כולם מכירים את "אמיל והבלשים", "שלושים וחמישה במאי" ו- "פיצפונת ואנטון". אך מלבד ספרי הילדים כתב קסטנר גם ספר למבוגרים – פאביאן, על צעיר היוצא לחפש פרנסה ואת עצמו מיד עם פיטוריו, וכדי ללמוד על מהות האהבה, כשבדרך הוא נחשף להווי חיי הלילה הפרועים של ברלין בין שתי המלחמות, כשהייתה מוקד לבילויים ותענוגות מלאי תככים וחטאים. הסיפור מתרחש על-רקע מוזיקה אלקטרונית קצבית ומרגשת, תוך העמדה בלתי רגילה של כל השחקנים, תלמדי שנה ג', בתנועה בלתי פוסקת, שמזרימים להתרחשויות סממן אנדרנלידי שלא מצוי ביומיום בהצגות תיאטרון. את התנועה שעיצב באופן מאוד לא שגרתי ומאד יצירתי תום אפלבאום ששילב זאת במוזיקה שבחר, ואת הבימוי הכה בלתי רגיל וחדשני של דוראל זילברמן, תמכה אביב כרמי בעיצוב התלבושות הכה מתאימות ומוקפדות לגופן החטוב של השחקניות, עד כדי היות חלקן יצירות אופנה אמנותיות. כשכל אלה יחדיו מעמידים הצגה מאוד לא פשוטה, מורכבת בצורה מוצלחת, שמפתיעה את הצופים במקוריותה המדהימה. את הרוח החדשה הזו שבתיאטרון הישראלי מבצעים שחקני שנה ג' באופן שכל אחד מקבל אפשרות לביטוי מרשים של מלאי כשרונותיו. הסיבה: עשרת השחקנים מבצעים 25 תפקידים שונים ומאד לא זהים באופיים. כך שכמעט ואין לזהות אותם כשהם מחליפים את התפקידים תוך שינוי מהותי בעיצוב החיצוני של הדמות, ובמשחק אף כן. הודות למשחק הכה מלוטש ומקצועי, ליצירתיות ולכשרון הבאים כאן לידי ביטוי, הן של השחקנים והן של היוצרים – היה ראוי להמשיך להעלות את ההצגה הן בסטודיו, שם היא עולה רק עד מוצ"ש זה, והן בהפקה לקהל בתיאטרון ממש. גם אם אין זו הצגה לכל הקהל, הודות לנועזות שלה, האמירות הבלתי אמצעיות, והקונספט הכה שונה ומיוחד שלה, שאין הקהל רגיל לראות שכמותו. כך גם עיצוב התפאורה המיוחד של אלונה וינשטיין, שלמעשה נשען ברובו על משחקי אורות והקרנתם, וכן על פסי ניאון הפזורים ברחבי הבמה וברקע, והמחלקים אותה לחללים שונים, ובכך מעשירים את ויזואלית הצופה. בן לוין הוא פאביאן, המגשש בין העולמות ומחפש את עצמו; הפתייניות המקצועיות אנה צוקרמן הנאה כאירנה, אלה ארמוני כקורנליה הסקסית, מעין איטח הנוגעת ללב ב 4 תפקידים; סתיו בנית, בשלושה תפקידים, המדהימה בכשרון האקרובטי שלה עם זוג רגליה הארוכות והחטובות; כולן מהוות חלק מהשיעור בסקס ובאהבה שמקבל פפאביאן במסעו. דביר מזי"א, שכבר בלט בתפקידו בהצגה הקודמת כאן מגלם בכשרון בולט תפקידים כה שונים, שמייעדים לו עתיד בטוח בתיאטרון בהמשך; כך גם דניה לנדסברג ולישי זטלאווי (כגבר, אישה ועוד) הכה רבגוניים ב 4 תפקידים שונים כל אחד, ותומר יוסף בשלושה תפקידים: כולם מרשימים ביותר. זוהי הצגה שבקלות יכולה להיהפך להצגת קאלט, משום שיש רצון לשוב לראותה עוד ועוד. זאת – הודות לעושר הביטויים בסצינות השונות, לביצוע המבריק של כולם, ובעיקר – שאפו ליוצרים: דוראל זילברמן, תום אפלבאום ואביב כרמי, וכן לעיבוד המחזה שכתב פטר קליינרט ולתרגום של עינת ברנובסקי המחוננת. נאחל למחזה להמשיך ולהפתיע את הקהל כולו בהמשך. לא לילדים!!!