משרד התחבורה נערך לניהול "מלחמת עצבים" כלשונו, למתן תגובות בתוך זמן קצר, מתוך מטה ארצי בירושלים בו היו שותפים גם המשטרה והמסיעים הפרטיים, ויפעל 24 שעות ביממה. הפעולות נגד אגד בוצעו בכמה מישורים. ראשית, במתן היתרים לכמה שיותר מסיעים כדי להקל על האזרחים:

• ניתן היתר לכל המוניות להפעיל קווי שירות;

• ניתן היתר לחברות האוטובוסים הפרטיות, לאוטובוסים של המועצות האזוריות ולתעשיה הצבאית להפעיל קווי שירות;

• ניתן היתר כללי לכל בעלי הרכב הפרטי והרכב המסחרי המיועד להסעת נוסעים (טנדרים, טרנזיטים וכד') להסיע נוסעים בשכר. גם ארגונים לטיפול בקשישים קיבלו היתר לביצוע נסיעות עירוניות להסעת קשישים;

כדי למנוע התפרעות בשוק ולהפוך את העסק לבטוח, ננקטו הצעדים הבאים:

• נעשו הסדרי הביטוח הדרושים;

• נקבעו מחירים מירביים להסעות הנ"ל, שיהיו מצד אחד אטרקטיביים למסיעים ועגולים כדי שיהיו קלים לגבייה ומצד שני כאלה שימנעו עושק.

• הייתה היערכות לפתיחת מרכזי הסעים בערים. עיריות התבקשו להעמיד לרשות המדינה מגרשים ולנתב אוטובוסים שברשותן לצורך הסעות עירוניות. משרד התחבורה אף שקל השתלטות על כל התחנות המרכזיות שהיו ברשות "מפעלי תחנות" ו"נצבא" לצורך השירות החלופי.

אגד לא יצא נקי מהעניין -

• הוגשה תביעה פלילית נגד מנהלי אגד והופסק תהליך המשא-ומתן עד להפסקת השביתה. המנהלים הורשעו בבית משפט;

• הובהר לאגד שיישא בכל נזקי השביתה;

• הוגשו בקשות להוצאת צווי מניעה;

• קיזוז החלק היחסי מהסובסידיה לאגד והעברתו למסיעים פרטיים;

• החלו דיונים בדבר העברת קווים מאגד לחברות התחבורה הפרטיות;

• נשק יום הדין, למקרה של החרפה בשביתה: פרסום מידע מביך על אגד - צינור המזומנים מאגד לחברות הבת, המיליונים שהרוויח אגד "נעלמו", עלותו האדירה של חבר אגד למשלם המיסים וחשיפת הסכמי שכר מנופחים.

בסופו של דבר, הפגיעה שגרמו השביתות של אגד למשק לא הייתה משמעותית. האוכלוסייה התאימה את עצמה, ברוב המקרים, למצב שנוצר. אמצעי התחבורה החלופיים לרוב הוכיחו את עצמם ונתנו מענה לצרכים תוך כדי תנועה. מזכירות אגד התפטרה והוכרז על עריכת בחירות להנהלת האגודה.