"קוראים לו מלך" הוא מחזה חדש מאת המחזאית והסופרת סביון ליברכט היוצאת חשבון עם חברי קיבוץ וחושפת התנהלות חסרת לב שסופה באסון. ההצגה העולה בתיאטרון בית ליסין היא מרגשת, נוגעת ללב ומלוהקת בידי צוות שחקנים מוכשרים ומשובחים. המחזה מבוסס על הסיפור "הקיבוץ" שהתפרסם בקובץ "מקום טוב ללילה" . הבמאי אלון אופיר הצליח ללהטט עם להקת השחקנים והאיר פכים ותמונות מחיי הקיבוץ ואשר מבליטים נושאים שאינם שכיחים, אך מהווים צל כבד על התנהלות והווי חיים חריג וחסר רגישות. העלילה עוסקת בקצין בצהל ששמו הוא מלך. השם יוצא הדופן ניתן לו עם לידתו בנסיבות שמתבהרות בהמשך ההצגה. מסתבר כי מדובר בילד שאומץ בידי זוג חברי קיבוץ בהיותו תינוק ולאחר אסון מזעזע. הוא עתה כבן 20 והוא תובע במפגיע מהוריו לדעת את עלילות חייו והאמת מאחורי סיפור חייהם של הוריו ובמיוחד אביו. בהבזקים לאחור צפים על הבמה האירועים וההתרחשויות לפני כעשרים שנה. מסתבר כי אביו היה רווק בן 40 הנקלע לקיבוץ באקראי, לאחר שנשלח בעצם לקיבוץ אחר. האיש דוד פולונסקי הוא בעל פיגור שכלי קל, ילדותי מאוד שנופל ברשתם של מספר חברים בקיבוץ הלועגים לו ומבצעים בו מעשי קונדס, תוך כדי רתימתו לעבודות בקיבוץ. הוא מוסר את דירתו לקיבוץ והופך לחבר. שלושה מהחברים אמורים לסייע בקליטתו אך נסחפים למעשי קונדס שמתפתחים לשרשרת אירועים טראגית. בין לבין הם משדכים לו צעירה בעלת פיגור סביבתי והם מביאים ילד לעולם. העלילה מתפתחת לכיון שונה מהמצופה עד לסיום הרע והנמהר. הצעיר כיום טייס בצהל מבקש לגלות את סוד האירוע הטראגי ולבוא חשבון עם האשמים. רועי וינברג מגלם ברגישות ומשחק מוצלח את דמותו של הקצין היוצא בעקבות העבר. רועי הוא שחקן מוכשר ובעל פוטנציאל משובח. נתי קלוגר כדבורה, אחות הקיבוץ ואמו המאמצת, מפגינה משחק מרגש, מקצועי ומעולה. דני גבע מגלם את אהרון האב המאמץ ומשחקו נוטף כישרון ויכולת מקצועית משובחת. איתי פולישוק כגזבר הקיבוץ מנחם משחק באורח מוצלח מאוד . יוסי צברי כזיתוני חבר הקיבוץ מפליא בגילום הדמות, בנעוריה וכיום ומשחקו משובח מאוד. יעל בוטון נהדרת בגילום רחל, האישה שנישאת לדוד ואמו של מלך. יעל מצליחה לעורר אמפתיה ומשחקה הוא מאוד מרגש. אבי גרייניק נושא על כתפיו את התפקיד של דוד פולונסקי, דמות ילדותית של גבר בעל פיגור שכלי שבעצם הוא דמות אוהבת ונאהבת, נוטפת חוש צדק ואמת ויודע לעמוד על שלו. אבי הוא שחקן מצוין שראוי למחיאות כפיים. אורנה סמורגונסקי עצבה את התפאורה המקסימה והתלבושות הנאותות. ראובן וולנר אחראי לתאורה הטובה. אביב קורן אחראי להפקה המוזיקלית. אלון אופיר ביים ביד רגישה את הסיפור הטראגי ואחראי גם למוזיקה. זו הצגה סולידית וקטנה, אולם העלילה היא בבואת חיים המגלה טפח מהווי שייתכן שהיה באותם ימים בקיבוץ הדימיוני. מוסר ההשכל נשאר והיה ראוי לבחינה והפקת לקחים בכל מסגרת חיים.