הכנס השנתי של המחשוב ברשויות המקומיות, IT מוניציפלי, שנערך השבוע, היה העשירי במספר. ללא ספק, הוא היה כנס שונה, מאתגר ורווי במסרים מעניינים. הסיבה לכך היא שהכנס הוקדש השנה לאחד הנושאים החמים בימים אלה בתעשיה - העיר החכמה.
מדובר בטרנד שתופס תאוצה ברחבי העולם כבר כמה שנים, והגיע לאחד משיאיו בנובמבר בשנה שעברה, בתערוכת Smart City, שנערכה בברצלונה. באותה התערוכה נרשמה השתתפות שיא של חברות ישראליות שהציגו, הגיעו לשם כמה ראשי ערים וצמרת ההנהלות של הרשויות ומבקרים רבים.
במידה מסוימת, עם כל הצניעות, הכנס אתמול היה העתק - זעיר אומנם - למה שהתרחש בברצלונה. זה היה אחד המשפטים הראשונים שאמרה השרה לשוויון חברתי,
גילה גמליאל, שהייתה אורחת הכבוד בכנס ופתחה את התערוכה בברצלונה. היא אמרה זאת כאשר נכנסה לאולם LAGO וראתה שם את עשרות המציגים, וביניהם חברות סטארט-אפ. "זה כמו בברצלונה פה", אמרה. אתמול הציגו 10 חברות סטארט-אפ, כמעט מחצית ממספר החברות הישראליות שהציגו בברצלונה. בהתחשב בעובדה שכאן מדובר בכנס מקומי ואילו שם בתערוכה עולמית, זהו ללא ספק הישג משמעותי.
האווירה שהייתה באולם ההרצאות ובתצוגות של החברות אתמול בראשון לציון שידרה מסר אחד ברור: עיר חכמה בישראל היא כאן ועכשיו.
מי צריך להוביל את העיר החכמה? כבר כתבנו כאן בפעמים קודמות שאחד המאפיינים המיוחדים לבאזזז זה, בניגוד לאחרים, הוא שלתוך שתי המילים "עיר חכמה" אפשר להכניס כמעט כל נושא שקשור לניהול עיר. את המושג הזה ידקלמו בשנים הקרובות ראשי ערים, ראשי אגפים, מנכ"לים ומקבלי החלטות אחרים. האם הם צריכים להוביל את הנושא, או שמא יש להותיר זאת לבכירי הטכנולוגיה בעיריות? תלוי את מי שואלים.
היו אתמול שתי דעות שיכולות להיראות סותרות, אבל לא כך הדבר: גישה אחת אמרה שעיר חכמה איננה רק פרויקט טכנולוגי. הטכנולוגיה, כמו בדברים אחרים היא המנוע, היא המאפשרת את קיום התהליכים של עיר חכמה. אלא שהתהליכים הם חוצי ארגון, מגוונים וחלקם קשורים לתשתיות פיזיות שטיפול בהן דורש משאבים כספיים ענקיים, שלמרבית הרשויות אין אותם. לכן, על-פי אותה הגישה, כאשר ראש עיר מתווה דרך על מה לשים דגש בעיר החכמה, המנמ"ר לא יכול להיות המוביל, אולם הוא צריך להיות חלק מצוות ההובלה וההיגוי. יותר מזה, היו שטענו שאם ראש העיר יתייג את העיר החכמה כפרויקט טכנולוגי - דינו של פרויקט זה להיכשל.
מצד שני, עלתה הדרישה הצודקת של
ליאורה שכטר, יו"רית פורום המנמ"רים בשלטון המקומי, לשדרג את מעמד המנמ"ר ברשויות המוניציפליות. זהו מאבק ישן, שידע עליות וירידות, ולמרות הישגים שהושגו בעבר מול משרד הפנים והרשויות עדיין, מעמדו של המנמ"ר בשלטון המקומי נחות ביחס לעמיתיו בממשלה ובוודאי מול ארגונים במגזר הפרטי.
אין סתירה בין העמדות האלה, כי אם מסכימים שאת העיר החכמה צריכים להוביל גורמי הנהלה בכירים ברשות, הרי שקודם כל צריך להכיר במנמ"ר כחבר הנהלה. זה אומנם לא פשוט, כי רשויות מורכבות מנבחרי ציבור, שבאים מגופים פוליטיים, אבל יש לא מעט דרכים לשלב את המנמ"ר בתוך כוורת מקבלי ההחלטות.
מה עם הממשלה? אבל לא מספיק רק לשלב את המנמ"ר בהנהלת הרשות. כאמור, השלטון המקומי עדיין סובל מאפליה בכל מה שקשור ביחסיו עם הממשלה. זהו מאבק ארוך שנים, מאז קום המדינה. כאשר מדברים על עיר חכמה, צודקת שכטר,
שאמרה בנאומה שהשנה הבאה תהיה שנת מבחן למערכת היחסים בין הממשלה לרשויות. תל אביב, ירושלים, חיפה ויתר 15 הערים הגדולות, שבהן כבר עושים עיר חכמה, לא יכולות להיות מודל לחיקוי לעשרות ישובים ורשויות אחרים בארץ, דלי תקציבים. כאן צריך מרכז השלטון המקומי ליטול את ההובלה במאבק.
הממשלה חייבת להכניס יד לכיס ולמצוא תקציבים שיעודדו ערים בארץ ליישם עיר חכמה, כחלק ממאמצי עידוד להתייעלות ושיפור השירות לתושב. המילה "מאבק" היא המילה הנכונה כאן, כי בלעדיו, הממשלה תמשיך לדכא את השלטון המקומי ולא תאפשר לרשויות להרים ראש, וללא עצמאות זו, שום פרויקט ארוך טווח שתפקידו ליצור שינוי לא יחזיק מעמד.
ניצוץ של תקווה אפשר היה לשמוע
בדבריה של השרה גמליאל, להזכירנו - השרה לשוויון חברתי. היא הבינה כבר מזמן שהנושא של עיר חכמה הוא מנוף שיכול לצמצם את הפערים הענקיים שקיימים בין הרשויות היהודיות והערביות ובין רשויות בתוך המגזר היהודי. לכן, היא לקחה על עצמה לא רק לדבר על הנושא אלא גם לעשות, באמצעות שורה של פעולות, מגובות בתקציבים נאים שקיבלה ממשרד האוצר. מטרתה היא לשדרג את מעמדן של הרשויות החלשות, ובין היתר את המנמ"רים שלהן.
השורה התחתונה: עיר חכמה הפכה ממושג ערטילאי למשהו ממשי, שיתחיל להבשיל בשנה הקרובה. כדי שהוא יצליח צריך מנהיג, שישב בקוקפיט וינווט, ולצידו צוות מנצח, שהמנמ"ר יהיה חלק ממנו.
