הכירו באתר היכרויות. עבורה היה אחד מני רבים, עבורו, הראשונה שנתפסה בה עינו. כשהחלו להתכתב, ראתה את שמו הפרטי וליבה החסיר מספר פעימות. רצתה להניח לו ולא יכלה, הסקרנות הדריכה אותה. מילה נוספה לאחותה, משפט חבר לרעהו ופשטו כאש בשדה קוצים. והיא אהבה להביע במילים כתובות את מחשבותיה, רצונותיה, את עצמה. גם הוא. מאד. דייק בלשונו הרהוטה.
והחלו לשוחח, והשיחות נסבו על הא ועל דא ונמשכו אל תוך לילות גשומים ואפלים, חשפו את לבם זה בפני זו, מצאו נושאים רבים לשיחה, גילו מכנים משותפים כה רבים, עד כי חשבו שמישהו מעל מהתל בהם. אפילו ספרות תאריכי לידתם היו זהות!
אהבו אותם מאכלים, והגיעו למסקנה שהגיע הזמן להפגש. המועד הראשון לא יצא לפועל, השני, העביר אליה את הדגל לבחירת המקום. המפגש היה נינוח, השיחה קלחה, המאכלים שהזמינו היו ערבים לחיך והיין הוסיף טעם ואווירה ואף המלצרים שמו לב שקרובים המה והציעו להם שולחן פינתי על כורסאות נוחות ורכות. הזמן חלף ביעף ונדהמו לגלות ששלוש שעות נעלמו כלא היו.
ליד ביתה חובקה בפעם השנייה. חיבוק ארוך, מצמיד, חם ונפלא. לא ניסה לנשקה ולא הבינה מדוע. ידעה במחשכי בטנה, אך התעלמה ממה שידעה כבר.
אני מקשיבה והמשיכו לשוחח ולהתכתב על הכיף שחוו יחדיו ותכננו את המפגש הבא שגם לא יצא אל הפועל ואז הגיעה השיחה הבלתי נמנעת. איני בטוח שמצאתי את שאני רוצה, אני עדיין במסע חיפוש עצמי, נימק בקול רך. ארצה שנשאר ידידים. החומה, הו החומה ידידתה באה לעזרתה והצביטה המוכרת הייתה מזערית. למחרת הוציאה אותו ממחשבותיה. הלאה, דרבנה את עצמה, לכי הלאה.
כשבוע לאחר אותה שיחה, התקשר. סיפר: הייתי אתמול במפגש חברים מבית הספר העממי, את יושבת? שאל. נו, חשבה לעצמה, מה כבר יוכל לספר לה שתזדקק לכסא. אני מקשיבה השיבה ודמיונה החל נוסק כהרגלו.
ישבתי ליד החבר הטוב ביותר שלי מילדות וסיפרתי לו שפגשתי מישהי - ציינתי את שמך - שהקשר אתה נפלא והוא על בסיס אינטלקטואלי, בדיוק כפי שאני מחפש כיום. יש לך מושג עם מי דיברתי? עצר דבריו כדי להגביר את המתח. מחשבותיה עשו מעגל והדבר הראשון שצץ בראשה היה, כנראה דיבר כעם מישהו שנפגשה אתו.
דיברתי עם פלוני, אמר וציין שם שכוח אל. עדיין לא צלצל אף פעמון אזעקה במוחה. ישבתי ליד פלוני בן אלמוני, חזר ואמר בנימה מנצחת והפעם, אכן, נאלצה להאחז בכסא הקרוב. לעולם לא הייתה מנחשת שדוקא האדם הזה הוא חברו הטוב. ואז הופל עליה מידע נוסף, אני גם ידידו הקרוב של אביו של פלוני, אני מכיר גם את אשתו של חברי מאז חתונתם והייתי בהלוויתו של בעלך המנוח.
לא, היא לא התעלפה, גם לא שמטה מידיה דבר, האזינה והדמעות החלו חונקות את גרונה. זכרונה החל בטיסה במנהרת הזמן, זכרה שאותו פלוני שהכירה זה עשרות בשנים, הזכיר את שמו של הגבר לא פעם בהקשרים שונים, ידעה שפגשה בו בחתונת בתו של פלוני, ידעה שראה אותה בהלווית בעלה, הבינה שבעצם ליווה אותה לאורך רוב חייה, מבלי שידעו זה מזו ונזכרה במילים שאמר לה במסעדה שהותירו בה חותם בל ימחה: בעלך המנוח שלח אותי להמשיך אותו, הקשר הזה בינינו מלא במיסטיקה, לא בכדי לשנינו שם זהה.
