מי מכשכש בעיתון גלובס

ככל שהולכת ומתבהרת התמונה, מתחדד החשש כי גורמים חזקים ברוסיה משתמשים בדוידוביץ' כ'איש קש' ומנסים לתקוע יתד במוקדי הכוח בישראל בכלל ובעיתונות בישראל בפרט בדרך של רכישת השליטה בגלובס, הנחשב ייחודי: העיתון הכלכלי הוותיק ביותר, שהוא גם עיתון הערב היחיד בישראל. אם יצליחו בתוכניתם, יהווה הדבר משקל-נגד לעיתון הארץ–דה-מרקר, שבו מחזיק המיליארדר ליאוניד נבזלין, יריבו האישי של פוטין, ב-20% מהמניות. נזכור נא: נבזלין מבוקש ברוסיה גם בימים אלה בגין חשד למעורבות בתיקי רצח. לא פחות. נבזלין, שזוכה גם להגנת הממשל האמריקני, נחשב 'סדין אדום'. המאבק נגדו נמשך, לדידו של פוטין - עד לתפיסתו או להרעלתו למוות, כמיטב המסורת במשטרים אפלים. בנסיבות שנוצרו, ברי כי אם יחליט השופט אורנשטיין למסור את השליטה בעיתון לדוידוביץ', יוכל מיליארדר הנמנה עם נאמניו הישירים או העקיפים של פוטין לבחוש בפוליטיקה בישראל, וגם לתמוך בקידום אינטרסים כלכליים של רוסיה במזרח התיכון, כולל בעסקי הגז באזור (פוטין ביקש דריסת רגל בקידוח לוויתן; ישראל, בלחצו של הממשל האמריקני, השיבה בסירוב). נאמניו של פוטין יוכלו, במקביל, להשיג לעצמם חסינות בישראל ולפעול למען אינטרסים זרים, בדיוק כמו נבזלין בקבוצת הארץ–דה-מרקר: מרגע שרכש 25% בקבוצת שוקן, הפך נבזלין, שהיא מושא לביקורת ולחשיפות בעיתון הארץ–דה-מרקר, לאישיות מוגנת ומלוקקת בישראל בכלל ובעיתוני קבוצת שוקן בפרט. עמוס שוקן נהנה מאוד מכניסתו של נבזלין, ששילם פי-כמה משוויין של המניות שהוקצו לו והציל בפועל את עיתונו של שוקן מכליה. בתמורה זכה נבזלין, לא במעט במעורבות אישית של שוקן להשגת רהביליטציה ומעמד-על בקהילה העסקית והתקשורתית בישראל. העובדה שנבזלין נפסל בעבר מלרכוש מניות בחברת פטרוכימיים - בשל סיבות משפטיות וביטחוניות רגישות והאישומים נגדו ברוסיה, לא עשתה רושם מיוחד על שוקן, שלא נמנע מהכנסתו כשותף בכיר. תמורת כספו, כמובן.

השופט אורנשטיין אמור בימים הקרובים לקבל הכרעה, למי ימסור את השליטה בעיתון: לדוידוביץ', שהציע 110 מיליון ש"ח (פלוס התחייבות גם להעסקת עובדי המנהלה); או לאלונה בר-און, שהציעה 106 מיליון ש"ח, ומחזיקה יחד עם אמה ואחיה ב-25% ממוניטין, ומבקשת להמשיך את מפעל חייו של ראש המשפחה, המנוח חיים בר-און (אלונה סירבה לתת הבטחה 'על הקרח' לבכירי המינהלה, כפי שעשה דוידוביץ'). עורכי הדין איל רוזובסקי ורונן מטרי, שמונו לכונסי הנכסים של פישמן על מניותיו במוניטין, הודיעו לבית המשפט כי נוכח ההצעה הכספית הגבוהה יותר הם ממליצים למכור את חבילת המניות (75%) לדוידוביץ'. כך גם בנק לאומי, מטעמו מונו רוזובסקי ומטרי לכונסי נכסים; וכך גם בנק הפעלים, המחזיק במישרין שעבוד על 25% ממניות גלובס. נדגיש, כי בכל מקרה, גם לאחר ההכרעה שמורה לבר-און זכות סירוב ראשון למשך 20 ימים לרכישת השליטה בעיתון. השאלה באילו תנאים, והאם תסכים לעמוד בהם. במסגרת ההליכים המתנהלים בבית המשפט, אנוס אורנשטיין, כביכול, לאשר את ההצעה הכספית-המיטבית, גם אם זו כוללת מתן התחייבויות 'על הקרח', כפי שניתנה, לדוגמה (ולא קוימה), מצד איש העסקים אלי עזור במסגרת רכישת עיתון מעריב; ומצד איש העסקים שלמה בן-צבי (שגם היא לא קוימה), בעסקה קודמת במעריב. אך למעשה, הדעת נותנת, כי מאחר שעסקינן בכל זאת בכלי תקשורת ולא ברשת להלבשה תחתונה, יש להבטיח לא רק את קיומו של גלובס ושרידותו הכלכלית לאורך זמן, ולא רק את טובת העובדים, כמובן, אלא גם את עצמאותו ותרומתו לדמוקרטיה בישראל. טוב יעשה השופט אורנשטיין אם ילמד מנסיונו האישי-השיפוטי (ומהתוצאות), כשאישר למוטי בן-משה לרכוש חלק מגרעין השליטה באי.די.בי., למרות חוסר הוודאות שנראה כבר אז באשר למקורות ההון שהציג בן-משה (שותפותו עם המיליארדר אדוארדו אלשטיין התפוצצה ברעש גדול בגלל חוסר יכולתו של בן-משה לעמוד בהתחייבויותיו ולהביא כסף וגרמה נזקים לאי.די.בי.); טוב יעשה השופט אורנשטיין אם יחייב את דוידוביץ' להגיש תצהיר-חתום, שבו יגלה: מהם מקורות המימון לרכישת העיתון, והאם הוא מבקש לרכוש את השליטה בעיתון עבור עצמו או עבור אחרים; טוב יעשה השופט אורנשטיין אם יעשה מעשה וינוגרד - שהציל את כור מכליה, כשראה לנגד עיניו את האינטרס הציבורי הרחב ולא רק את בקשות-דרישות כונסי הנכסים, וייפעל כדי לבחון היטב: בידי מי בדיוק הוא מוסר את השליטה בעיתון כלכלי חשוב.

דוידוביץ', יהודי-רוסי המדבר מעט עברית, נודע כיד ימינו של רומן אברמוביץ', וכמוציא-ומביא מטעמו גם בעסקות מפוקפקות. אחת מהן הוצגה בפני בית משפט בלונדון. על-פי הטיעון שהוצג, אברמוביץ', הידוע כנאמנו של פוטין, הוביל מהלך השתלטות שלא כדין על חברת הנפט יוגרהנפט (חברה פרטית) תוך שימוש מפוקפק בחוק הרוסי. חברת הנפט יוגרהנפט הגישה תביעה נגד אברמוביץ' ונגד חברה אנגלית בשם מילהאוס, בטענה להונאה ענקית, אשר גרמה לכך שהאחזקות של התובעת בחברת סיבנט-יוגרה ירדו מ-50% ל-1% בלבד ולהפסד של מיליארדי דולרים. נטען עוד, כי דוידוביץ', שמונה למיופה כוח של יוגרהנפט, ניצל לרעה את המינוי, ופעל בתרמית ובשיתוף פעולה עם אברמוביץ' ואנשיו. הטקטיקה שבה נקטו: מתן הלוואות סיבוביות באמצעות שלוש חברות מימון, שנועדו, כביכול, לממן את עסקי יוגרהנפט. בפועל, נטען, השליטה בחברה הוצאה במרמה לידי אברמוביץ', שלאחר התרגיל החזיק ב-99% מהמניות. התובעת טענה בבית המשפט בלונדון כי דוידוביץ' נטל חלק מרכזי בתרגילי ההונאה. בית המשפט בלונדון נמנע מלדון ולהכריע בסוגיות אלה, בנימוק של העדר סמכות. התובעת הגישה תלונות לגופי החקירה ברוסיה, אך אלה לא בוררו עד תום. בנסיבות אלה, השאלה האם דוידוביץ' הוא 'איש קש' שפעל במרמה, או איש עסקים לגיטימי ומוכשר, טרם הוכרעה. עם זאת, אין בכך כדי לשחרר את השופט אורנשטיין ואת מנכ"לית בנק לאומי רקפת רוסק מלברר ולהבטיח מסירת-מכירת השליטה בעיתון גלובס לגורם ראוי בלבד.