השופטת: גילת שלו, בית המשפט המחוזי בבאר שבע המועד: יום שלישי, 13.12.2016, שעה 10:00 הנושא: תיקים פליליים השופטת גילת שלו אינה יכולה להתחיל את הדיון בזמן, כי עליה לחכות לעצור, אותו מביאים אנשי השב"ס באיחור של רבע שעה. הלה אומר לה שהוא רוצה לגמור את הסיפור, אבל שלו מקפידה על זכויותיו - וגם על כבודה: "זה לא הזמן. אתה יודע - זמן לחוכמה שתיקה. קודם כל, אני לא 'נשמה'. דבר שני, תקשיב לעורכת הדין שלך".
הסניגורית מדברת עם הנאשם, ושלו מוודאת איתה שכתב האישום הוקרא לו ושהוא הבין אותו. אלא שלנאשם יש רצונות משלו: לא לדחות את התיק אלא לסיים אותו, והוא גם מצהיר שיביא עורך דין פרטי במקום נציגת הסניגוריה הציבורית. "אפשר להעביר למחוזי?", שואל הנאשם - ושלו משיבה ביובש: "אנחנו במחוזי". אז יש לו בקשה אחרת: "אפשר להעביר לתל אביב?". שלו משיבה בשלילה, אבל הנאשם מסביר שמדובר בנסיעות ארוכות מכלא שקמה. הוא מגולל בהתרגשות את בעיותיו, טוען שמעוניין בגמילה ומתלונן על היחס בכלא.
שלו מאפשרת לו לטעון, למרות שזה לא בדיוק המקום, ונוהגת כשורה: זהו יומו בבית המשפט, פשוטו כמשמעו. לאיש יש המון בקשות, הוא קופץ מנושא לנושא, ואז הסניגורית נכנסת גם היא לתמונה. שלו מקשיבה בתשומת לב, ותלונה אחת גורמת לה להגיב: "הוא נעצר בלי נעליים?". הנעליים נלקחו כמוצג. שלו: "נתנו לו נעליים חלופיות? לא הבנתי". אחרי שמוסדרת סוגיה זו, מבקשת ההגנה דחייה לצורך ניהול מו"מ עם התביעה. הצדדים מציעים מועדים, אבל גם לשלו יש מגבלות: "לדעתי זה בלתי אפשרי, כי רוב המועדי שלי הם ימי ראשון ושלישי".
כאשר הנאשם ממשיך לטעון לגבי התיק עצמו, שלו מפסיקה אותו: "אני לא רואה שום תיק, אני שומעת הוכחות. מי שרואה את התיק זה שופט המעצרים. עורכת הדין שלך חושבת שלא צריך לענות עכשיו, וגם אני [חושבת ש]לא, אם אתה מחכה לחוות דעת פסיכיאטרית". הוא ממשיך לעשות רעש, מתעקש שרוצה לענות כעת על כתב האישום, ושלו מחליטה שהגיע הזמן להתקדם: "מר בוזגלו, אתה בוחן את הסבלנות שלי". כאשר האיש ממשיך לדבר, מורה שלו לאנשי השב"ס להוציא אותו מהאולם - אבל הוא מבקש סליחה. שלו: "לא, די". הנאשם: "אני יושב בשקט". שלו: "מילה אחת - אתה למטה".
"למה מביאים לי אחד?" בתיק זה יש נאשם נוסף, שמשום מה לא הובא לדיון. שלו נוזפת: "אני לא מצליחה להבין את זה - למה מביאים לי אחד?". הקלדנית מתקשרת ליחידת נחשון, ושלו מעדכנת את הסניגורית: "יקח זמן להעלות את הנאשם השני; אנחנו יכולים להוריד אותו?". ואילו לסניגורו של האחר היא מורה: "תמתין באולם עד שיעלו אותו, אני לא יודעת מה קרה". שלו זוכרת את הפרטים ששמעה מקודם ומכניסה לפרוטוקול: "תשומת לב השב"ס לנושא הנעליים", שלא ניתנו לנאשם למרות החלטה קודמת.
הנאשם השני מגיע ב-10:45, סניגורו מעדכן אותו ושלו אומרת לאנשי השב"ס: "חייבים להעלות ביחד. זה אותו תיק, אי-אפשר להפריד ביניהם. מקסימום תביאו אותו עם עוד צוות". היא פונה לנאשם: "לא היית כאן, היה דיון והסניגור שלך ביקש דחייה. אתה מבין?". הדיון נדחה ל-3.1.17, ושלו מסיימת בפנייה נוספת לאיש יחידת נחשון: "תכתוב להם למטה שחייבים להעלות אותם ביחד, בסדר? זה תיק משותף".
"לא צריך חודשיים" התיק הבא קבוע להוכחות בשעה 11:00 - אחד מתיקי המשנה של שלום דומרני. שוב מחכים לנאשם, שוב הקלדנית צריכה להיות השמרטפית של אנשי נחשון והנאשם מגיע ב-11:10. עורכי הדין מבקשים עוד זמן כדי לחתום על הסדר טיעון, ושלו נכנסת לאולם כעבור חמש דקות. התובע מצטט מערכון, שלו צוחקת ואז ניגשים לעניין. התובע מודיע על הסדר ואומר שהצדדים יבקשו תסקיר של שירות המבחן, כי הנאשם היה בן פחות מ-21 בזמן ביצוע העבירות, אם כי הוא לא מצא בחוק שקיימת חובה כזאת. שלו מחייכת: "אחרי חוק העונשין, בסוף בסוף. אני אפנה אתכם". היא נוטלת לידיה את העוקדן, מדפדפת - וזה אכן ממש בסופו.
שלו פונה לנאשם: "תעמוד. אתה מודע לתיקון כתב האישום? קראת את כתב האישום המתוקן? אתה מודה בכל מה שכתוב בו? הסבירו לך שבית המשפט לא כבול בהסדר הטיעון? ואתה עדיין מודה?" - היא מקפידה כיאות על זכויותיו ומסיימת: "אתה יכול לשבת". אותה הקפדה ראויה באה לידי ביטוי כאשר שלו מבררת האם התביעה עמדה בהוראות חוק נפגעי עבירה, ומכניסה את פרטי התיק הנוסף שהצדדים מצרפים לאותו הסדר. "תעמוד שוב", היא אומרת לנאשם. "אתה מכיר את התיק הנוסף שיש לך, שאומרים שהחזקת סכין כשהיית בכלא? אתה מודה גם בעבירה הזו?" - כן.
שלו ממשיכה להפגין בקיאות מרשימה בפרטי החוק. "יש מאסרים על תנאי? אז אולי אין חובת תסקיר, אם הוא נשפט בשנה האחרונה". מאחר שעברה יותר משנה, אכן יש לשולחו לתסקיר. הסניגור מבקש לקבוע את הטיעונים לעונש לעוד חודשיים. "לא צריך חודשיים", משיבה שלו. "אם אתם רוצים - בסדר. בדרך כלל כאשר יש חובת תסקיר, הם [שירות המבחן] עושים יותר מהר". הסניגור מסביר מדוע הוא זקוק לפרק זמן זה ומבוקשו ניתן לו.
כעת שלו מתלבטת בקול לאיזו תקופה היא יכולה להאריך את מעצרו של הנאשם. "השאלה אם אני יכולה לתת 90 יום מהיום. אני עדיין מוגבלת ל-90 יום לפי החוק". לבסוף היא מאריכה את המעצר ב-90 יום או עד למתן גזר הדין. ושוב אותה הקפדה על פרטים: "תשומת לב השב"ס, כי לנוכח החלטה זו מתייתר הדיון שנקבע לבית המשפט העליון ולכן מתבקש שב"ס שלא להוציא את הנאשם לדיון שנקבע בעניינו ב-15 בדצמבר". ולבסוף היא אומרת לאנשי נחשון: "יש לכם עצור למטה שהובא כעד בתיק הזה - לא צריך אותו".
השורה התחתונה: איזון יפה, נכון וראוי בין יעילות לבין זכויות הנאשמים. ראויה לציון במיוחד הסבלנות בה הקשיבה לנאשם בתיק הראשון ונכונותה להוות אוזן קשבת - ושוב במגבלות המתאימות מבחינת המסגרת והזמן. יעילות: 9 מזג שיפוטי: 9 