את חלום ליל קיץ לא חדלים להעלות, בגלל קלילותו, סהרוריותו, ואיבוד ההגיון והשכלתנות במעבר לחלום, המאפשרים לקהל להתפרק בצחוקים, לעלוז בשמחת האוהבים, ולהינות מפתלתולי העלילה. שייקספיר נוהג לשלב במחזות שלו, לפחות בחלקם, "תיאטרון בתוך תיאטרון". קטעים אלה מעניקים לו את האפשרות להביע את ביקורתו על השחקנים, על כלל האנשים ועל העולם. כך הוא שם ללעג את התכונות האנושיות השייכות לרובליקת ה"חולשות". במחזה הפעם, הוא משלב שתי עלילות מקבילות, שהדמיונית, זו שחולמים אותה, פותרת את בעיות העלילה המציאותית -של האהבות הלא מתגשמות, הבעיתיות בבני זוג שכל אחד אוהב אחר או אחרת ועוד. על בימה שכל אביזרי התפאורה שעיצב אדם קלר מסתכמים בכמה שולחנות, שמצטרפים או מתחברים לפי הצורך של המיקומים השונים שלהם; ישנם גם כמה כסאות, יריעות בד בשימוש רב פעמי, ותלבושות ססגוניות יפות ורבות חלקים, הנוחות להפשטה, אותן עיצבה נטשה טוכמן פוליאק. ייתכן שהפשטות בעיצוב התפאורה משרתת את החסכון בהוצאות, ויתכן שהחזרה המרובה על אותן תנוחות של זחילה מתחת לשולחנות קצת מייגעת, אבל החן הרב של השחקנים, ומיומנותם המקצועית - גוברים על הכל. החלק המרשים בבימוי שייך לעיצוב התנועה עליו הופקד השחקן המוכשר ויפה תואר אריאל וולף, שגם מופיע בתפקיד ליסנדר. השחקנים הצעירים והוותיקים כאחד מפגינים כושר תנועה וגמישות כמעט אקרובטית. כל מי שחושש מהשם "שייקספיר" יכול להרגע. תרגומו של דורי פרנס רווי כולי בשפה קלה ועכשווית, ורק מעטים מהמונולוגים הקלאסיים מדוברים בשפה המליצית הגבוהה של המחזאי הדגול. כך שהמאפה עולה יפה. לצד ארז שפריר כובש הלבבות בחן שלו, בשגיאות המילים המכוונות שהמתרגם סידר לו, ובקסם הבלתי נדלה העושים אותו לאחד הקומיקאים המצוינים על הבמה העברית, שתחילה מופיע כ"תחת" ובחלום הוא בתפקיד החמור (שתי המילים - באנגלית הן אותה מילה: ass), מופיעים גם נילי רוגל היפה כהלנה, יוסי עיני כדוכס תזאוס, ובחלום - כאוברון בעלה של טיטניה, מלכת הפיות (כרמית מסילתי-קפלן), יהויכין פרידלנדר בתפקיד "ספונג'" (השמות שדורי פרנס העניק לדמויות על-פי מקצוען), והוא מצחיק עד בלי די, כמיטב כשרונו, יואב הימן הנפלא בתפקיד "זום" הצלם, שסצינת הסיום שלו כאשה מהווה את שיאה של הקומדיה ב"חאן"; ואיתי שור כעוזר הצלם וכאריה במחזה. וגיא גורביץ' המאוהב בהרמיה היפה אך היא מאוהבת בליסנדר. הרמיה/ דניאל גל היא הבונבון שבהצגה. כל מי שראה את הופעתה בסידרת הטלוויזיה "תאג"ד" בערוץ יס, לא יכול שלא להתפעל מיכולתה כאן להיות קלאסית וממוקדת, לעומת הטיפוס האכספרסיבי שגילמה בטלוויזיה. כן, רבגוניות זו תכונה מולדת. האהבה האסורהבתחילת המחזה בין דניאל גל ואריאל וולף, שבמציאות הדוכס אסר עליה, מתממשת הודות לחלום, לבסוף כשהם מתעוררים למציאות. כשרון התנועה של שניהם נוסך עוד נופך של כיף לצופים, כשהלהקה כולה מחוללת בחתונת הדוכס והיפוליטה/טיטניה, ובכל הזדמנות שהמחזה עובר לתנועה במקום לאמירת טקסטים. קטעים אלה הם שצובעים הצגה זו בחינניות ובעכשוויות, עם המוזיקה שערך דניאל סולומון המחונן. אהבתי את קטע הרוק הרוסי בתחילת ההצגה. שילוב השחקנים הוותיקים יותר עם הצעירים זה מקרוב באו, כמו גם נטלי אליעזרוב בתפקיד הדי-ג'יי של החתונה ובימאית המחזה-בתוך-מחזה - יוצר תמהיל משובח של ליהוק, ומחפה על חולשות הבימוי של היוצרת הצעירה. הצגה מבדרת, צעירה ותוססת, שייחודה בשוני מהקונספט הידוע של שייקספיר. ושאפו לשחקנים וליוצרים.