"הכל חינוך" של
שי פירון מיועד מבחינתי לכל אזרח בישראל וממש לא לאנשי חינוך (גם הם יתרמו מהספר ללא ספק). לפני הכל אומר כי שי פירון הוא אוהב אדם והוא אחד האנשים שהתאמו וגם יתאמו (אם הנסיבות תאפשרנה זאת) להיות שר חינוך. לכל שר יש אג'נדה בין אם פוליטית ובין אם אישית אבל אין הרבה שרים שמחוברים בכל הווייתם לתחום שהם ממונים עליו. פירון כאמור אוהב אדם ואין מתאים ממנו לעסוק בחינוך.
הספר מביא את תפיסת עולמו של פירון לגבי החינוך, הצרכים של החברה בישראל והחשיבות של מתן כבוד, מעמד וזכויות לאחר. פירון מיישם בחייו הפרטיים את אשר הוא דוגל לו ציבורית ומהווה דוגמה אישית לכל בחזקת "נאה דורש נאה מקיים".
הספר מרגש כמעט לכל אורכו בסיפורים האישיים שחווה כשר חינוך, בהתייחסותו לתלמידים, למורים ולהורים. במסעותיו בשבילי הארץ לאורכה ולרוחבה, בשכונות מצוקה, במועדוני נוער ועוד ועוד.
יש החולקים על דרכו, יש המבקרים את הרפורמות שהציע ומן הסתם יש דברים שגם טעה בהם. אבל "שב ואל תעשה" היא תכונה רווחת אצלנו והכהונה הקצרצרה שבה כיהן כשר החינוך בתוקף הנסיבות בוודאי לא יכולים למדוד הצלחה וגם לא כישלון.
אני מאוד התרשמתי מהספר, מצורת כתיבתו מרגישותו לאדם ומהכנות שלו. הלוואי וירבו שרים כמותו, לא פוליטיקאים אלא אוהבי אדם.
על אף השם והמחשבה שהוא עוסק רק בחינוך אני ממליץ עליו לכל אחד.
- הכל חינוך, שי פירון, ידיעות ספרים, 2015, 417 עמודים.
