הסרט "היא" התקבל בארץ בדחיה מצד קהל הצופים, אם לשפוט לפי מצב הקופות, ובהתפעלות מצד הביקורת, המסתמכת על הביקורת החיובית בפסטיבל קאן, על משחקה המצוין של איזבל הופר, ועל המוניטין של הבמאי ההולנדי פול ורהובן (אינסטינקט בסיסי, רובוקופ, זיכרון גורלי, נערות שעשועים ועוד). ההסתייגות מהסרט נובעת מהאלימות המוצגת בו ומהאישיות השנויה במחלוקת של גיבורת הסרט והדמויות הנוספות בו.
"היא" אינו סרט על רצח, אונס, או דמות אישה (-היא), אלא אוסף של סטיות אנושיות, מיניות הנובעות מטראומות קודמות של הגיבורים, עוד מימי ילדותם.
זהירות ספוילר: "היא", מישל, הינה תוצר של משפחה הרוסה עקב התנהגות פסיכופטית של אב הרוצח יותר משלשים אנשים בעיר מגוריו. הילדה מישל עדה לרצח ונקראת להשתתף בשריפת הבית. על כך אנחנו למדים עמוק לתוך הסרט, כך שהרבה מתגובותיה נשארות עלומות עד לגילוי זה. אימה מכורה לטיפוח יופי והזרקת בוטוקס ומתעתדת להתחתן עם מאמן הכושר שלה הצעיר ממנה בכחמישים שנה. מכאן ניתן להבין חלק מתגובותיה הבלתי שגרתיות של מישל.
גם האנס אינו אנס "שגרתי". בסוף הסרט אשתו מציינת כבדרך אגב שהוא עבר ילדות קשה והיא מודה למישל על ש"איפשרה" לו להגשים את הפנטזיות המיניות שלו. מישל רק מרימה גבה שכן לא חשבה שהיא "איפשרה" לו לאנוס אותה, מלבד, אולי, בפעם האחרונה, בה זממה לתפוס אותו ולהענישו. האנס הוא גבר שקט ומנומס, לכאורה, בעל מתוק לאשה קתולית מאמינה. אבל בהמשך מתברר כי הוא יכול להגיע לסיפוקו רק דרך סקס אלים, ותחת מסווה של מסיכת כובע גרב.
הבעל הגרוש שלה הוא סופר כושל, אדם חסר חוט שדרה, המאוהב בבחורה הצעירה ממנו ב 40 שנה. היא עוזבת אותו כאשר מתברר לה כי אינו הסופר המפורסם שחשבה שהוא מלכתחילה. כלומר, האהבה שלה אינה טהורה בעליל, אלא תלוית פרסום. המאהב התורני של מישל מזה כמה חדשים הוא הבעל של חברתה הטובה שאינו יכול לקבל "לא" כתשובה וממשיך לכפות עצמו עליה גם לאחר סירובה.
כשמתגלה "הבגידה" של הבעל, אשתו נוטשת אותו. היא המומה גם מהבגידה של חברתה הטובה ושותפתה לעבודה, אבל בסוף מוכנה לעבור לגור אתה יחד ושתיהן צועדות לעבר האופק... כלומר, אין לדעת מה משמעות "הבגידה" כאן, ואולי רצוי לאמץ אמות מידה "צרפתיות" כדי להבין שמילה זו אינו מוחלטת, וודאי לא לפי אמות מידה מערביות, סטנדרטיות.
מכיוון שהאם, מישל, היא דמות מורכבת בעלת עבר אפל, והאב הוא סופר כושל שנזרק ע"י האם, הרי התוצר, הבן, גם הוא בעל מבנה אישיותי גבולי, ילדותי וחסר אחריות. למרות שכולם רואים כי הבן שילדה חברתו הוא בעל עור כהה ולכן הוא אינו יכול להיות האבא, הבן לא מבין זאת ומתעקש שזה התינוק שלו.
האימא של מישל, המאיצה בה להתראות עם אביה, למרות שהוא רוצח המונים, ודאי אינה יכולה לשמש דוגמת אם, ושובקת חיים עוד לפני החתונה היזומה עם הגברתן הצעיר הזומם לרשת את נכסיה. האב תולה את עצמו כאשר נודע לו שביתו רוצה לבוא לבקרו. הוא מבין שדבר טוב לא יצא מזה. ואמנם מישל התכוונה להגיד לו את האמת בפרצוף.
משחקי הווידאו שמישל יוצרת עם צוות המפתחים הצעיר מבוססים על סקס אלים ופורנוגרפי, ומתכתבים עם סצנת האונס שהיא עברה, בעיקר כאשר מישהו מפרסם באינטרנט את משחק הווידאו כאשר פניה של מישל מככבים בדמות הנאנסת במשחק הווידאו. כלומר, אלמנט האונס והאלימות היה טבוע בה מלכתחילה.
למרות רגעים מתישים בסרט, יש בו מתח והתפתחויות בלתי צפויות. משחקה של איזבל הופר הצרפתייה כאשה קרה ובלתי נתפסת ראוי לשבח והיא מזכירה את האישה האחרת בסרטו של ורהובן 'אינסטינטק בסיסי', בו שרון סטון, יפה, קרירה ואלגנטית, מגלמת את הפאם פטאל האולטימטיבית. ייתכן שגם בסרט 'היא' הייתה מצליחה לעורר אותן תחושות מורכבות, לו הייתה מלוהקת לסרט זה. כרגע, נראה שאיזבל הופר היא השחקנית הצרפתייה הפעילה ביותר בקולנוע הצרפתי. היא הייתה זוגתו של במאי הצרפתי קלוד שברול שליהק אותה בשבעה מסרטיו (הטקס, עסקי נשים וכו') וזכתה להכרה בזכות כישוריה גם בסרטים ידועים אחרים (רוקמת התחרה, השקט שבפנים, המורה לפסנתר).
