"בליל ל"ג בעומר בשנת תשס"ד (2004) יושבים החברים המבוגרים של מושב גני-טל, בגוש-קטיף, מסביב למדורה. 50 מטרים ממנה - יושבים בני הנוער מסביב למדורה נפרדת. לפתע, אנחנו שומעים שריקה של "קאסאם", העובר מעלינו, נופל בין שתי המדורות ואינו מתפוצץ. כולנו בשוק.
חבר המושב, גדעון ריבלין, הוא הראשון שמתעשת. לוקח סיכון, נוטל בידיו את הרקטה ומרחיקה מהמקום. אחר כך, מלקט זנבות של פצמ"רים שנפלו בגני-טל ויוצר מהרקטה חנוכייה, לפרסום הנס. חצי שנה לאחר מכן נהרג גדעון ריבלין במהלך סיור על גדר המערכת. המג"ד שהיה איתו איבד את רגלו". את הדברים הללו מספר לי שלמה וסרטיל בן ה-67, איש חינוך בעברו ומורה דרך, שהתגורר בגני טל בגוש-קטיף במשך 30 שנים עד לפינוי הגוש.
במהלך השנים הללו עסק, במשך שנתיים, בשליחות חינוכית מטעם הסוכנות היהודית בשטרסבורג, שבסיומן שב לגני-טל. רעייתו לאה, מורה למתמטיקה במקצועה ולזוג ששה ילדים בני עשרים עד ארבעים, אנשי מדע והיי-טק. שלמה עונד לצווארו תליון שמסמל את המונח "לא נשכח". השין במילה זו היא המנורה שהורדה מבית הכנסת בנצרים לזכרו של ניצול גטו ורשה. למטה ממנה נראים אנשי גוש-קטיף מובלים מביתם ולמטה - שמות 21 ישובי הגוש הנמצאים במשולש שנקרע.
שלמה וסרטיל היה מראשוני המתיישבים. "המקום בראשיתו", הוא מציין, "היה דיונה חולית. רצינו לראות כאן משהו חי, איזו שהיא ציפור, יתוש, זבוב, עלה, עשב שוטה ... כעבור 27 שנים ריססנו נגד חרקים, מעופפים וצמחים שוטים. הפכנו את השממה לגן עדן פורח. במהלך השנים הללו הצלחנו לגדל גידולים באיכות הכי טובה בעולם, בחממות על חולות הדיונה, שלא היו מוכרים בעולם, ומצאנו שיש לזה יתרון. כך למשל, פלפלים אדומים, צהובים וירוקים יוצאו ל"מקס אנד ספנסר", עגבניות שרי יוצאו לארה"ב, תבלינים מכל הסוגים יוצאו לארצות אירופה, ופרחים וצמחים בעציצים יועדו לבורסה בהולנד".
מיליון עציצים לשלמה וסרטיל הייתה משתלה בת 40 דונמים ובה 40 אלף מ"ר של שולחנות גידול, שעליהם הוצבו כמיליון עציצים עם 127 זנים שונים, ייחורים של צמח הגרניום. הוא שיווק אותם, בהצלחה רבה, לגרמניה, לצרפת, לשוויץ, להולנד, לאיטליה ואפילו להונגריה. "למכור גרניום לאירופה, זה כמו למכור קרח לאסקימוסים", הוא אומר ומוסיף, "שם, מגדלים צמח זה במשך דורות. כשדובר על ההינתקות, התעוררה השאלה: איך מעבירים כמיליון עציצים ולאן?...".
70 משפחות התגוררו בגני-טל. בגוש-קטיף היו 1,800 משפחות ובהם כ-10,000 תושבים עם 5,000 דונמים של חממות מעובדות.
עם הינתקות ישובי הגוש, באוגוסט 2005, עברה משפחת וסרטיל לקרווילה ביד בנימין, שם שהו במשך שמונה שנים וחצי עד שקיבלו קרקע לבניית ביתם החדש בגני-טל החדשה, על אדמות חפץ חיים.
מזה שמונה שנים מכהן שלמה וסרטיל כמנהל מוזאון גוש-קטיף הנמצא ברחוב שערי צדק 5, בסמוך לשוק מחנה יהודה בירושלים. המונח מנהל, אינו מקובל עליו והוא מגדיר את עצמו בצניעות:"אני משקיע כאן את זמני כפועל ו
מפעיל".
גולת הכותרת במבנה המוזאון ובשיפוצו הושקעו עד כה כמיליון ורבע דולרים שהושגו מתרומות של ידידי ואוהבי המוזאון. לפני כשלושה חודשים נפתחה במוזאון קומה שנייה ובה גלריה אמנותית המשמשת אמנים בתערוכות מתחלפות. מצאנו כאן, בין יתר המיצגים של האמנים, את שתי יצירותיה של האמנית ניצה נער מנתניה, שצוירו לפני ההינתקות שממנה חששה, כקולאז, לאמרה: "אל נא תעקור נטוע". בגלריה, מתקיימות כעת ארבע תערוכות בנושאים: צילום, ציור, פיסול ותערוכת חנוכיות שתישאר פתוחה לקהל עד ט"ו בשבט ולדברי מנהלה: "חנוכיית הפצמ"רים לזכרו של גדעון ריבלין היא גולת הכותרת בתערוכה זו. בחנוכה מדליקים את הנרות בשיתוף הציבור, ששומע כאן סיפורי נסים שעברו עלינו בגוש-קטיף".
כ-180 אלף איש ביקרו עד היום במוזאון בו מוצגים תמונות וסיפורים ומוקרנים סרטים ומצגות, כשמטרתו להנחיל את מורשת גוש-קטיף לדורות הבאים בחלוציות, בעשייה, ביצירה ובאהבת העם והארץ. בין המבקרים: שרים וחברי כנסת, חיילים ושוטרים שהשתתפו בפינוי, תיירים מחו"ל ובהם חקלאים מהולנד, שהיו בקשרי מסחר עם חקלאי גוש-קטיף, חילונים וחרדים. המוזאון עוסק גם בפעולות תרבותיות מחוצה לו,במקומות שונים בארץ, באמצעות הרצאות, הקרנת סרטים ומצגות. מחיר הכניסה לביקור -25 שקלים. פתוח כל יום משעה עשר בבוקר ועד חמש אחה"צ. ביום ששי מתשע עד אחת.
