מי ישלם מחיר הכזבים

ראש הממשלה בנימין נתניהו מרוצה בסוף שבוע זה. מאוד. ולא בכדי: לאחר חודשים של מתח וחרדה, ולאחר שהחוקרים הציגו בפניו את המידע שבו דובר, כולל שמות האישים המעורבים, ואת החשדות לניגודי עניינים, וכו' וכו', הוברר, עם חקירתו באזהרה, כי בפיו תשובות המפריכות את הטענות שביצע עבירות מרמה והפרת אמונים ו/או עבירות שוחד.

המתח והחרדה התחלפו בימים האחרונים באנחת רווחה, לאחר שהתחזיות הקודרות והמפחידות מצד כלי התקשורת, התפוגגו, כולל זו שפורסמה בעיתון הארץ: "הפרשה השנייה, העלומה, שבה נקשר שמו של ראש הממשלה אמורה להרעיש את עור התוף ולחשוף פן חדש בדמותו המורכבת. יש כאלה שנחשפו אליה שטוענים כי יש בכוחה להרעיד את אמות הסיפים. 'תעמוד ליד משקוף בימים הקרובים', הציע אחד מאלה הבקיאים בה לאחד מעמיתיו", כתב גידי וייץ ימים ספורים לפני החקירה (הארץ, 01.01.17); ואחריו שבו ושנו עיתונאים רבים, המלקקים תכופות זה לזה, כולל אמנון אברמוביץ' (ערוץ 2), מתוך מה שנראה כניסיון להפליל את נתניהו, בכל מחיר, כדי לסלקו מהשלטון. והנה, הימים נקפו וחלפו, ומה שמתברר הוא: לא נרשמה רעידת אדמה; מאידך-גיסא, סולם הכזבים הוא ששבר שיאים. התחושה הרווחת עתה בחצרו של ראש הממשלה: נתניהו הצליח להדוף את החשדות נגדו. לא התגלו ראיות לעבירות חמורות - למעט הוויכוח הנצחי שהיה גם בתקופת ראשי ממשלות קודמים (כולל אהוד אולמרט - היועמ"ש דאז מני מזוז סירב במשך זמן רב לחקור את פרשת העטים הנובעים, המשקאות החריפים, הסיגרים והעניבות...) בשאלה האם יש בעצם קבלת מתנות מחברים קרובים משום עבירה - שתחייב את היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, להגיש כתב אישום. ומשמעות הדבר: נתניהו ימשיך בתפקידו כראש ממשלה. ואם ירצה, הוא יוכל לרוץ לקדנציה נוספת. ושרה בהחלט רוצה...

חשאיות, בלי צווי איסור פרסום

היועמ"ש מנדלבליט ומפכ"ל המשטרה רוני אלשיך, יחד עם פרקליט המדינה שי ניצן, וראש אגף החקירות מני יצחקי, מנהלים הפעם את החקירות באופן מרשים. זו אחת הסיבות לביקורת הנלוזה נגד היועמ"ש. מנדלבליט כופה עליהם חשאיות, מקצועיות ומניעת הדלפות. אלשיך מחזיק באיום הפוליגרף. עד כה בהצלחה גדולה (אגב: מה שמעמיד בספק גדול את הצידוק להוצאת צווי איסור פרסום בפרשות רגישות אחרות; רוצים לחקור בשקט ובלא הפרעות? נא למנוע הדלפות מהמערכת, י.י.). לראיה: כלי התקשורת שמתחרים זה בזה, גם בפרסום בדותות, לא מצליחים לפצח את הפרשה העלומה בגינה נחקר נתניהו ביום 05.01.17. ובכל זאת, אלה התובנות אליהן הגענו, בשלב זה, על-בסיס מידע ממוקד שהגיע ל-News1:

• תיק 1000 - נתניהו נחקר בחשד לקבלת טובות הנאה במשך כשבע-שמונה שנים משני אנשי עסקים הנחשבים לחבריו הקרובים (אחד מהם הוא ארנון מילצ'ן, שנחשב חבר קרוב מאוד גם ליאיר לפיד. אגב: מעניין לבחון אילו טובות הנאה קיבל לפיד מחברים עשירים קרובים, כולל טיסות במטוסים פרטיים. גם שם יוכלו כלי התקשורת לחגוג). כפי שחשפנו ב-News1, לגבי נתניהו - המדובר בעיקר בסיגרים ובחליפות בערך כספי מצרפי של מאות אלפי ש"ח. אומנם נכון: מדובר בהתנהגות לא ראויה, מגעילה ואף דוחה, המעמידה בספק מבחינה ציבורית ומוסרית את כשירותו לכהן כראש ממשלה. אולם המבחן המשפטי הוא הקובע - בידי החוקרים אין מידע ו/או ראיות לתמורה כלשהי שסיפק נתניהו, ולכן הוא לא נחקר בחשד לעבירות שוחד, אלא "רק" בחשד למרמה והפרת אמונים ובעבירה על חוק המתנות. בלשכת היועמ"ש ובפרקליטות מצויים בתהליך של הפנמה: לא נוכל להגיש כתב אישום נגד נתניהו רק בגין קבלת מתנות מחברים קרובים (חשד לשוחד - "שלח לחמך", אינו רלוונטי בנסיבות אלה, נוכח חברותו האישית והקרובה של נתניהו עם שני אנשי העסקים);

• תיק 2000 - נתניהו נחקר בחשד שפעל תוך ניגוד עניינים, וניהל יחסי גומלין עם איש עסקים בכיר ששמו טרם נחשף. מה שידוע עתה באופן מוחלט הוא זה: אין מדובר בכספים או בהלוואות, אלא בסיוע הדדי, כביכול, בקידום אינטרסים פוליטיים ו/או מפלגתיים. נתניהו נחקר בגין זאת בחשד לעבירת שוחד ומרמה והפרת אמונים. תיק 2000 הוא העיקרי. בהתאם להחלטות מנדלבליט בגינו, ייגזר דינו של נתניהו גם בתיק 1000. נכון לעכשיו: נתניהו הציג את גירסתו בפני החוקרים, לפיה לא ביצע עבירות בפרשה העלומה. החקירה הסתיימה לשביעות רצונו של נתניהו. החוקרים הגיעו לשעתיים-שלוש; נתניהו הפציר בהם להישאר זמן נוסף כדי לפרוס בפניהם את התמונה המלאה, המעידה, לגישתו, כי לא עשה מאומה מהעבירות שיוחסו לו. בלשכת היועמ"ש (שם לא מחפשים את ראשו של נתניהו) קראו את עדותו של נתניהו, ושוכנעו כי הסבריו אכן מפריכים חלק ניכר מהחשדות שחקירתם הייתה כורח המציאות. עם זאת, החקירה נמשכת. בימים הקרובים ייחקרו גורמים נוספים, ורק לאחר מכן יוכל היועמ"ש לגבש את החלטתו ולקבוע: האם נתניהו ביצע עבירות פליליות.

כלי התקשורת כשלו

צריך להיות פשוט וברור: מבחן הראיות הוא הקובע, הן לגבי תיק 1000 ולגבי תיק 2000, כמו גם לגבי ארבע הפרשות הקודמות שנבדקו/נחקרו. ובאלו כשלו מרבית כלי התקשורת, ובראשם: ערוץ 10 (רביב דרוקר), עיתון הארץ (גידי וייץ), בן כספית (מעריב) וערוץ 2 (משה נוסבאום). באשר לארבע הפרשות הקודמות - עיתונאים אלה פמפמו שוב ושוב עובדות כביכול, המקימות חשד לעבירות. והנה, לאחר בדיקות מעמיקות שנערכו ו/או חקירות, לא נמצא בסיס לאותן טענות, ואך הוכח כי מרבית ה"עובדות" המפלילות שיוחסו לנתניהו לא היו ולא נבראו. כך כתב היועץ המשפטי לממשלה, בהודעתו לציבור:

• טענה לקבלת מימון אסור בשנת 2009 לצורך הבחירות: "ממצאי הבדיקה לא הניבו תמיכה לטענה האמורה";

• טענה להטיית תוצאות הפריימריז של שנת 2009 במפלגת הליכוד: "ממצאי הבדיקה שללו את הטענה בדבר הטיית תוצאות הפריימריז, או להטייתם בפועל";

• טענה לקבלת טובות הנאה בחו"ל ומימון טיסות על-ידי בעלי הון: "חלקן של הטענות נשלל ונמצא כי אין להן בסיס עובדתי, ולגבי חלקן נמצאו ממצאים עובדתיים שלא העלו חשד סביר לביצוע עבירה המצדיק פתיחה בחקירה פלילית";

• טענה למימון כפול של טיסות לחו"ל: "גם ממצאי הבדיקה הנוכחית והראיות החדשות שנאספו במסגרתה, בעקבות המידע הנוסף, לא הצדיקו מעבר לחקירה בהקשר זה.

המסקנה / התוצאה

בהודעת משרד המשפטים שחתמה הודעה זו, נאמר: "...חוות הדעת שהוצגו בפני היועץ המשפטי לממשלה, שאותן אימץ, מלמדות שבנושאים אלה ממצאי הבדיקה בשלב זה אינם יכולים להבשיל לראיות המצדיקות פתיחה בחקירה פלילית". ובמילים פשוטות: עמדת מנדלבליט, שלא התגלו ראיות המצדיקות אפילו מעבר מבדיקה לחקירה, מסתמכת על חוות דעת מטעם אגף החקירות במשטרה וכן מטעם פרקליט המדינה. שאלת המחיר נותרה בעינה: מי ישלם את הנזקים שנגרמו בגין הכזבים שפורסמו ופומפמו בתקשורת במשך שנים רבות. למרבה האכזבה: חלק ניכר מהעיתונאים ומהעורכים העוסקים בהפצת הכזבים מתוך אג'נדה כמעט גלויה "לסלק את נתניהו", גורמים להתחזקותו של נתניהו ולהרחקת מועמדים טובים שבוחרים עקב זאת להדיר רגליהם מהמערכת הפוליטית. למרבה הצער, בנסיבות אלה, הציבור הוא שנאלץ לשאת במחיר הכזבים, כולל כספיים ישירים. דוגמה אחת: רביב דרוקר חויב בבית המשפט העליון לשלם 350 אלף ש"ח (יחד עם גולן יוכפז, עורכו דאז בגלי צה"ל והיום עורכו של דרוקר בערוץ 10) בגין כזבים שפרסם בגלי צה"ל נגד יושב-ראש הכנסת לשעבר דן תיכון. דרוקר לא שילם אגורה אחת שחוקה; משרד הביטחון, המחזיק בתיק גלי צה"ל, נאלץ לשלם במקומו. וכך נחלץ הכזבן בעור שיניו בלא ששילם מחיר כספי-אישי. הנה-כי-כן: בניגוד לסיכונים שנוטלים על עצמם עיתונאים עצמאיים, הרי שעיתונאים כמו דרוקר, גידי וייץ, בן כספית, ומשה נוסבאום - שמפמפמים כזביהם בכלי תקשורת המוחזקים על-ידי בעלי הון, אינם נושאים באחריות אישית לנזקי-כזביהם. אם יוגשו תביעות, ותביעות רבות אכן מוגשות, בעלי השליטה באותם כלי תקשורת הם שיאנסו לשלם, כולל בגין מחיר הנגיסה העצומה באמינותם של כלי תקשורת אלה.

האם שרה מסתירה צוללת

ובכל זאת, פטור בלא כלום אי-אפשר. הפרשה הגדולה וה"רצינית" שתלויה ועומדת בתהליך של בדיקה, על-פי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה, היא "פרשת כלי השיט". רביב דרוקר פצח בה וגרר אחריו את מרבית כלי התקשורת שמצאו הזדמנות נוספת להלום בנתניהו כדי להפילו. מרבית טענותיו וכזביו של דרוקר כבר הופרכו, על-פניהם, כולל בסדרת הכתבות ב-News1. לא, עו"ד דוד שמרון לא חרג מהסדר ניגוד עניינים, ולא קיבל ולא הובטח לו מאומה מהעמלות השמנות המקובלות בגין עסקות אלה; לא, נתניהו לא הוביל רכש של שלוש צוללות רק כדי שפרקליטו-בן-דודו, דוד שמרון, יהנה מעמלות; כן-כן, למרבה ההפתעה - התברר שנתניהו פעל הפעם למען ביטחון ישראל תוך ניצול מעמדו ותפקידו. בנסיבות אלה, ולאחר שהחשדות הגלויים הובררו והפרכו, אין מנוס מלאמץ את מוחו הקודח של דרוקר ולהעמיק חקור: האם נכונה השמועה ששרה נתניהו גנבה ועתה היא מסתירה את הצוללת השישית בבריכה בקיסריה או באמבטיה המשפחתית.