מתוך דפי ההיסטוריה: "... ליהודים היושבים בקיסריה היה בית כנסת במקום אחד, אשר אדוניו היה יווני מקיסריה. והיהודים בקשו כל הימים לקנות את המקום להם לאחוזה וגם אמרו לשלם כסף מדי שוויו, אולם היווני השיב את פני היהודים בבוז ולמען הרעימם החל להקים בחצרו בניינים חדשים ויסד שם בתי-חרושת והשאיר ליהודים משעול צר, אשר קשה היה לעבור בו". (מלחמות היהודים, ב, י"ד, ד, יוסף בן-מתיתיהו).
"ולמחרת היום, ביום השבת, כאשר נאספו כל היהודים בבית הכנסת, יצא איש מחרחר ריב מקרב היוונים יושבי קיסריה והפך סיר נפוח עם פיו למטה והציג אותו לפני מבוא בית-הכנסת וזבח עליו ציפורים לקרבן. בדבר הזה חרף את היהודים מאד, כי חלל את חוקי תורתם וטמא את המקום. ...ולעומתם התייצבו היוונים במערכה, כי את מקריב הזבח שלחו במחשבת ערומים לפניהם, וכמעט התחולל קרב בין המחנות. ...והיהודים מהרו לקחת את ספרי התורה ולצאת אל נרבתא - היא אחת אחוזותיהם במרחק ששים ריס מקיסריה". (מלחמות היהודים, ב, י"ד, ה).
"וביום ההוא ובשעה ההיא - כאילו נעשה הדבר בגזרת אלקים - עשו בני קיסריה טבח גדול ביהודים היושבים אתם, עד כי נשחטו בשעה אחת עשרים אלף ויותר והעיר קיסריה שממה מיושביה היהודים. כי גם את הפליטים תפס פלורוס והוליך אותם בנחושתיים לעבודת פרך בספינות". (מלחמות היהודים, ב, יח, א).
האם לא חשוב ליידע את המבקרים כי יש בית כנסת בעתיקות קיסריה? הדבר הבולט ביותר בחסרונו בכניסה השגרתית לעתיקות קיסריה, במעבר על גשר העץ הנטוי מעל החפיר הצלבני, היא עובדת אי-הימצאותו של שלט שיכוון את הבאים לאתרים השונים, בין אם זה אתר רומאי, ביזנטי, מוסלמי, או יהודי. אולם, פרט לאתר היהודי החשוב בצפון המתחם אין לגבי שאר האתרים כל בעיית זיהוי שהרי הם נמצאים על אם הדרך הראשית של האתר.
לא, אין כל סיכוי כי מישהו ידע כי יש בית-כנסת ורובע יהודי עתיק וחרב בקיסריה, אין גם סיכוי כי מי שיכנס בשערי החומות של קיסריה העתיקה יגיע בשגרת הילוכו לאותו אזור יהודי עתיק, אלא אם-כן הוא מכיר את הדרך מביקור קודם - שהרי אין כל שלט והכוונה למקום נסתר זה הנמצא מאות מטרים צפונה ממרכז האתר.
הזנחה מחפירה ויש בכך גם לא-מעט יתרונות, שהרי מי שלא רואה זאת, לא יתפלא על ההזנחה ולא ישתומם עליה, וגם לא ידאב ליבו על שרידי בית הכנסת שעמודיו ואבניו מוטלים כאבן שאין לה הופכין והם זרוקים ומופקרים.
מי שלא יראה זאת גם לא ישאל מי אחראי להזנחה המחפירה הזו, ובכלל - לפי מה נקבעים האתרים האמורים לעבור שיקום?
משקמים אתרים צלבניים ומוסלמים ואם יחשוב המבקר כי כי כל הבעיה נובעת מכך שאין תקציב והמשאבים דלים ומצומקים מכדי לטפל בבית הכנסת היהודי העתיק, שיתכן כי הוא שריד של "בית הכנסת של המרד", תבוא המציאות ותטפח על פניו. שהרי מייד עם הכניסה הרגילה לאתר, משמאל לדרך, הוא יפגוש בשלט גדול הנושא כתובת:"פרויקט חפירות השוק הצלבני" המתאר בהרחבה ובגאון את פעולות הפיתוח הנעשות בשטח נרחב מאחוריו, במימון של "החברה לפיתוח קיסריה", "רשות הטבע והגנים" ו"רשות העתיקות". מסתבר אפוא כי אין כל בעיה תקציבית.
ואם יחשוב המבקר כי מדובר במקרה אחד שאינו מייצג דבר ולא נכון יהיה להסיק מסקנות נחפזות, הרי בהמשך דרכו במרכז האתר הוא יבחין כי "רשות העתיקות" אינה מפקירה אף את המסגד המוסלמי שבעיר העתיקה ומשקיעה ממון רב בשיקומו באמצעות פיגומים מאסיביים המתנשאים לגובה רב.
מה מצער להיווכח כי דבר מכל זה אינו מתקיים כלפי בית-הכנסת היהודי. וגם מי שיראה את האפליה הברורה הזאת, סביר כי יתקשה לדבר על הקיפוח של אוצרות העבר היהודי בקיסריה, שהרי באמצעי התקשורת אומרים כי יש כאן מדינה ושלטון המקפחים כל מה שאינו יהודי, ואותו שלטון מפלה לרעה את הערבים - מוסלמים ונוצרים. ולכן גם מול שרידיו המוזנחים-בעליל של בית הכנסת ומול קירות האבן המטים-לנפול והזנוחים שלו - לא ניתן לטעון אחרת - שהרי מי ישמע לך אל מול רעשם מחריש האוזנים של השדרנים?
ורק רוח הים הקרירה עוד תוכל להקל מעט את הכעס, להשכיח את הבזיון ואוזלת-היד, מעשה-ידם של היהודים כלפי עצמם. אותו ים כחול ומרגיע שיהודי קיסריה שכנו לחופו והתנחמו בו אל מול השלטון הרומי-ביזנטי העריץ - רק הוא יוכל לרכך את הסערה.
