השופט: יגאל גלם, בית הדין האזורי לעבודה בחיפה. המועד: יום ראשון, 5.3.2017, שעה 10:15 זה היה הביקור הקצר ביותר של המדור באולמו של שופט כלשהו - וגם השערורייתי ביותר. כבר ראינו שופטים מאחרים בשעה, שופטים שמאבדים שליטה על האולם, שופטים קצרי רוח - אבל עוד לא ראינו שופט המכריז בריש גלי שפומביות הדיון אינה מעניינת אותו.
כפי שאומרים בתי המשפט: נזכיר מושכלות יסוד. חוק בתי המשפט קובע: "בית משפט ידון בפומבי". כידוע, יש שורה של עניינים הנדונים בדלתיים סגורות - מכוח חוק (כגון ענייני משפחה ונוער) או מכוח החלטה שיפוטית (כגון עדויות של נפגעי עבירות מין). כפי שהדגיש שוב ושוב בית המשפט העליון, אלו הם המקרים יוצאי הדופן. פומביות הדיון היא עקרון יסוד במערכת משפט במדינה דמוקרטית; איש מאיתנו אינו רוצה לחיות במדינה בה משפטים מתנהלים בדלתיים סגורות.
הסיקור העיתונאי החופשי הוא נגזרת ישירה של פומביות הדיון. השופט המנוח
מישאל חשין היטיב לבאר זאת: "בימים שמכבר ישבו הזקנים לדין בשער העיר, וכמותו של השער הקדום כן הם בתי המשפט בימינו, שדלתותיהם פתוחות לרווחה לפני המבקשים לבוא בהם. ניהולו של משפט, של כל משפט - למעט חריגים - נעשה בפומבי, ופרסום ברבים של הנעשה והנשמע באולם בית המשפט אינו אלא נגזרת מאותה פומביות".
חשין הוסיף והסביר, כי הסיקור התקשורתי הוא המענה לבעיה הטכנית הבאה לידי ביטוי בכך שלא ניתן להכניס את כל תושבי המדינה לאולם בית המשפט. ואילו השופטת
דליה דורנר סיכמה בצורה חדה: "הכלל הבסיסי הוא, אפוא, שאין פוגעים בעקרון הפומביות, לרבות בדרך של איסור פרסום, אלא על יסוד הוראה מפורשת בחוק או החלטת בית המשפט על-פי עילות מפורשות שנקבעו בחוק".
כעת ניכנס - או בעצם ננסה להיכנס - לאולמו של השופט יגאל גלם. המדור הגיע אליו במסגרת הביקורים החוזרים אצל שופטים שציוניהם היו נמוכים. על-פי לוח הדיונים, אמור היה היום להתחיל ב-09:00. הגעתי ב-09:15, אך רק הקלדנית הייתה באולם. שאלתי מתי יהיה דיון, והיא סירבה לענות לפני שהסברתי שאני שייך לקהל. זה היה צריך להיות סימן מעיד לבאות.
מכל מקום, הקלדנית מסרה שיתקיים דיון בשעה 10:00. חזרתי לאולם בשעה 10:10. נכחו בו גלם, העוזרת המשפטית שלו והקלדנית. גלם שאל מי אני והסביר: "אני בדרך כלל לא מאפשר למי שאינם הצדדים להיות נוכחים. אז תגיד לי מי אתה". השבתי: "זה לא תלוי באדוני. החוק מאפשר לי את זה". גלם הבהיר: "אולי, אבל פה אני מחליט. יום טוב".
במילים אחרות: גלם סילק אותי מהאולם. נבהיר רק, שסיקור הוגן במסגרת "שיפוט מהיר" מחייב כמובן שהשופט לא יידע שיש באולם עיתונאי. ומכל מקום, ברור לחלוטין שאין לגלם שום סמכות להוציא איש מן האולם בלא עילה חוקית ברורה - ולא הייתה שום עילה כזאת. אני יוצא מתוך הנחה שגלם לא זיהה אותי ולא בא איתי חשבון על הביקורת שספג בפעם הקודמת; אם זה מה שאירע - הרי שהדבר חמור עוד יותר. אבל אין כל לי ראיה שתתמוך בכך.
הנהלת בתי המשפט מסרה בתגובה: "באולם השופט גלם לא התנהל כל דיון, מאחר שהצדדים טרם הגיעו לבית הדין. בעת שאין מתקיימים דיונים, משמש האולם כלשכה בה מכתיב השופט לקלדנית החלטות ופסקי דין, ובזמן זה לא ניתנת לציבור האפשרות לשהות באולם.
הכתב התבקש לצאת מהאולם כדי לאפשר לשופט הכתבה של החלטות/פסקי דין לקלדנית. הכתב יכול היה להיכנס לאולם עם תחילתו של הדיון בפועל".
בלשון עדינה, התגובה הזו אינה עולה בקנה אחד עם העובדות. ראשית, גלם אמר במפורש שהוא נוהג שלא לאפשר כניסת גורמים שאינם קשורים לתיק. שנית, גלם לא אמר מילה וחצי מילה על כך שהוא מצוי בעיצומה של כתיבה. שלישית, הוא לא הציע ללכת ולחזור בשעה מאוחרת יותר. צר לומר, שהתגובה אולי גרועה עוד יותר ממעשיו של גלם, שכן היא איננה אמת ומנסה לטייח את העובדות החד-משמעיות.
