".
שלעאטה-חלאילה קולטת במהירות את הדברים, למרות ששני עורכי הדין מדברים יחד, ומכניסה חלק מהם לפרוטוקול במידת הצורך. "כדי שנוכל להתקדם, אומר את הדבר הבא", היא אוחזת במושכות. "זה לא תיק של עוגמת נפש על 30,000 שקל. התיק למעשה סב סביב אותם 33,000 שקל ששימשו בסיס לתביעה הקטנה. מה שלא הצלחתי להבין זה מי שילם. זה מה שמפריע לי: אין טענות, אבל אתם לא בדיוק מתנדבים להסביר לבית המשפט מה קרה".
"שואלת שאלה ומצפה לתשובה" שלעאטה-חלאילה ממקדת את שאלותיה: "כמה קיבלו התובעים?". התשובה היא "כלום", אבל שלעאטה-חלאילה לא קונה אותה: "זה קצת לא נשמע הגיוני, ולו מהסיבה הפשוטה שאם אתה לא עושה את העבודה" - אבל בא-כוחם של התובעים קוטע אותה. "לא קיבלו אחוז מסוים מהעבודה?", תוהה שלעאטה-חלאילה ונענית בשלילה. "ה-4,000 שקל בכתב ההגנה הם רלוונטיים להבנתי לנזק של הרטיבות. הנקודה הזאת חשובה לי: אדוני [בא כוח התובעים] מסכים שהתובעים לא קיבלו דבר על הפרויקט?". שלעאטה-חלאילה לוחצת לקבל תשובות, שמה לב לכל מילה ושאלותיה חדות.
"הטיעון שלא הוצג הסכם לא מטריד אותי", היא ממשיכה. "זה לא העניין. אני שואלת שאלה ומצפה לקבל תשובה: האם הנתבע עבד שם כשכיר. אני משערת שלא, כי יש דינים שמגדירים יחסי עבודה. כמה הוא קיבל?" - התשובה היא שבא כוח התובעים לא יודע. "נצטרך להגיע לשלב שתדע", מעירה לו שלעאטה-חלאילה, שמשאלותיה ניכר שהיא קראה את פרוטוקול הדיון בתביעה הקטנה, וערה לפרטי התיקים והסתירות ביניהם.
"אני שואלת את אדוני בעיקר", פונה שוב שלעאטה-חלאילה לבא כוח התובעים, "האם ניתן להציע פשרה או להגיע למתווה דיוני לפי [סעיף] 79 [פסק דין על דרך הפשרה], כאשר התקרה תהיה אותם 33, כאשר בית המשפט יוכל לפסוק כל סכום, כולל אפס.
"אני בהחלט מסכימה לטעון שלא יעלה על הדעת שהתובע יספוג את אופן הניהול של התובעים בתיק. ברור שלפעמים אופן ניהול התיק משליך על התוצאה. אני לא בטוחה שבית המשפט לתביעות קטנות היה נותן אישור להגיש הודעת צד ג', כי בדרך כלל לא מרחיבים את היריעה. לא ייתכן שצד שלא היה מיוצג ולא היה עד ולא יכול היה לומר את דברו, ימצא את עצמו מחויב במלוא הסכום. זה [הסכום שייפסק] יהיה סכום שישקף את חלקו במה שקרה כאן, כי יש לו חלק, כי בית המשפט קבע שנגרמו נזקים והוא ביצע חלק ניכר מהעבודה".
"צריך לראות את הממדים האמיתיים" לקח זמן להבין במה מדובר, אבל כעת התמונה מתבהרת. הנתבע ביצע עבור התובעים עבודה בגינה הם חויבו בתביעה קטנה, וכעת הם תובעים שיחזיר להם את אותו סכום. "יש פה הרבה שאלות, אני מנסה לפשט אותן, כדי לדעת מה העיקר", ממשיכה שלעאטה-חלאילה ופונה שוב לבא כוח התובעים: "זה נזק שהם גרמו לעצמם. אם הם לא שילמו ונוספו ריבית והצמדה, אי-אפשר לגלגל את זה עליו.
"זה תיק שצריך לראות את הממדים האמיתיים שלו וכך נוכל להתקדם. אני לא רוצה שיינתנו עכשיו תשובות לכל השאלות. אני רוצה לקבוע קדם-משפט נוסף, לו יתייצבו גם הצדדים. עד אז גבירתי תציג כמה בדיוק שילמו, ואז נראה אם אפשר להציג פשרה או לפי 79, או שנלך להוכחות". שלעאטה-חלאילה מכתיבה במהירות החלטה, ופונה לקלדנית: "תשימי קו 'בנוכחות הצדדים עצמם'. תסבירו להם" - היא אומרת לעורכי הדין - "שבאותו דיון נדבר על פשרה, שיהיו מוכנים מבחינה נפשית".
גם את התיק הבא שלעאטה-חלאילה מתחילה כאילו כרגע דנה בו: "אני בעיקר רוצה לשמוע את גבירתי. האתר היה סגור? זה אומר שלא בוצעו עבודות? גבירתי לא פנתה למשרד כדי לזרז את קבלת התשובות? מה שיוצא, שקדם-המשפט הזה ממש מתייתר. לא באנו לכאן להגיד שלא קיבלתם תשובות". שלעאטה-חלאילה זוכרת שהיא הציעה בדיון הקודם להגיש תחשיבי נזק נכון למצב הנוכחי, וממשיכה להביע את חוסר שביעות רצונה: "אין סיבה עניינית לכך שלא הוגשו תשובות". לרגע שוברת שלעאטה-חלאילה את האווירה בהערה מחויכת על כתם בבגדיה של עורכת הדין, ומיד חוזרת לעניין: "זו שאלה עובדתית ברובד הכי פשוט. זו מחלוקת מאוד חשובה, אבל ניתן לברר אותה כל אחד על-ידי הלקוח שלו".
שלעאטה-חלאילה נאלצת לדחות: "תוך כמה זמן גבירתי תתן תשובות? שבועיים זה בסדר?". עורכת הדין מבקשת ומקבלת חודש. "טוב, עוד משהו? בינתיים אני לא קובעת לעוד קדם, אני אחכה לתשובות גבירתי. אם יוגשו תחשיבים אגיש הצעה, ואם לא - נלך להוכחות".
"זה לא נכתב, אבל אני זוכרת" זכרונה המצוין של שלעאטה-חלאילה בא לידי ביטוי כאשר היא פונה לאחד מעורכי הדין בתיק הבא: "זה התיק שלכם, אפשר להיכנס. אנחנו כנראה לא התקדמנו ולא נתקדם הרבה", היא צוחקת. "מה שאמרתי לאדוני בסיום הדיון האחרון - זה לא נכתב בפרוטוקול, אבל אני זוכרת את זה - תבדקו תשלומי מל"ל [הביטוח הלאומי]. מתי תבדקו? בתחשיבי נזק שאתם לא מוכנים להגיש? זה קצת מעבר, וגם את זה אמרתי לאדוני.
"אפשר לדון בשאלת החבות עד אין סוף, אבל אם בית המשפט יקבל את הטיעון העובדתי - צריך לדון בשאלת הנזק. מי צריך להביא את הטיעון הזה לבית המשפט? אני לא אמורה להסביר לכם את זה. חוות הדעת לא תהיה; אתם אמורים לפנות לקבל אותה. יכול להיות שהאישה הזאת מקבלת כסף שמכסה את כל הנזק. לי לא אכפת, אפשר לקבוע את התיק להוכחות, אבל צריך לשקול את הסיכון".
לשלעאטה-חלאילה נמאס מהסחבת: "אם הנזק הוא חצי מיליון - ואני סתם זורקת מספר עגול - והמל"ל שילם 400,000, זה ברמה אחרת לגמרי. אני קובעת את התיק להוכחות. אמרתי את זה בדיון הקודם ולא התייחסתם לזה; תתחילו לעבוד. תחשיבי נזק, כל תיק המל"ל. אם תרצו לדבר ביניכם - אז אולי לפני ההוכחות". היא קובעת דיון ל-7.3.17 ומזכירה לצדדים לגבי הגשת המסמכים: "אלו דברים שאפשר לבדוק אותם עם הצד השני, או עכשיו מחוץ לאולם או בטלפון. הרבה פעמים חוסכים את ההתייצבות של כל מיני עדים, אבל תבדקו את זה. יש בעיה - אני אתן החלטה".
השורה התחתונה: בית ספר לשימוש מושכל בהליכי קדם-המשפט. שלעאטה-חלאילה מגיעה מוכנה בצורה מושלמת, יודעת בדיוק היכן הבעיות ומה היא רוצה להשיג, מנסה להגיע להבנות אבל לא נותנת לתיקים להיסחב. יעילות: 9 מזג שיפוטי: 9 