מוזאון פלשתין, לפי ויקיפדיה, עוסק במורשת, בתרבות ובהיסטוריה הפלשתינית ב-200 השנים האחרונות. המוזאון שוכן בביר זית, והוא נפתח במאי 2016. גודלו מתוכנן להיות כ-160 דונם, וכ-40 מיליון דולר מתרומות פלשתינים וערבים ברחבי העולם הושקעו בבניית השלב הראשון. האתר מדווח שבמאי 2015 הצטרף המוזאון באופן רשמי למועצה הבינלאומית למוזאונים. כך עדים אנחנו לפעילות במישור לא-צבאי והמרוחק כביכול מטרור, ככלי עזר במלחמה נגד ישראל.
לארגונים בינלאומיים משקל רב. לדוגמה, אונסקו (UNESCO) הכריזה על הר-הבית כאתר מורשת מוסלמית (יכולים היהודים, ששם היה בית מקדשם, והנוצרים, שם הלך ישו הצלוב בדרך הייסורים, עלה השמיימה וחזר ארצה, לזנוח את ההיסטוריה שלהם, כאילו לא הייתה ולא נבראה). מועצת הביטחון של האו״ם העבירה את החלטה 2334 שהתנחלויות בשטחים שנכבשו ב-1967 - שטחים פלשתינים כבושים, בהם בירת ישראל - אינן חוקיות. ובקרוב ארגונים בינלאומיים אחרים דוגמת בית הדין הבינלאומי לצדק ובית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, נאטו, או-אי-סי-די (
OECD) ואחרים יצאו גם הם לפעולה. בפריז אולי יונחו היסודות להכרזת פלשתין, ואם לא שם, אז בקרוב מאוד בפלשתין עצמה, באל קודס, במקום בו סוסו של מוחמד נשאר עת זה עלה השמימה.
אם ליהודים אין קשר לארץ ישראל, הרי שמקומם לא שם. הם נטע זר, כובש, מזיק. יוצאים להם הארגונים הבינלאומיים, זה כורת ענף מימין, השני ענף משמאל, וכך נשאר הגזע ערום ולאט-לאט מתחילים לכרות אותו מלמעלה, קטע אחר קטע, עד שלא יישאר מאומה (למעט אולי גדם המציץ מהאדמה).
בעוד אנשים שפויים עומדים אבלים וחפויי ראש, צוהלים אויבינו. הנה כמעט לא נשאר זכר לישראל וליהודים. בעוד דמעות זולגות על לחיינו, ואנו עומדים שותקים, אילמים, אויבינו מניפים אל על ידיים מגואלות בדם, עולזים ומקפצים. הניצחון בידיהם, וכל שצריך היה לעשות הוא להתחבר לארגונים הבינלאומיים ולהניח להם לעשות את העבודה, לאפשר להם לצאת אלי קרב.
מוזאון פלשתין מוזאון פלשתין בפתיחתו היה ריק מתוכן, ללא עבודות אמנות. מה הייתה אפוא מטרת הפתיחה הבינלאומית - ואיתה הכיסוי התקשורתי הנרחב? היא העמידה את ״פלשתין״ במעמד מדינה ככל מדינה אחרת. ליהודים יש (באופן זמני) את מוזאון ישראל, למדינת פלשתין - עד לשחרור כל השטחים הכבושים מראש הנקרה עד לים סוף, מהים התיכון עד לנהר הירדן - יש את מוזאון פלשתין. המוזאון עדיין לא באל קודס, אך לא ירחק היום, ותשוחרר עיר הבירה הנצחית וייבנה שם מוזאון לתפארת.
יכול האספסוף לצאת לרחובות, לירות באוויר, לחלק סוכריות ולשאוג, מלוא הריאות: ״ויוה פלשתין ואל קודס בירתה!״ בעוד אויבינו חולמים על בנייני ממשל באל קודס ומוזאון אדיר ומפואר, נזכר אני בתוכניות גרנדיוזיות דומות ומוזאון דומה.
הפיהררמוזאון, גלריית האמנות של לינז (אוסטריה), היה אמור להיות מרכז התרבות של ארופה לאלף שנות הרייך. אוצרות האומנות מכל רחבי ארופה היו אמורים למלא את אולמותיו, בלי שיהיה מקום שישווה לו בהוד והדר ובתוכן.
לעומת הפיהררמוזאון, מוזאון פלשתין ריק מתוכן. במה ימלאו אותו? אין זה מוזאון ערבי או פרסי, להם היסטוריה עתיקת יומין, וגם אם היה, שוקדים חברי דאעש להרוס כל זכר של היסטוריה שלהם עצמם, ולפלשתינים אין היסטוריה קודם ללימודים-המתקדמים של ערפאת אצל הסובייטים.
מה יוצג באולמות מוזאון פלשתין? הסרטים והמוזיקה בעזרתם שטפו מוחות דור שלם? ספרי הלימוד? הכרזות של השהידים? אמצעי הלחימה (חגורות נפץ עם ברגים ושאר חלקי מתכת או דם-נגוע-איידס)? אמצעי לחימה פשוטים יותר (גרזינים, סכינים, מספרים, מכוניות או משאיות שנועדו לדרוס אנשים)? הדפסים מהרשתות החברתיות, אתרים ופרסומים אחרים של משרדי התעמולה של הרשות? הטילים מהמחרטות בעזה? הנאומים לעולם והדרשות במסגדים? הקריקטורות בהן ישראל לא מופיעה? או הקריקטורות ושאר ציורים המזכירים את הפוסטרים האנטישמיים בארופה של מחציתה הראשונה של המאה העשרים?
ללא ספק, ניתן למלא בניינים המתפרסים לא רק על 160 דונם כי אם על שטח הגדול כפליים לפחות באמצעי השנאה וההרס הפלשתינים. אני משוכנע שאין צורך לגייס 40 מיליון דולר ויותר, קל יהיה לארגן תערוכה מתמדת ותערוכות נודדות למוזאונים ומרכזי תרבות ברחבי העולם כולו בעלות נמוכה בהרבה. (נזדקק רק למחסני ענק לאחסון כל הפריטים שצר יהיה המקום מלהכיל).
אמנות פלשתינית עכשווית, שכן אין ולא הייתה אמנות פלשתינית טרם נוצר או נשתל הרעיון במוחו של ערפאת - לא היו פלשתינים ולא הייתה פלשתין.
מוזאון אמנות פלשתינית עכשווית לא אחד ולא שניים רוצה מוזאון פלשתיני. הדבר יביא
כבוד והדר. הכסף זורם - מממשלת ישראל, מיהודים טובים בחו״ל וממקורות אחרים. וזהו כלי נשק נוסף במאגר כלי הנשק בהם נעזרים אויבינו להביא להשמדתנו.
ישראל ערבי בשם סעיד אבו שקרה פתח גלריה באום אל-פחם ב-1996. מאז הוא חולם להפוך את הגלריה למוזאון לאמנות פלשתינית עכשווית. אלא שהוא איבד את הבכורה. ב-1998, כחלק מההכנות לציון יובל לנכבה, הועלה רעיון מוזאון פלשתין, והוא הוקם כאמור לפני שהגלריה של אבו שוקרה הפכה למוזאון. אבו שוקרה איתן בדעתו ודבר לא יעצור אותו. הוא רוצה את המוזאון, מייחל אליו, זקוק לו.
ישנן דרכים שונות להתנגד לכיבוש. בכלא הישראלי יושב מרוואן ברגותי על רצח ישראלים. באוניברסיטת תל אביב התחנך עומר ברגותי שהקים את תנועת החרם. באום אל-פחם מנהיג התנועה האיסלאמית, השיח ראאד סאלח, הנאשם בעבירות של הסתה לאלימות ולטרור, ומאותה משפחה, מאותה חמולה, מאותה העיר - אבו שקרה ידידנו.
תודות לפעילותו של אבו שקרה, אום אל-פחם הגדירה שטח של 15 דונם למוזאון, ועתה כל שדרושים לו הם 25 מיליון דולר לבניית המוזאון. את המוזאון הראשון הוא כבר לא יבנה, והמוזאון יהיה קטן פי עשרה ובעלות קטנה גם היא ממוזאון פלשתין, אך המוזאון שלו יהיה המוזאון הפלשתיני הראשון בתוך ישראל, סטירת לחי מצלצלת ליהודים ותזכורת: אנחנו בעלי הבית.
בראיון עם שרה אוסצקי-לזר, ממכון ון ליר בירושלים, הסביר אבו שקרה ״אני רוצה להסתכל ליהודי בגובה העיניים. בעזרת הארכיון והגלריה אני מאפשר ליהודים שמגיעים לאום אל-פחם להיישיר מבט אל הפלשתיני במקום שהוא נמצא בו, לגעת בכאב שלו, להכיר את התרבות, להכיר אותנו, לא להתנשא מעלינו״.
והוא מוסיף בראיון ל
עיתון הארץ: ״החלטתי להתחבר מחדש למדינה, אבל הפעם בתנאים שלי ומעמדה של כוח. אני אעלה למעלה באמצעות התרבות שלי, ולא אאפשר לאף אחד לרדת אלי, או להרגיש שהוא יכול להחרים אותי. אני רוצה להישיר מבט״.
הגיב איש תקשורת בכיר בישראל, ״הוא מדבר על אום אל-פחם כעיר פלשתינית. זה לא שיח מקובל. זה נסיון להשריש את מוטיב הגזל. בעוד ראאד סאלח מקדם את הדברים בקיצוניות, האדם המתורבת והחביב [אבו שקרה] מכוון לאותה מטרה רק בדרכי נועם וערמומיות. הם עוסקים בבניית נרטיב פלשתיני וזה חלק מהתרמית״.
אבו שקרה יצא לניו-יורק וללוס אנג׳לס למסע קידום המוזאון ואיסוף כספים עבורו. ארגונים יהודים ויהודים טובים פותחים את בתיהם ואת כיסם למטרה כה נעלה. פילנתרופים יהודים ופטרונים של אמנות ששים להזדמנות לקדם שלום ודו-קיום.
בו בזמן שאבו שקרה שוקד על המאבק בדרכי שלום,
קול ישראל מדווח ש״המשטרה ממליצה להעמיד לדין את מנהיג הפלג הצפוני בתנועה האיסלאמית השיח ראאד סאלח בעבירות של הסתה לאלימות ולטרור ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת. הוא נחקר שלוש פעמים משום שהמשיך לפעול בתנועה האיסלאמית ולדבר על כך גם לאחר שהפלג הצפוני הוצא אל מחוץ לחוק לפני כשנה. חומר החקירה בעניינו הועבר לפרליטות מחוז חיפה. כתבתנו אורלי אלקלעי מציינת כי ראאד סאלח נושא עונש מאסר של תשעה חודשים על הסתה לאלימות ולגזענות. הוא אמור להשתחרר בחודש הבא״.
אך היהודים הטובים בלוס אנג׳לס רוצים בכל הכוח לעזור לשלום להגיע, ומה יותר טוב מלתמוך באמנות?
שאלה לי אליכם, היהודים הטובים והרחמנים, פטרוני האמנות והתרבות, שאלה שהוצגה בפני מישראל (זו היהודית, לא הפלשתינית): מדוע לא לטפח צעירים שוחרי אמנות ולתמוך באמנים ישראלים (יהודים) מעוטי יכולת?
אכן ואכן, האם פס הצורך מן הארץ, האם הכל כה טוב שאנו צריכים לקדם את מאבקו של הפלשתיני נגד מדינת ישראל? איכה הגענו הלום?
