בין שלהי התקופה הנוצרית-ביזאנטית לערבית-מוסלמית (640 - 1099 לס')ירד מספר תושבי ארץ ישראל המערבית מכ-3,000,000 לכ-500,000. מהתקופה הצלבנית לשלהי התקופה הממלוכית (1260 -.1.17) הצטמקה האוכלוסייה באופן משמעותי מכ-470,000 לכ-123,313. נתון זה הוא ממפקד האוכלוסין העות'מאני ב-1525/6 שנערך שנים מעטות לאחר הכיבוש העות'מאני ומשקף את המצב בראשית המאה ה- 16,בשלהי תקופת הכיבוש הממלוכי.
מחקר של ברנרד לואיס על מיפקד האוכלוסין העות'מאני בשלהי המאה ה-16 (1596/7) הצביע על 272,860 תושבים בא"י המערבית. על-פי המחקר של וולף-דייטר / עבדולפחה הגיע מספר תושבי ארץ ישראל המערבית בשלהי המאה ה-16 ל-206,290. במאה ה-16 גדלה האוכלוסייה בכ-150,000.
במאה ה-18 מנתה האוכלוסייה בין 200,000 ל-250,000 (על-פי בן אריה). בראשית המאה ה-19 היה מספר התושבים 250,000 ובסוף המאה ה-19 הוא קפץ ל-430,000. במאה ה-19 גדלה אוכלוסיית ארץ ישראל המערבית בכ-200,000 נפש.
מיפקד האוכלוסין העות'מאני מ-1596/7 מיפקד זה נותן תמונת מצב של אוכלוסיית הארץ תחת הכיבוש העות'מאני.על-פי מחקרו של ברנרד לואיס האוכלוסייה התחלקה ב-1596/7, על-פי הנפות כדלקמן:
נפת ירושלים - 42,155 תושבים (184 כפרים)
נפת שכם - 39,960 תושבים (276 כפרים, במפקד של 1533/9)
נפת עזה - 56,950 תושבים (210 כפרים)
נפת לג'ון (מגידו) - 7,490 תושבים (55 כפרים)
נפת צפת - 82,570 תושבים (282)
אבל, החוקרים הורידו מנפת צפת חלק מהאזורים שהיו כלולים בנפת צפת, בגולן ובדרום סוריה, והמספר שנכלל בארץ ישראל המערבית היה 49,735 בלבד (Hutteroth, p.17-18, 43). על-פי נתונים אלה מנתה אוכלוסיית ארץ ישראל המערבית 272,860 נפש.
הטרוט וולף-דייטר וכאמל עבדולפתח (Hutteroth, Wolf- Dieter and Kamel Abdulfattah,) מסכמים את מצב המחקר הדמוגרפי על-פי דפטרים חדשים משלהי המאה ה- 16 הנותנים תמונת מצב של האוכלוסייה בסוף המאה ה-16. על-פי הנתונים המובאים בספר, עמ' 43, היה מספר תושבי הפרובינקיה א-שאם 340,200, ובשטח ארץ ישראל המערבית בלבד היה מספר התושבים 206,290. החישוב התבסס על נתונים שנלקחו ממפקד האוכלוסין העות'מאני וכללו חישוב מספר בתי האב, על-פי חישוב של משפחה ממוצעת בת 5 נפשות, בתוספת מספר הרווקים.
במאות ה-17 וה-18 לא התקיימו מיפקדים. המצב הביטחוני והכלכלי בארץ תחת השלטון העות'מאני במאות אלה היה קשה ועל-פי מחקרו של יהושע בן אריה ב-1800 מנתה האוכלוסייה בין 200,000 ל-250,000 ובראשית המאה ה- 19 חיו בארץ ישראל המערבית 250,000 תושבים.
הערכות של היסטוריונים לגבי גודל האוכלוסייה במאה ה-19 יש הבדלים בין הנתונים במחקרים השונים לגבי גודל אוכלוסיית ארץ ישראל המערבית בשלהי המאה ה-19. המחקר של ק.ה, קראפט הוא מ-1893, המחקר של ג'סטין מקרטי הוא מ-1990, המחקר של פרד מ.גוטהיל הוא מ-1979 והמחקרים של יהושע בן אריה הם מהשנים 1975 - 1985.
אוכלוסיית ארץ ישראל המערבית, שלהי המאה ה-19: נתוני חוקרים
בן אריה, מקרטי, גוטהיל, קראפט
385,071 / 440,382 / 492,675 / 430,000
על-פי מחקרים אלה היה מספר תושבי ארץ ישראל המערבית בין 385,000 ל-493,000.
הנתונים מבוססים על המחקרים של יהושע בן אריה, Justin McCarthy, FredM.Gotthill K.H.Karapat, Vital Cuinet לגבי הסנג'קים של ארץ ישראל המערבית:
בן אריה בן אריה מקרטי גוטהיל קראפט קינה
ירושלים/עזה: 196,660 234,645 234,770 341,638
עכו: 7,061 79,675 75,882 66,875
שכם: 81,350 128,530 115,314 48,979
פרד גוטהיל הגיע למסקנה שהאוכלוסייה הכפרית מנתה ב-1875 כ-333,700 נפש ואוכלוסיית הרץ כולה מנתה 492,675, כולל כ-18,590 בדווים. האוכלוסייה העירונית מנתה 385150.
המחקר של קינה הוא מ-1893 ולדעת בן אריה הוא מיושן ויש לו שלושה חסרונות עיקריים. האחד הוא שקינה לא הביא כל מידע על המקורות בהם השתמש במחקרו והשני שניכרת בכל המחקר הטיה לטובת האוכלוסייה הקתולית והמרונית. ניתנו נתונים מוגזמים וכן הובאו נתונים על קתולים או מרונים במקומות בהם הם כלל לא היו כמו שכם בה לא היו מרונים אך קינה קבע שהיו. בסנג'קי עכו ושכם יש הטיה לטובת היוונים הקתולים. החיסרון השלישי הוא שקינה צרף למספרים הערכות ותוספות משלו ללא ציון מידע עליו הסתמך.
המסקנה משקלול הנתונים היא שהאוכלוסייה מנתה 430,000 בשלהי המאה ה-19.
גידול האוכלוסין בין המאה ה-16 לשלהי המאה ה-19:
ראשית המאה ה-16 - 126,000 (על-פי לואיס)
סוף המאה ה-16 - 206,290 (על-פי וולף - דייטר/עבדולפחה)
סוף המאה ה-16 - 277,860 (על-פי ברנרד לואיס)
המאה ה-18 - 200,000 - 250,000 (על-פי בן אריה)
ראשית המאה ה-19 - 250,000
סוף המאה ה-19 - 430,000
הגידול העיקרי של האוכלוסייה היה במאה ה-19. החל משנות ה-30 וה- 40 של המאה ה- 19 החלה אוכלוסיית הארץ לגדול תחילה קצב הגידול היה איטי אך הוא צבר תאוצה מעשור לעשור. החוקרים חלוקים בדעותיהם לגבי המקור העיקרי לגידול האוכלוסין העצום במאה ה- 19 של 200,000. חילוקי הדעות הם לגבי השאלה אם מקור הגידול היה הגירה או ריבוי טבעי.
על כך במאמר אחר. על הפריצה הגדולה במחצית הראשונה של המאה ה-20 - במאמר אחר.
