יש שורה של אינדיקציות לקיומו של מאמץ להפגת המתיחות בין אירן לערב הסעודית. האחרנה שבהן, הגעת שר החוץ של כווית לטהרן (25 בינואר 2017) לפגישה עם נשיא אירן כשעמו איגרת בה מובעת נכונותן של מדינות המפרץ הערביות לפתוח ב"דיאלוג אסטרטגי" עם אירן. לא נמסרו פרטים מלאים על היוזמה מעבר לכך שהיא כוללת הזמנה לפתיחת משא-ומתן "על בסיס יחסי שכנות טובה, אי-מעורבות בעניינים פנימיים וכיבוד הדדי של הריבונות". ביקור נדיר זה לא היה יוצא לפועל ללא ברכת הדרך מצדה של ערב הסעודית. זה מתווסף להזמנה קודמת מצד ערב הסעודית לאירן לפתוח בדיאלוג שיאפשר את השתתפותה בחאג' השנה. זאת, לאחר שהרפובליקה האיסלאמית החרימה את העלייה לרגל בשנה שעברה בעקבות האסון שאירע בעת העלייה לרגל ב-2015 ובו נהרגו רבים מעולי הרגל האירניים.
גם האירנים אותתו על רצון לשיפור האווירה המתוחה והקטנת ביטויי העויינות בין המדינות; בפורום הכלכלי בדאבוס, הביע שר החוץ האירני, ג'וואד זריף, צער על הפגיעה בנציגויות הסעודיות באירן לפני כשנה, הדגיש את חשיבות הדיאלוג בין הצדדים והביע, פומבית, נכונות לשבת עם נציגים סעודים כדי ללבן את המחלוקות בין הצדדים. גם הנשיא רוחאני אישר, במסיבת עיתונאים שהתקיימה כשבוע לפני ביקור שר החוץ הכוותי, כי יתקיים דיאלוג עקיף בין המדינות באמצעות כווית, כולל בנושא המלחמה המתנהלת בתימן, והביע רצון לפתרון המחלוקות. דבריו זכו לציטוט חוזר גם על-ידי ראש המועצה העליונה לביטחון לאומי, שמחאני, ובכך הושלמה, במהלך שנראה מתוזמן היטב, רשימת הבכירים האירנים, שהביעו פומבית תמיכה בשיפור היחסים בין שתי המדינות.
עד כה ניסיונות התיווך בין אירן לערב הסעודית של שחקנים מהאזור, דוגמת עירק ועומאן, ומחוץ לאזור, דוגמת גרמניה, לא צלחו. היחסים בין ערב הסעודית לאירן התדרדרו לשפל חדש של מתיחות ואיבה לפני כשנה לאחר שערב הסעודית ניתקה את יחסיה הדיפלומטיים עם אירן (לא כל מדינות המפרץ הערביות הצטרפו לצעד הסעודי) בעקבות ההתקפות על הנציגויות הסעודיות באירן לאחר הוצאתו להורג של השיח' השיעי-סעודי נימר אל-נימר. גם הניסיונות לגשר על הפערים באמצעות שיחות שאינן רשמיות ("Track II") בגרמניה לא נשאו פרי. אולם, עתה מסתמנת לראשונה אפשרות לתזוזה כלשהי כשברקע, מספר הישגים בהידברות, גם אם עקיפה, בין המדינות. ביניהם; ההסכמה על רמות ייצוא הנפט באופ"ק שם הסכימה סעודיה, לאחר דחיות רבות, להפחית מהיצוא שלה ולאפשר לאירן להגדיל את הייצוא עד לרמה אליה הגיעה לפני הסנקציות; הסכמה, לאחר שנתיים של קיפאון, על מינוי מישל עוון לנשיא לבנון, בעקבות פשרה בין חיזבאללה לחרירי, בן חסותם של הסעודים, וכבר התקיים ביקור של מישל עוון בסעודיה בניסיון לחדש את ההבטחה להעניק לצבא לבנון סיוע בסך של 3 מיליארד דולר שבוטלה על-ידי ריאד.
נזק לא מבוטל יודגש כי שורש היריבות בין אירן לסעודיה במחלוקות גאו-פוליטיות ודתיות-אידיאולוגיות מהותיות והיא מרכיב מובהק בגיאופוליטיקה של המזרח התיכון בן זמננו. התחרות אחר השפעה באה לידי ביטוי בעיקר במאבק, בזירות שונות, באמצעות בני ברית ושלוחים מטעם, אך שתי המדינות מעורבות גם במאבק ישיר, הכולל, בין השאר, ניסיונות חתרנות הדדיים באמצעים שונים. כך למשל, לאחרונה התגברו התקפות הסייבר, שמקורם, כך נראה באירן, על גופים ומוסדות ממשלתיים שונים בערב הסעודית, תוך גרימת נזק לא מבוטל. זאת, לאחר שהתקפה דומה ב-2012 פגעה קשה במחשבי חברת הנפט הלאומית הסעודית, ארמק"ו. אירן גם עמדה מאחורי הניסיון לרצוח את שגריר ערב הסעודית בוושינגטון לפני מספר שנים. ערב הסעודית מצדה תומכת בקבוצות אופוזיציה באירן, ולאחרונה נראה כי הגבירה את הקמפיין לטובת המיעוט הערבי ב-אהוואז וגורמים מטעמה שבים ומעלים את נושא הכיבוש האירני של החבל. בנוסף, הנסיך טורקי אל-פיצל, הגם שכבר אינו נושא משרה רשמית, קרא בשנה שעברה, בפעם ראשונה בפומבי, להפלת המשטר האירני בעת שהשתתף בכנס של ארגון האופוזיציה האירני, המוג'אהדין חאלק. אין ספק כי בראיית ערב הסעודית, אירן היא כיום האיום המרכזי ליציבות האזורית ובכירי בית המלוכה אינם מהססים לבקר את הרפובליקה האיסלאמית בשל מה שהם מכנים "מעורבותה בעניינים ערביים".
שורה של שינויים אזוריים וגלובליים משפיעים על השיקולים של ערב הסעודית ואירן להיכנס למאמץ הזה שנראה שיש בו סיכוי ממשי יותר להפשרה במתיחות שבין המדינות: נראה שערב הסעודית מוטרדת מהמומנטום לו זוכים אירן והכוחות הנאמנים לה בעירק ובסוריה. ריאד מוטרדת גם מהישגי טהרן בזירה הפוליטית בלבנון, מחוסר יכולתה לאחר כמעט שנתיים של לחימה לממש את יעדי מדיניותה בתימן, ובעיקר מהסדרים הצפויים בסוריה, הפעם בחסות אמריקנית-רוסית, שינציחו את הישגי אירן בזירה זו. למרות ה"תקוות" שהסעודים תולים בממשל טראמפ אין הם יכולים להתעלם מהאפשרות שטראמפ יגיע להסדר עם רוסיה שישאיר על-כנו את משטר אסד, וזו תהיה מפלה נוספת לריאד וניצחון לאירן. לריאד אינטרס להיות חלק מהפתרון ולא להישאר מחוץ לתמונה. תרחיש כזה עשוי להביא אותה לנסות ולהידבר עם אירן במטרה להגיע להסכמות באשר לעתיד הפוליטי בסוריה ומעבר לה. סעודיה גם ערה לשינוי העמדות של טורקיה שהייתה מקורבת אליה במספר סוגיות אזוריות ובעיקר לגבי ההתנגדות להמשך הישארותו של
בשאר אסד בשלטון בסוריה, ונכונותה של אנקרה להצטרף ליוזמה הרוסית, בשיתוף פעולה עם אירן, לביסוס הפסקת אש בסוריה, כדי לקדם את האינטרס שלה בנושא הכורדי. היא גם ערה להתקרבות של מצרים לרוסיה בסוגיה הסורית, ולהסכמה בשתיקה שלה להמשך שלטונו של בשאר אסד.
האירנים מצדם מודאגים בעיקר מהשינוי שעלול לחול במעמדם בעקבות כניסת ממשל טראמפ לבית הלבן; עמדותיו האנטי אירניות של הנשיא, להן שותפים אנשי הביטחון המרכזיים שלו, ובראשם מזכיר ההגנה, מאטיס - הרואה גם הוא באירן את הגורם המרכזי לחוסר היציבות באזור - תואמים את עמדותיה של ערב הסעודית. בנסיבות אלה, הפשרה ברמת העויינות ההדדית עשויה בראיית טהרן להחליש במידת מה את האינטרס הסעודי בהחרפת המתיחות ולהשפיע על ממשל טראמפ.
למרות הרצינות של המהלך הזה לא ניתן עדיין לקבוע עד כמה התפנית ביחסי ערב הסעודית ואירן תהיה עמוקה וממשית. המשקעים בשני הצדדים עמוקים, הסיבות הבסיסיות לעויינות שהגיעה לשיאים חדשים, לא נעלמו, אולם השינויים באזור, ובעיקר מה שמסתמן כהשלמה של המדינות באזור עם הישארותו של בשאר אסד, המלחמה הנמשכת מזה כשנתיים בתימן, ששני הצדדים בה אינם מצליחים להגיע להכרעה, והיא מעיקה על סעודיה אך גם שואבת משאבים מאירן, וכניסת ממשל טראמפ העשויה לטרוף חלק מהקלפים, עבור כל הצדדים המעורבים, מהווים תמריץ חזק לצדדים למצב עצמם מחדש. גם אם אין אנו צופים חזרה מהירה ליחסים תקינים מלאים בין ערב הסעודית לאירן, נראה כי בנסיבות הנוכחיות, ועל-רקע ההתבטאויות בעיקר מהצד האירני, אכן מסתמנת אפשרות לשינוי בפרמטרים של היחסים בין שתי המדינות, כפי שהכרנו אותם בשנתיים האחרונות.
ישראל בנתה על האינטרס המשותף לה ולמדינות המפרץ מול אירן שאפשר שיתוף פעולה עמן גם אם לא פומבי, כחלק משיפור היחסים עם המדינות הערביות הסוניות; על פניו, יכולה התפתחות זו, לפגוע במידה מסוימת באינטרס המשותף הזה. אולם, נוכח ההערכה ששיפור כלשהו ביחסי ערב הסעודית ואירן, אם אכן יתרחש, יהיה תוצאה של אינטרסים קוניוקטוראליים, ולא יבטא פתרון ממשי של בעיות היסוד, לא נראה שהוא יפגע מהותית באינטרסים המשותפים מול אירן. בכל מקרה מסתמן המשך של המגמה באזור של שינויי בני ברית וחזיתות נוכח ההתפתחויות ביחסי הכוחות של הצדדים בסכסוכים האזוריים, ובעיקר בעקבות מעורבותה הגוברת של רוסיה וכניסתו של הנשיא טראמפ לבית הלבן. ישראל צריכה לעקוב אחר כל אלה על-מנת שלא תימצא עצמה מופתעת וכדי לשמור על האינטרסים הביטחוניים שלה מול ההתפתחויות החדשות האפשריות.
