אין מחלוקת בין החוקרים שמאמצע המאה ה-19 בערך החל גידול עצום באוכלוסיית הארץ תחת הכיבוש העות'מאני. המחלוקת בין החוקרים היא לגבי המקור העיקרי לגידול העצום בייחוד בין שלהי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20. חילוקי הדעות הם על השאלה איזה אחוז מהאוכלוסייה המוסלמית גדל כתוצאה מריבוי טבעי ואיזה אחוז גדל כתוצאה מהגירה. על-פי האג'נדה הפלשתינית מקור הגידול היה הריבוי הטבעי הגבוה בקרב המוסלמים. רוב החוקרים בדעה שאין להתעלם מההגירה הערבית והמוסלמית לארץ אם כי יש הבדלי הערכות לגבי היקפה.
גידול האוכלוסין בין המאה ה-16 לשלהי המאה ה-19: ראשית המאה ה-16 - 123,313 (על-פי ברנרד לואיס)
סוף המאה ה-16 - 206,290 (על-פי וולף-דייטר/עבדולפחה)
סוף המאה ה-16 - 272,860 (על-פי ברנרד לואיס)
המאה ה-18 - 200,000 - 250,000 (על-פי יהושע בן אריה)
ראשית המאה ה-19 - 275,000 (על-פי רוברטו באקי)
סוף המאה ה-19 - 390,000 - 525,000 (הערכה בין מינימום למקסימום).
אוכלוסיית ארץ ישראל המערבית ב-1914: ש.בארון / רוברטו באקי / ג'.מקרטי (1911/2) / ע.שמלץ
689,275 / 689,000 / 659,097 / 689,275
מתי התחילה האוכלוסייה המוסלמית לגדול? גידול האוכלוסייה (כולל נתינים עות'מאנים בלבד) מאה 16 - שלהי 19
לואיס / באקי / בן אריה / מקרטי / באקי
1525/6 / 1690/1 / 1800 / 1800 / 1800
מוסלמים: 80,000 / 219,000 /187,000/ 350,000 / 246,000
נוצרים: 21,000 / 11,000 / 63,000 / 22,000 נוצרים ויהודים
יהודים: 14,000 / 20,000 / 7,000
אוכלוסיית הארץ בין 1890 ל-1914 באקי / מקרטי / בן אריה / מקרטי / באקי
1890 / 1860 / 1870 / 1914 / 1914
מוסלמים: 432,000 / 411,000 / 293,000 / 657,000 / 525,000כולל בדווים
נוצרים: 57,000 / 34/40,000 / 81,000 / 70,000
יהודים: 43,000 / 27,000 / 59,000 / 94,000
הנתונים על-פי מיפקדי האוכלוסייה העות'מאנים כללו בדרך כלל רק נתינים עות'מאנים ולא כללו בעלי נתינות זרה ונוודים. עובדה זו העלתה את אחוז המוסלמים מכיוון שרק בקרב יהודים ונוצרים היו נתיני ארצות זרות. ארתור רופין הוסיף למספר היהודים שהיו נתינים עות'מאנים את מספר היהודים בעלי נתינות זרה והגיע למסקנה שבשלהי המאה ה-19 היו 80,000 יהודים.
המסקנות מנתונים אלה הן: א. בין 1525/6 ל-1800: שיעור גידול של 0.4% בשנה
ב. בין 1800 ל 1890: 0.6% בשנה
ג. בין 1890 ל 1914: 0.8% בשנה
ד. בין 1800 ל 1914: 0.66% בשנה
על-פי חישובים אלה הפריצה הגדולה מבחינת גידול האוכלוסייה המוסלמית הייתה בין 1890 ל-1914.
על-פי הנתונים שהביא גד גילבר הגידול משנות ה-1870 ל-1914 היה מ-350,000 ל-600,000, כלומר ב-250,000 תוך כ-50 שנה. הנתון של 350,000 מבוסס על מחקר של יהושע בן אריה והנתון של 600,000 נלקח מהמחקר של רוברטו באקי (הערות 1.2. במאמר של גילבר).
גילבר הגיע למסקנה שהאוכלוסייה הערבית גדלה בין 1870 ל-1914 ב-71%. גידול זה הוא לדעתו בולט בהשוואה לגידול האיטי של האוכלוסייה הערבית ב-70 השנים הראשונות של המאה ה-19 שהיה מכ-270,000 נפש ב-1800 ל-350,000 ב-1870, כלומר גידול של כ-30% בלבד.
גד גילבר השווה בין גידול האוכלוסייה הערבית בארץ לגידול האוכלוסייה המוסלמית בשלוש המדינות המאוכלסות ביותר באזור- טורקיה, מצרים ואירן - על-פי מחקרים שנעשו לגבי ההתפתחות הדמוגרפית בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 והגיע למסקנה שגידול האוכלוסייה הערבית בארץ היה גדול משמעותית בהשוואה לארצות אלה.
במאמר נוסף - מה היו מקורות גידול האוכלוסייה המוסלמית.
