השפעת הפנדמיה על הכלכלה

התפשטות התחלואה, בעת הנוכחית, היא פועל יוצא מהעיור, צפיפות האוכלוסין, אמצעי התחבורה והשינוע העולמיים. בשל התפתחות קשרים חברתיים בינלאומים, שבעבר נמנעו מקיום קשרים כלשהם ביניהם, החלו להתפשט תחלואה בין עמים ובקצבים הרבה יותר מהירים ממה שהכרנו בעבר. ההשפעה היא כבר לא רק על הכלכלה המקומית, אלא על כלכלת העולם בכללותה. בהתאם, העלות היא לא רק בעלות הטיפול בחולה, אלא בעלות החלופית הנגרמת כתוצאה מפגיעה בהכנסה, הנובעת מהיעדרות מהעבודה ועד האטת הפעילות הכלכלית העולמית, דבר שייתן את אותותיו בצמצום הצריכה העולמית ופגיעה בענפים נוספים. השלכות חמורות על הכלכלה, מעבר לעלויות ישירות על מערכת הבריאות, תתכנה בתחומים הבאים: נסיעות, מסחר בינלאומי, בידור, תיירות, אספקת מזון טרי: בשר, מקנה, מזון מעובד, סחורות המועברות בנמלי הים והאוויר: טקסטיל, נייר, פלסטיק, ערוצי הפצה ותחבורה ישירים. לאור האמור, ההשלכה הישירה והמיידית תהיה בתעשיות המבוססות על הטסה של מוצרים בין יבשות. בהתאם, יש להיערך לתנודתיות במחירי מוצרים ושירותים אלו, מצד ההיצע והביקוש כאחד. השפעה קלה נוספת תתכן בתחומי הכרייה, החציבה, הייעור והדיג. בשנת 2003, בזמן שפעת העופות, הועלה חשש כי תעשיית האלקטרוניקה האמריקנית עלולה להיפגע בשל עצירת הטיסות הישירות ממזרח אסיה, שם יוצרו הרכיבים האלקטרוניים, שהועברו לארצות הברית לצורך הרכבת המוצר הסופי. במקביל, בהונג קונג פחתה התיירות לאי בכ-90% וזאת עד כחודשיים לאחר תום המגיפה. במקביל להאטה בפעילות הכלכלית הכלל עולמית, תתרחש ירידה בהשקעות הזרות בחברות ובשווקים הפיננסיים, בשל החשש מפני הגעה במגע ישיר. האמור עלול להשליך גם על מדיניות חוץ ויחסים בינלאומיים, גם בקרב מדינות הנחשבות כידידות האחת לאחרת, לדוגמא: מדינות אירופה, מעבירות בשנים אחרונות התראה לאזרחיהן, מפני נסיעה לצפון אמריקה.

מבחני עלות-תועלת בהשקעה במניעה ובטיפול

כיום, החשש העיקרי הוא מפני הופעת זן שפעת, שאינו נמנה עם שלושת הזנים הכלולים בחיסון, הנקבעים על-ידי ארגון הבריאות העולמי (WHO) לפני עונת החורף. מרבית המומחים סבורים, שהפנדמיה הבאה היא בלתי נמנעת, אך לא ניתן לחזות מראש את מועד הופעתה. הנחת הבסיס היא, שלפנדמיה תהיה השפעה גדולה ומזיקה, שתשפיע על כל אדם באופן כלשהו. זה המקום להדגיש, שחיסון 60% מהאוכלוסייה יאפשר צמצום התחלואה באופן משמעותי. הבעיה, שייתכן שלא ניתן יהיה במסגרת הזמן הנדרש לבצע את החיסון בפועל. החשש שככל שהנגיף יעבור מוטציה ויהיה יותר אלים, לא ניתן יהיה לזהותו בזמן אמת, דבר שיגרום לעיכוב בטיפול המניעתי ובשל כך יוחמרו שיעורי התחלואה. במסגרת מודל שנבחן בארצות-הברית, נמצא בניתוח רגישות שחיסון בעלות של כ-21USD, יצמצם בכמחצית את שיעורי התמותה, דבר המצדיק את עצמו כלכלית: החזר ההשקעה בכל קבוצות הגיל שאינן בסיכון גבוה. עם זאת, התברר שחיסון שמחירו כ-62USD, מוצדק כלכלית כמפחית משמעותית שיעורי תמותה, אך זאת רק בקרב אוכלוסיות שבסיכון. באוכלוסיות אחרות, ההשקעה לא בהכרח מצדיקה את עצמה. ממשלת ארצות הברית נערכת ליצירת מלאי חיסונים מסוג Tamiflu ו-Relenza ל-20% מאזרחיה. במקביל מבקשת ממשלת ארצות-הברית, לייצר חיסון שיספיק בתוך שישה חודשים מעת התפרצות פנדמיה, לחיסון כלל אזרחיה. לשם כך, מתקשרת ממשלת ארצות-הברית, עם שישה יצרני חיסון לצורך תכנון ופיתוח יכולת הייצור. העלות הכוללת של מהלך זה מוערכת בכשישה מיליארד USD (כ-0.05% מהתמ"ג). מודל שנבחן באנגליה, מציג שיעור יעילות גבוה לחיסון קודם מגיפה, על בסיס זני נגיפים קיימים, באופן שיהוו אפשרות הגנה. שיעור יעילות חיסונים אלו עומד על כ-20% עם שילובם עם אמצעים אחרים. לאחר שהחיסונים הייעודיים יהיו זמינים, הם צפויים להעניק רמת יעילות של עד 80%. הדבר יחייב מתן שתי מנות בהפרש של שלושה שבועות. אורך חיי המדף של חיסון עומד כעת על שנה. חיסון קדם-פנדמי לנגיף כלשהו, עשוי להציל עד 2.3% מהתמ"ג (38.6 מיליארד ליש"ט). מנה אחת של חיסון מותאם לזן הפנדמיה, עשויה לחסוך עד 4.3% מהתמ"ג (72.3 מיליארד ליש"ט). שתי מנות של חיסון, המותאם לזן הפנדמיה, עשויות לחסוך עד 10% מהתמ"ג (כ-170 מיליארד ליש"ט). האומדנים מצביעים על כך שהחיסון כנגד שפעת מזן H1N1, עלותו כ-10 ליש"ט לאדם. עלות כוללת לחיסון כלל אוכלוסיית אנגליה בשתי מנות חיסון (כ-50 מל' תושבים) צפויה לעלות כמיליארד ליש"ט (0.06% מהתמ"ג). מנגד, מגיפת שפעת קלה, עלותה הצפויה למשק האנגלי, עומדת על כשלושה מיליארד ליש"ט (0.2% מהתמ"ג): יחס אפשרי של 33% בעלות מול תועלת. לסיכום, בעידן הכפר הגלובלי, הפועל ללא הפסקה, יש לפעול בצורה מהירה ונחושה למיגור תחלואה באמצעות הערכות להגברת המודעות, מניעה, פיתוח חיסונים, חיסון האוכלוסייה וטיפול. יש לבחון את מכלול הנושאים בשיקולי עלות מול תועלת. זה המקום להדגיש, שדווקא בעידן המודרני, בו כל מדינה מבקשת להעצים את מעמדה וייחודיותה, קיימת חובה בינלאומית, לשיתוף פעולה בהתמודדות עם הפנדמיה. יש למצוא דרכים להעברת מסרים משותפים לאוכלוסית העולם בכללותה. שיתוף הפעולה יהיה בין ממשלות, רשויות האו"ם, ארגון הבריאות העולמי (WHO), ארגון הסחר והבנק העולמי. הדבר יאפשר, תכנון ההתמודדות בתחומי הפעילות השונים. במקביל, קיימת חובה לתת את הדעת על משמעות האפשרות של פגיעה בחופש הפרט וחירותו של האזרח, במקרים בהם תיאסר התקהלות ועד חובת בידוד חולים מרצון או בכפיה. בעת הנוכחית, רק פעילות שכזאת, תאפשר מיגור התחלואה, תוך צמצום השפעתה האפשרית על בריאות אוכלוסית העולם מחד ומאידך מניעת עומס על כלכלת העולם.