|
|
יעקב סגל, ד״ר יוסי בוסל, ארי בוסל
|
|
בדרום קליפורניה גרה משפחה עשירה מאוד, משפחת מירג׳. מזה למעלה מעשור המשפחה מביאה קבוצות של אנשי עסקים מהארץ, כל פעם בתחום אחר, כדי להציג בפניהם את השוק האמריקני, לציידם בכלים מקצועיים, לפתוח דלתות וליצור קשרים והשקעות עבורם. משך שבועיים כמעט הקבוצה נמצאת כאן בארה"ב, וגולת הכותרת היא ערב עם אנשים מהקהילה, חשיפה לעולם החיצון, שמארגן יעקב סגל. יעקב איש שמקשר אנשים. הוא פותח דלתות, עוזר, מכוון, מחבק ומעודד. אין כמעט דלת שנשארת סגורה בפניו, משועי עולם עד אחרון פשוטי העם. יעקב מעוניין בדבר אחד בלבד, והוא מדינת ישראל. בכל מקום שניתן לעזור, בכל פינה, נידחת ככל שתהיה, שם ניתן למצוא את יעקב, לא עבורו כי אם עבור כולנו. מזה שנים שיעקב עוזר לאנשי עסקים, כמו גם ניצב לימין אנשי המשרד המקומי של אוניברסיטת בן-גוריון שבנגב, מנהיג את מרכז העסקים הישראלי של דרום קליפורניה, שותף בשיתוף הפעולה בנושא המים בין ישראל וערים שונות (לוס אנג׳לס ובוורלי הילס) וניצב בכל מקום בו ניתן לקשר את ישראל עם חברות, אנשים, ארגונים וממשל, וקצרה היריעה מלמנות את כל פעולותיו. אין זה שיר הלל לסגל. הוא את שלו עושה לא בשביל התודה, גם לא בשביל הרווח. הנה גישה כה מרעננת, כה שונה מהמקובל בימינו. אף לא פעם יצפה לתמורה, בדיוק להפך. יעקב הוא זה המודה, מחבק, מוקיר ומעלה על נס את כל הסובבים אותו. יבוא יום שבבתי ספר לממשל בארץ ילמדו על השלטון במדינת ישראל בשני העשורים הראשונים של המאה העשרים ואחת. ילמדו שם על שחיתות שהפכה למקובלת, לציפיות שהנפש נחרדת רק מהרעיון שהן עולות וצפות, על המרוץ לכסף, לכבוד, לעוד ולאגו. בתוך כל אותו תוהו ובוהו, יהיו מספר שיעורים על אנשים יוצאי דופן, אנשים פשוט מזן אחר, זן של פעם, זן שהיום נהפך לנדיר ביותר. סגל יהיה נושא אחד מאותם שיעורים - ולי לא נותר כי אם לשבת שם באחת השורות האחוריות, כפי שהייתי עושה בהרווארד בבואי לביקור או בסטנפורד עת שלמדתי שם, ולהתענג על אותו זיכרון - שאכן היו יוצאי דופן. הנה לא כל אחד דפק על חזהו והכריז, בשאגה אדירה, ״אני טרזן!״. הנה, אזכר, אותו יעקב סגל, אותה ״רקפת נחמדת מאוד״ הצומחת לפלא מתחת לסלע. אכן, זן נדיר מאוד באותם הימים - ימינו אנו. יעקב משול בעיני למים שקטים החודרים עמוק. מים חיים המשולים ביהדות לתורה עצמה, לתורה כולה.
|
כאמור, מדי שלושה או ארבעה חודשים לערך מגיעה קבוצה נוספת מהארץ, לבית המדרש של משפחת מירג׳. הנה, משפחה שמעטים שמעו עליה ועוד פחות מכירים את פעולותיה, ובמשך למעלה מעשור, כשעון מדויק, היא מביאה קבוצה אחר קבוצה כאן להשתלמות כאן בארה״ב. ישנם פילנתרופים עשירים ביותר שרוצים לראות את שמם מתנוסס על בניינים. ישנם פילנתרופים אחרים עבורם אורות הבמה ותשומת הלב הם כמו חמצן לנשימה. וישנם כאלו שפועלים ועושים, ויודעים הם שהם משפיעים, שאת חותמם לא ניתן יהיה להסיר. משפחת מירג׳ אותה לא זכיתי להכיר היא אחת מאלו. את שנת 2017 פתחנו באירוע של הקבוצה הנוכחית, שעיסוקה ביטחון הסייבר. אכן, לישראל יש הרבה מה להציע בנושא. מדוע? הסיבה האמיתית צריכה להיות צורך אקוטי, שכן קל למוטט את צורת החיים שלנו באמצעות התקפות סייבר. אך לא רק לצורך מגננה, כי אם גם למתקפה. הקם להורגך השכם להורגו, ובמקרה הזה, ניתן להשתמש בסייבר לחדור למקומות כמו הכורים הגרעיניים באירן (דבר שבוצע בהצלחה מרובה באמצעות סטקסנט), שדרת הפיקוד ומטה של החיזבאללה (דבר שלא עלה בידינו במלחמת לבנון השנייה) וכן הלאה. ניתן להפיל מדינות, צבאות ואויבים ללא שימוש בחיים של חיילינו. בארץ החממה המפותחת ביותר של חברות הפיתוח והתקשורת הבינלאומיות. חומר אנושי כמו שמגדלים בארץ, מסתבר שלא ניתן למצוא בכל מקום אחר, וודאי שלא בריכוזיות ובאיכות כאלו. זוכר אני את כנס גלובס בתל אביב לפני מספר שנים. על הבמה ישבו באחד המושבים ראשי החברות שכולנו מכירים את שמותיהם, וכולם ידעו והבינו את איום הסייבר. אך האם הם שיתפו פעולה? ודאי שלא. גם לא הייתה אז מינהלת או מערך סייבר של מדינת ישראל, והיום יש, וכבר כולם משתפים פעולה ועובדים ביחד - ״וגר זאב עם כבש״ כפי שאמר הנביא ישעיהו (יא, ו). אוניברסיטת בן-גוריון שבנגב הפכה ל״בירת הסייבר״ ופילנתרופים מקומיים מנתבים כספים אדירים לשם (אפילו גילפורד גלייזר ז״ל מבוורלי הילס העמיד תרומה משמעותית מאוד, וזה שנה וחצי לאחר מותו, דרך חברת מועצה אחרת של העיר בוורלי הילס ובעלה - אכן דברים נפלאים קורים וממשיכים לקרות). אך המנוע העיקרי של כל פעילות הסייבר ושיתופי הפעולה הנפלאים שאנחנו חווים הוא פשוט, והדלק המזין אותו הוא אחד: מדובר בכל כל הרבה מילארדים של השקעות עכשוויות ועתידיות, ובמיליארדי מילארדים של נזק מיידי ומצטבר, שהתמורה לייחודיות בנושא זה היא אדירה. המוח היהודי ממציא לנו פטנטים, וכך הקבוצה הנוכחית של מירג׳ מייצגת את מיטב הפיתוחים החדשים בנושא, כמו גם משרד הביטחון המנסה לתת חממה לפיתוח הגדול הבא, וכל חברה וגוף אחרים המנסים להציץ לאותו גן, לראות איזה זנים גדלים שם עכשיו, מה ניתן יהיה לקטוף או להעתיק. התמורה? אני מסתנוור רק מהמחשבה על התמורה האדירה.
|
משפחות מקומיות פותחות ארמונות
|
|
|
|
הערב לכבוד האורחים מהארץ נערך בבית משפחת סולימני בצפון בוורלי הילס. באותו ערב בדיוק נערכה קבלת פנים של הקהילה הפרסית היהודית בבוורלי הילס והפדרציה היהודית הפרסית-אמריקנית של לוס אנג׳לס לכבוד יורש העצר, הנסיך רזה פהלוי, בנו של השאח של אירן. בערב זה האחרון היו הרבה למעלה ממאה אנשים שכל אחד שילם 1,000 דולרים. גם ערב זה נערך בבית פרטי, לא רחוק מבית משפחת סולימני. המופלא בלוס אנג׳לס שבכל ערב ארועים רבים, וכולם מלאים מפה לפה. בסלון בית משפחת סוילמני התקבצו קרוב למאתיים אנשים לקבל את פני האורחים. תוכנית הערב זהה כל פעם: האורחים מציגים את עצמם, כל אחת ואחד כדקה, כאילו שכולנו במעלית והם מנסים להציג לפני משקיע עשיר שזמנו אץ את עיקר מעשיהם עד שתיפתח הדלת והוא יוכל - או יחליט להזמין את המציג להתלוות אליו, ואולי עוד יהיו שידוכים ואף תצא מכך חתונה. לאחר מכן הרצאה מקצועית על-ידי מומחה מקומי, ולאחריה משתה. לא סתם משתה, כי אם משתה בבית פרסי: אוכל כיד המלך, שתייה חריפה זורמת, מגשים וכלים מפוארים עמוסי פירות חיים ויבשים, וכל זאת לפני המנות האחרונות והתה הפרסי החזק - הצ׳איי. אני יושב ומתפעל. השטיח הגדול בסלון יכול לכסות אולם ספורט שלם. שטיח פרסי, עבודת יד, תפארת פרס של אלפי שנים של אריגת שטיחים. כלי הבדולח והקריסטלים, הפסלים המוזהבים והנברשות - פאר אדיר, לא שכיח. בעלי הבית בזרועות פתוחות מקבלים את פני האורחים שהם לא מכירים, וכל זאת בשל סיבה אחת ופשוטה: מקום חם בלב לישראל. כך בשגרה, ודאי שכך בחרום. בשעת צרה וצוקה, הפרסים מתקבצים, סוגרים מעגלים, פותחים את כיסם ורושמים צ׳קים בסכומים אדירים - הכל לשלום ישראל, להצלחתה, "יהיו אויבינו ניגפים לפני חילינו..." וכך הם אומרים ביחד, בכוונה שלמה, תפילה לשלום המדינה, ראשיה, שריה ויועציה, ומיד אחריה תפילה לשלום חיילי ישראל, ביבשה באוויר ובים. עם מעניין עד מאוד הם הפרסים היהודים, והנה דוגמה של משפחה יוצאת דופן, משפחת מירג׳, ועוד משפחה יוצאת דופן, משפחת סוילמני, ועוד משפחה ועוד משפחה - עד כמה בני מזל אנחנו שהם כה קשורים, שכה אכפת להם מאתנו, מגורל העם היהודי. הכל למען מדינת ישראל - שתהיה בריאה, שתצליח, שתתקדם ותתחזק, שתהווה אור לגויים. כך אצל הפרסים, כך אצל יעקב סגל.
|
|