השופטת: דינה כהן, בית המשפט המחוזי בבאר שבע המועד: יום שני, 27.3.2017, שעה 09:00 הנושא: תיקים פליליים הסניגור והתובע הגיעו בזמן לאולמה של השופטת דינה כהן, ושניהם תוהים היכן היא. הקלדנית שואלת האם הסניגור אינו רוצה לחכות ללקוחו העצור והוא משיב: "אני אתן מענה [לכתב האישום] בינתיים. מה אני צריך אותו? אני נותן מענה או הוא?" - גישה מעניינת, בלשון המעטה. ב-09:10 מציין הסניגור שהנאשם הגיע לפני השופטת, וכעבור כמעט רבע שעה תוהה גם התובע מה קורה. כהן נכנסת ב-09:25: "אני מתנצלת. תקלה באחריותי, אני מתנצלת על האיחור" - כך יאה.
הסניגור מזכיר שהתיק קבוע למתן מענה לכתב האישום ומתחיל לדבר על העדים להם הוא זקוק, אך כהן מקפידה על הסדר הראוי ומכתיבה בשמו: "הקראתי לנאשמים את כתב האישום, ולהלן תשובתם". תחילה הם כופרים מחוסר ידיעה בעובדות שבבסיס כתב האישום, וכהן תוהה: "מה זה 'חוסר ידיעה'? אבל הם קרובי משפחה". הסניגור מסביר שמדובר במשפחה בת 4,000 נפשות, "כמו משפחת כהן".
השופטת ששמה שימש כמשל מקשיבה למענה כאשר עיניה עוקבות אחרי כתב האישום, והיא יורדת לפרטים: האם הנאשמים יודעים שהמתלוננים רכשו מגרש? מה לגבי הטענה שנאשם 1 נשא נשק? ומה לגבי הטענה שנאשם 2 נהג ברכב? יש צורך להוכיח שלנאשמים אין רישיון לנשק? יש להם טענת אליבי? אין טענת אליבי גם לגבי האישום השני? זה סכסוך שעדיין נמשך?
"מבחינתי אפשר להוסיף עדים" הסניגור נלהב על גבול התוקפני, לעיתים מרים את קולו - כנראה בעיקר בשביל לקוחו ובני משפחתו - אך הוא אינו עובר את הגבול וכהן אינה מתערבת. היא מוודאת שהסניגור רוצה לחקור את כל העדים פרט לשניים שציין. "מי העדים המרכזיים שאדוני רוצה לחקור?" - עדים 1 ו-2. "מוסכם על הצדדים שנתחיל איתם?" - כן. "כמה חומר הראיות? קלסר, שני קלסרים?" - קלסר אחד. "1 ו-2 זה ישיבה ארוכה?" - תלוי בהתפתחויות. הסניגור מבקש לקיים את הדיון בקרוב, כי מרשו עצור עד תום ההליכים.
"זה לא יהיה לפני פסח", מבהירה כהן. לסניגור יש פתרון יצירתי: לדחות דיון שיש לו בפני כהן ב-3 באפריל בעניינו של נאשם אחר, אבל התובע אינו יכול באותו מועד. "אפשר מיד אחרי החג, 18 באפריל, מועד קרוב מאוד", מבשרת כהן. הסניגור גם מבקש להורות למשרד הרישוי למסור לו פרטים על הבעלות ברכב שהוצת, בטענה שיש לו "ראיה חזקה שהמתלוננת הציתה אותו". כהן מתעניינת במה מדובר, אך הוא אינו משיב. היא גם שמה לב לצורך בתרגום לערבית, וכעת עולה השאלה כמה מתורגמנים לערבית צריך. אומנם יש שני נאשמים, אבל רק אחד מהם עצור ויישב בתא הנאשמים, והשב"ס לא יתן לנאשם השני לשבת לידו. כהן מחליטה להזמין בשלב זה מתורגמן אחד.
"מבחינתי אפשר להוסיף עדים נוספים באותו יום", מבהירה כהן שהיא מתכוננת ליום עדויות ארוך החל בשעה 11:00. "כמה הודעות מסרה הגברת?" - דהיינו המתלוננת, שתהיה העדה הראשונה. "אני מציעה שיהיו עדים נוספים זמינים. אני מזמינה את 3, 4 ו-5, בסדר?". ואגב, לכהן יש עוד שאלה: "ניסיתם הידברות ביניכם?". הסניגור מתחיל לדבר על ההוכחות, אך כהן מפסיקה אותו: "נשמע את הראיות".
"אני מתעדת את זה" כעת צריך לדון בעניינם של שלושה נאשמים שבמעצר, אך מתברר שהשב"ס לא הביא אותם. כהן מחליטה לרדת לעומק הבעיה. היא רואה שהורתה להביא אותם לדיון היום, בעוד השב"ס אומר שיש לו זימון רק ל-6.4.17. היא יוצאת ללשכה וחוזרת אחרי רגע: "המזכירות בודקת". בינתיים מגיע עורך דינם של השלושה, כהן מסבירה לו מה הבעיה ומציעה לחכות: אם יצא זימון לשב"ס והתקלה היא אצלו, ניתן יהיה לקיים את הדיון מאוחר יותר. אבל הסניגור אומר שבכל מקרה הוא מבקש דחייה, משום שהמדינה ביקשה ארכה להוצאת תעודת חיסיון. "בלי תעודת חיסיון קשה להידרש למענה", מעירה כהן לתובע.
היא מכתיבה החלטה: "המזכירות התבקשה לבדוק סיבות התקלה, ותעביר אלי עוד היום את ממצאי הבדיקה לצורך מתן הוראות". כהן קובעת ל-15.5 למענה לכתב האישום ולדיון לפי סעיף 144 לחוק סדר הדין הפלילי. "המזכירות תוודא זימון אפקטיבי מבעוד מועד", היא מפיקה לקחים בו במקום. המדינה תמציא תעודת חיסיון עד 1.5.17, ולכהן יש הצעה לצדדים: "תנסו במהלך השבועיים [שלאחר מכן] לסיים את הליכי הביניים".
רבע שעה מאוחר יותר, כאשר היא כבר בדיון בתיק אחר, פונה כהן לתובעת: "אמנם זה לא התיק של גבירתי, אבל אני מתעדת את זה כדי שבשב"ס יידעו שהם היו בסדר". היא מכתיבה: "לאחר הדיון הגיעה הודעה מהמזכירות שמדובר בטעות אנוש והמזכירות מצרה על התקלה". כהן מסבירה, ש"טרם חתמתי אלקטרונית על הפרוטוקול וטרם קמתי מכסאי", ולכן היא יכולה לעדכן את הפרוטוקול הקודם. "אני רוצה שבשב"ס יראו את זה".
רושמת עם ניקוד נחזור לסדר הכרונולוגי. "שלום, אתה דובר עברית?", שואלת כהן את העצור שהובא לאולמה ונענית בחיוב. הסניגור מבקש דחייה, כי הייצוג הועבר למשרדו רק לאחרונה. "אדוני התובע, כמה חומר הראיות?", שואלת כהן, ונענית שמדובר בקלסר וחצי. למרות שהאיש נמצא במעצר מאז חודש נובמבר, דווקא הסניגור מבקש דחייה והתובע מבקש להקדים את שמיעת הראיות. "כמה זמן אתם צריכים?", שואלת כהן והסניגור משיב: חודש. "אני אאפשר לכם את המועד כדי שתהיו ערוכים כיאות, וכבר נשריין לנו מועד להוכחות" - מוצאת כהן את הדרך להתקדם למרות הכל.
היא קובעת את המענה לכתב האישום ל-26.4.17 ומורה לצדדים להיות ערוכים באותו יום גם לדיון לפי סעיף 144. "כמו-כן ישריינו באי-כוח הצדדים, בהינתן מעצרו של הנאשם, מועד לשמיעת ראיות ליום 23.5. הוראות בדבר זימון עדים יינתנו בפתח הישיבה הבאה ככל שיידרש". הסניגור תוהה על איזה סעיף 44 דיברה כהן, והיא מסבירה לו: "מאחר שנתתי לכם מספיק זמן כדי להתארגן, קבעתי שזה גם לפי סעיף 144 לחסד"פ. תודיעו לי מי העדים שאתם צריכים".
כעת שוב צריך לחכות שהעצור יגיע, ובינתיים כהן מוודאת כיצד בדיוק מוודאים את שמו הרוסי המסובך. "אני ארשום לעצמי", היא מחייכת והסניגור אומר: "עם ניקוד". כהן: "כן. הנאשם השני נמצא כאן עם הערֵבה שלו?" - כן. היא מחייכת למתורגמנית: "אנחנו כבר מתחילים", ופונה לקלדנית: "אני כאן מעבר לדלת. ברגע שיבוא, תקראי לי".
השורה התחתונה: דיונים רגועים שלא הצריכו מכהן יותר מדי מעורבות. ניכר שהיא מקפידה כיאות על הנהלים, ומראה שהם מחייבים גם את בית המשפט - בהחלט מסר חשוב. פועלת ביעילות, תוך תשומת לב לפרטים; ראוי לשים לב לכך שהיא יכולה לקבוע מועדי דיונים קרובים, כולל להוכחות - מה שמלמד על ניהול יעיל בכלל של התיקים שבפניה. יעילות: 9 מזג שיפוטי: 9 