|
הלכתי לראות את הסרט מתוך סקרנות רבה: כיצד מציגה במאית ערביה (מייסלון חמוד) את החברה הערבית בה היא חיה? ברור היה לי שרק מישהי מתוך החברה עצמה יכולה לתאר את המתרחש בה, ולא מישהי מבחוץ, ודאי לא ישראלית, יהודייה. וטוב שכך. גם כך, הבמאית ספגה קיטונות של ביקורות ודברי שטנה מבני החברה הערבית, מנציגי הדת ומעיריות ערביות (אום אל-פחם). הסרט מציג שלש נשים ערביות צעירות הגרות בדירה אחת בתל אביב ומנסות למצוא את האיזון בין החיים החילוניים, המודרניים, המתירניים, ובין המסורת, הדת. הדמות הדומיננטית היא לילה ( מונה הווה המדהימה), כנראה עורכת דין (לא נאמר במפורש, אלא אם כן התיוג "אבד בתרגום"), מודרנית, מכורה לחיי הלילה, לעישון בשרשרת, גם סמים וחומרים קשים, לשתייה. היא אסרטיבית, מודעת לעצמה, לא מוכנה להתפשר על סטוץ קל ומחפשת קשר משמעותי. חברתה לדירה סלמה (סאנה ג'מליה), עובדת כטבחית במסעדה ישראלית ומתפטרת בכעס כאשר נדרש ממנה לשמור על פרופיל נמוך ולא לדבר ערבית. היא מתמקדת בעבודה כתקליטנית בבר תל אביבי. סלמה היא לסבית. לשתי הנשים אותה נקודת מבט אם כי באו מרקע שונה. לילה היא ערביה חילונית ממשפחה מוסלמית שמוצאה מאום אל-פחם וסלמה היא בת למשפחה ערבית נוצרית "נאורה", לכאורה, מתרשיחא. לחייהן מתפרצת דיירת ערביה השונה מהן לגמרי: נור, ערביה דתית בת כפר, לבושה בצניעות עם חיג'אב. היא לומדת מחשבים באוניברסיטת ת"א ורוצה לגור קרוב למקום לימודיה. היא מאורסת כבר שנתיים לגבר ערבי הידוע כדתי אדוק ושמרן איש התנועה האיסלאמית, הדואג לשמירה על הצניעות. למרות ההבדלים ביניהן, השתיים לומדות לאהוב ולהעריך את נור. לכאורה, טייפקסטינג שנראה סטריאוטיפי ודי בנלי, אך הסיפור תופס תאוצה עם כניסתם של הגברים לתמונה. מסתבר כי העוקץ כאן הוא נגד הגברים הצבועים והמשפחה הערבית הנוצרית "הנאורה" המתכחשת לנטייה המגדרית של ביתם, בעיקר כי זה עלול לפגוע בסיכויי האב לרוץ למועצת העיר. מיתוס הגבר הדתי החרד לטוהר המידות של ארוסתו מנופץ כאן כאשר דווקא הוא אונס באכזריות את אשתו לעתיד. גם החבר הערבי של לילה, המתירני, לכאורה, מתגלה כשמרני כאשר מדובר בהצגתה לבני משפחתו. לשם כך היא לא טובה מספיק. לילה מבינה זאת וזורקת אותו ממכוניתה. קרן האור היחידה היא דווקא בדמות אביה "הפשוט" של נור, שמקבל אותה באהבה כאשר היא מודיעה לו שאינה חפצה יותר בארוסה, והוא מבין שהחתן איננו ראוי. הבנות עושות צדק לעצמן אבל על-פי סיום הסרט, בו נראות שלש הבנות בוהות בחלל במבט קפוא, נותר חלל ריק וסימן שאלה גדול האם משהו ישתנה בחברה הערבית והבנות ישתלבו בחברה המתאימה לרוח הזמן. הסרט קטף את פרס סרט הביכורים הטוב ביותר בפסטיבל חיפה האחרון, זכה לשלושה פרסים בפסטיבל הסרטים של סן סבסטיאן, והוא ממשיך לפסטיבלים נוספים בעולם. חשוב שנראה את הסרט, ישראלים ערבים ויהודים כאחד. הפולמוס שעורר הסרט |
