מה מעוללת ההיסטוריה לאוהבים

שלא כמקובל, בחר עמרם ארצי לפרוש את סיפור חייו של גיבור ספרו דווקא מסופו, ממותו של פליקס בתאונה בגיל 86 מהתקף-לב בזמן שנהג במכוניתו ממרכז הקליטה בנצרת-עילית אל ביתו בקיבוץ, אחרי שסיים ללמד שם בהתנדבות עברית לעולים חדשים מאתיופיה. ואף שהמספידים בלוויה לא התעכבו על חלקו של פליקס בייסוד הרפת ובפיתוחה במשך שנים ועל תרומתו אחר-כך כמחנך של דורות במוסד החינוכי וכמרצה לתנ"ך במכללה האזורית, הוכיחו הזֵרים הרבים שהונחו על קברו על היקף פועלו בקיבוץ ובאזור. לפיכך, היה זה אך טבעי שאחרי הלוויה, כאשר הצטרפו צרויה יואב ואבישי לאמם, חוה, כדי לנחמה, תמכו בהצעתה, להוציא חוברת זיכרון שתנציח את אבי המשפחה. במעשיותה הפולנית הטילה חוה את מלאכת ריכוז החומר, על אבישי, צעיר הבנים והרווק היחיד מביניהם שמשרתו, משרת המרצה באוניברסיטת תל אביב, מתירה לו פנאי לא רק לכתוב שירים, אלא גם להתמסר לביצוע משימה כזו. אבישי לא שיער, כמובן, שהמשימה תדרוש ממנו הרבה יותר זמן מכפי שהניח תחילה. ולא כל שכן, שכלל לא העלה בדעתו שבמהלך העיון שלו במסמכים ישנים ייחשף למידע עלום על חיי אביו. והחשוב בהם: המידע על אהבה נעורים נסתרת שהייתה לאביו עם היידי, נערה גרמניה ובתו של קצין גבוה בצבא הנאצי, אשר אומנם נקטעה כאשר פליקס בן ה-18 נאלץ להימלט מגרמניה ולעלות לפלשתינה המנדטורית, אך נמשכה באמצעות חליפת מכתבים ביניהם עד יומם האחרון. אבישי, המספר על גילויים אלה מחיי אביו, דהיינו: מכהן בתפקיד "המספר" בעלילת הרומאן הזה, לא רק מגלה הבנה ל"בגידה" זו שבגד פליקס בחוה אשתו, אלא בה-בעת גם מפשיר כעס נושן שהצטבר בו כלפי אביו. לפני כעשור, האשים גם הוא את אביו ב"בגידה", בכך שלא מנע את התאהבותה של חברתו, אודליה, בתומס, בחור מגרמניה שהזדמן לקיבוץ למשך שנה לעבוד בו במעמד של "מתנדב".

ואכן, פיתח עמרם ארצי בעלילת הרומאן הזה שתי פרשיות אהבה, שעל אף ריקען ההיסטורי המרוחק, הצליח לא רק לקשור אותן זו לזו, אלא גם לתקן בעזרת פרשת האהבה שנקטעה בגרמניה על-ידי מלחמת העולם השנייה את קלקוליה של פרשת האהבה שנקטעה בקיבוץ שבעמק בעשור האחרון של המאה הקודמת, כאשר מדינת ישראל הייתה נתונה במלחמת לבנון. נאמן לפיתוח העלילה בסדר מהופך, מההווה אל העבר, נחשף הקורא תחילה לפרטיה של פרשת האהבה של אבישי לאודליה, שכאמור הסתיימה בפרידתה מאבישי בתקופה שבה לחם בלבנון. אבישי התאהב באודליה כאשר ראה אותה לראשונה בחצר המוסד החינוכי בשנת הלימודים האחרונה שלו בתיכון, בשנת 1985. רק אחר-כך התברר לו, שאביו פעל לקלוט אותה כתלמידת חוץ בתיכון של הקיבוץ, אחרי שהתבררה לו מצוקתה הכלכלית של אמה, קלרה, להבטיח לה את סיום לימודיה בתיכון בקריית אתא (עמ' 234). מאחר שמשפחת נוימן הפכה למשפחה המאמצת של אודליה בקיבוץ, פרחה אהבת הנעורים של השניים תחת קורת הגג של המשפחה שתמכה בקשר שהתהדק ביניהם. ולכן הופתע אבישי כאשר גילה בשובו לחופשה מהצבא, שבתקופת היעדרותו מהבית אימצו הוריו גם את תומס, מתנדב בן גילו מגרמניה שהקיבוץ חיפש לו משפחה מאמצת הדוברת את שפתו. כעבור זמן התברר לאבישי, שאמו אומנם התנגדה מן ההתחלה לאימוצו של תומס, בהיותם כבר המשפחה המאמצת של אודליה, אך כמנהגה נכנעה להתעקשותו של פליקס (עמ' 210). ועם זאת לא הצליחה להבין מאוחר יותר, כאשר החלה להתרקם אהבה בין המתנדב מגרמניה ובין אודליה, מדוע לא הרחיק פליקס את תומס בעודו יודע שבנו מתייסר מפרידת אודליה ממנו. ואשר לאבישי, הוא בחר שלא להתעמת עם אביו, ובוודאי לא אחרי שראה שאודליה ותומס הפכו לזוג מאוהב וגם עברו להתגורר ביחד בדירת רווקים משותפת. במקום זאת מיעט אבישי להגיע הביתה בחופשות הבאות שלו מהצבא, וחידש את ביקוריו בקיבוץ רק אחרי שאודליה עזבה ונסעה עם תומס לגרמניה. מפי קלרה, אמה של אודליה, נודע לו ששניהם נישאו שם.

רק אחרי מותו של פליקס בתאונה נודע לאבישי, שאודליה נפרדה מתומס וחזרה לארץ, כדי להשיג מכאן גט ממנו, ושהיא מתגוררת שוב עם אמה, קלרה, בקריית אתא. לכן לא התקשתה חוה לשכנעו לפנות אל אודליה ולבקש את עזרתה בתרגום כמות גדולה של מכתבים בשפה הגרמנית שמצאה בקופסת קרטון בעיזבונו של פליקס. כך התחדש הקשר של אבישי עם אודליה וכך נחשפו שניהם לעוצמתה של אהבת הנעורים, שנמשכה עשרות שנים בין פליקס והיידי באמצעות המכתבים ששלחו זה אל זה מאז נפרדו סמוך לפרוץ מלחמת העולם השנייה ועד שמתו, היידי ממחלת זיקנה ופליקס מהתקף-לב בעת שנהג מנצרת עילית לביתו בקיבוץ, ימים אחדים אחרי שנודע לו על פטירתה. אחרי שהתברר לאבישי, מקריאת מכתביה של היידי אל פליקס, הקונפליקט שאיתו היה צריך אביו להתמודד - קונפליקט שמבקר - ספרות אנוס שלא לחשוף את סיבותיו לקורא, כדי שלא לגזול מהנאת הקריאה שלו בספר - התפוגג בו מאליו הכעס שאגר בתוכו כלפי אביו במשך שנים. מפויסת לחלוטין כלפי פליקס בעלה הייתה גם תגובת חווה על המידע שמצאו אודליה ואבישי במכתביה של היידי. אף שכל השנים ידעה חוה שלא מאהבה התחתן פליקס איתה, לא פקפקה אף פעם בנאמנותו לה (עמ' 86). ונאמנה לגישתה המעשית אל החיים, לא רק הודתה לו על חיי נישואים מספקים לחלוטין שהיו לה בחברתו, אלא גם סלחה לו ולהיידי על כך ששניהם סייעו זה לזה, באמצעות המכתבים שכתבו האחד לשני, להתמודד עם אילוצי החיים שנכפו עליהם. כמו אבישי הבינה גם היא, שבהתקף הלב שעבר בזמן הנהיגה הביתה מנצרת עילית שילם פליקס את המחיר המלא על המתח שבו העמיד את לבו, אחרי שנאלץ להסתיר ממנה את הקשר שהמשיך לקיים עם אהובת נעוריו מגרמניה, וגם להסתיר מאבישי את הסיבה שמנעה ממנו להרחיק את תומס מאודליה.

חומרי סיפור-המעשה הנפרש ברומאן, הם כאמור דרמטיים ועתירי דמיון, ולכן חבל שהצמדתם המוגזמת למסמכים מסוגים שונים פגמה לא-מעט בהזרמתם לקורא. פירוט סוגי המסמכים יסביר טיעון זה. תחילה מצא אבישי בארכיון של הקיבוץ מכתבים שכתב אביו אל הקיבוץ ממצרים ומאיטליה בתקופה שבה שירת בגדוד העברי שהתנדב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה (עמ' 16). עד מהרה נוספו לו מכתבים מאותה תקופה שכתב אביו אל חנה סגל, ידידתו מ"הקבוצה הגרמנית", (עמ' 37-31, 60-55, וגם 76-71). ורק אחר-כך נמצא האוצר הגדול של מכתבים שגילתה חוה בקופסת הקרטון שמצאה בעיזבונו של בעלה. היו אלה המכתבים שהחליפו ביניהם פליקס והיידי, משנת 1939 ועד שנת 2006. כאמור, שקדה אודליה על תרגומם של מכתבים אלה מגרמנית לעברית. לפיכך, נחשף תוכנם המרתק בפיזור לאורך העלילה במקבצים אחדים, לפי הספק התרגום של המכתבים על-ידי אודליה, והם נדפסים באות מיוחדת המבדילה אותם מפרקי הסיפור של אבישי. בכך לא מסתכמת כמות המסמכים המשולבים בעלילת הספר. במשך כל תקופת התרגום של מכתבי ההתכתבות בין פליקס והיידי, מתקיימת גם חליפת אימיילים בין אבישי ובין אודליה ואלה נדפסים, באות הדפוס הרגילה של פרקי הסיפור, עם הנוסחה המוכרת לכל כותב אימייל (זו המציינת את שם השולח, את שם הנמען, את נושא האימייל ואת תאריך המשלוח שלו) לפני כל מקבץ ממכתבי ההתכתבות. חבל שמחבר הספר, לא הטמיע תמצית קצרה מתוכנם של האימיילים האלה בתוך פרקי הסיפֵּר של אבישי (כפי שעשה, למשל, בעמ' 67), כדי שיריעת הסיפור שלו תצליח לשאת את מטען מכתבי ההתכתבות בין פליקס והיידי, שרק אותם הייתה הצדקה לכלול בפרקי הספר בשלמותם.

מאחר שבעלילת הספר משולבים כל-כך הרבה מכתבים, חשוב לדון בנושא הזה בהרחבת-מה. הסיפור האפיסטוראלי, סיפור המכתבים, הוא סוגת תוכן וצורה המעניקה לכותב אפשרות למסור עלילה בגוף ראשון, בלשון ה"אני" של שני גיבוריו. לפיכך מנוצל היתרון הזה של הסוגה בתכיפות על-ידי כותביהם של סיפורי אהבה, כי היא מאפשרת לגיבוריהם חשיפה של רגשות אינטימיים בהרחבה. לעמרם ארצי הייתה הצדקה מלאה לכתוב את מירב עלילת ספרו במתכונת המכתבים משתי סיבות נוספות, אחרי שבחר לגלגל את קורות חייו של פליקס מההווה אל העבר: הן בגלל העובדה שגיבוריו שהו במקומות מרוחקים בעת כתיבת המכתבים (כאלה הם מכתביו של פליקס ממצריים אל חנה סגל בפלשתינה), והן משום שבנוסף לריחוק הגאוגרפי זה מזה גם היו צריכים גיבוריו לקיים את הקשר ביניהם בהסתר (וכאלה הם המכתבים ששלחו פליקס והיידי זה אל זה בין השנים 2006-1938). ועם זאת, אין כותב שבחר לכתוב עלילה המתבססת במידה כה ניכרת על מכתביהם של אוהבים יכול לפטור את עצמו מהדרישה שגיבוריו יבטאו את רגשותיהם זה כלפי זה ואת השקפותיהם בנושאים השונים של החיים באופן מקורי ובלתי-שגרתי, שאם לא כן הופכת החזרה על התבנית הקבועה של המכתב למייגעת עבור הקורא. ולכן, אילו דילל מחבר הרומאן הזה את מספרם של המכתבים, הייתה מתבלטת פחות רדידות תוכנם של חלק מהם וגם הכפלות שונות בתוכנם היו מתבטלות. מועמדים ראשונים להוצאתם מהספר (או לפחות לקיצורם) הם המכתבים שבהם מתרכזים יותר פליקס והיידי בהבעת דעתם על אירועים שאירעו בארץ ובעולם במהלך שנות ההתכתבות ביניהם, במקום לבטא את השקפתם הכוללת על החיים כפי שהתגבשה אצלם בחלוף השנים. כלומר: אף שמחבר הספר אסף בשקדנות את האירועים הנודעים ביותר שהתרחשו בעולם במשך שבעה עשורי ההתכתבות בין השניים, כדי למקם בעזרתם את המכתבים ברקע של זמן כתיבתם, מוטב היה לוותר על מכתבים שתוכנם מתמצה בעיקר בהם, וזאת משום שתגובת שני הגיבורים על האירועים הללו היא בדרך-כלל צפויה ולרוב גם בלתי-מעניינת. במקום זאת מוטב היה להרחיב במכתבים שכתבו פליקס והיידי זה אל זה במשך כל-כך הרבה שנים את הרגשתם האישית כקורבנות חסרי-האונים של ההיסטוריה זרועת המלחמות והאסונות, שלרוב היא אדישה לגורלם של אוהבים. אך גם אחרי ההסתייגות הזו מכמות המכתבים וממקצת תוכנם, מן הדין לומר שמחבר הרומאן הצליח להכיל בעלילה שני סיפורי האהבה מעניינים, שהינם שתי גרסאות על כוחה של אהבת הנעורים. אף ששתי האהבות הן מתקופות שונות בהיסטוריה וגם התממשו באופן שונה לחלוטין, כי המוקדמת, זו שהתקיימה בין פליקס ובין היידי הייתה מוצנעת וסודית, בעוד שהמאוחרת, זו שהתנהלה בין אבישי ובין אודליה הייתה גלויה - הצליח עמרם ארצי לחבר את שתי העלילות על-ידי חשיפת הזיקות בין שתיהן. זהו הישג לא פשוט המעיד על שליטתו בשזירת שתי העלילות בלי שפיתוחה של האחת נעשתה על חשבון השנייה. ואכן, משתמע משני סיפורי האהבה שמסופרים ברומאן הזה, שגם אם אירועיה הבלתי-צפויים של ההיסטוריה שיבשו בשלב כלשהו את אהבת הנעורים של הגיבורים, הצליחה לבסוף אהבתם הראשונה, האהבה התמימה והעזה מכולן, להגשים את עצמה. ולכן, ספר זה, שהוא ספר הביכורים של עמרם ארצי בפרוזה, הינו הישג נאה שלו, אחרי שני ספרי השירה שפירסם בעבר, הישג נאה וגם מנחם.